כשאין עשייה

[להבה ירוקה]

כשאין עשייה

למה זה כ"כ נורא? למה מרגישים רע עם עצמך? כשיש תקופה שבאה אחרי תקופה מאד נמרצת ומלאת הישגים, ואז יש שקט, והאטה, ושגרה שקטה ללא תנודות - למה זה מפחיד, לא לגיטימי, מפחית את הבטחון העצמי?

 

[לקשמי]

אין לי מושג למה

אבל העובדה היא שזה קורה. זה לא שאני לא יכולה "לשבת בשקט" לזמן מה. אבל כשהזמן מה הזה מתארך יותר מדי, אז זה באמת מתחיל להציק. שמעתי משפט שאומר "הכרה ריקה היא בית מלאכתו של השטן". הכוונה היא, כאשר לא עסוקים בכלום, כל המחשבות השליליות משתלטות על ההכרה. כנראה שזה טבע האדם. אני לא אומרת שזה לא טוב לנוח ומדי פעם "לא לעשות כלום". זה אפילו מצוין לקחת את המנוחה הזאת מדי פעם. אבל צריך גם איזון. לאזן בין עשייה לבין אי עשייה.

 

[BellA עלמה]

בני אדם זקוקים למסגרת

ולעשייה בלי זה הם מתנוונים ונכנסים לדיכאון.. או שתקופות עמוסות במיוחד משחררות אדרנלין ושיש רגיע רמות האדרנלין נופל ומשאיר הרגשה של ריקנות.

 

[behappy]

יש לי המון מה להגיד על זה

בקיצור, זה בגלל שמסגרת נותנת לנו לפעול לפעמים על טייס אוטומטי, בלי לחשוב ולהתחבט יותר מדי. כשהמסגרות רופפות יותר יש מקום לעצמנו. לפעמים זה מקשה. כי אז צריך להתמודד יותר ולבחון מחדש כל מיני הרגלים, התנהגויות, רגשות שצפים אצלנו. והתמודדויות הן קשות ולפעמים מפחידות קצת. אני בתקופה האחרונה ממש משוועת לקצת יותר חופש. ובתקופות שהיה יותר זמן וחופש מצאתי כל כך הרבה איך להעסיק ולהעשיר את עצמי. לא מסוגלת להיות "סתם". צריכה ללכת, אולי אמשיך אח"כ שב"ש לכולם והמשך חולהמועד שמייח!

 

[magenta73]

זה תלוי

אולי כי לימדו אותך שאת תמיד חייבת לעשות ולעשות ולהוכיח? אולי את אפילו לימדת את זה את עצמך... שאת בעצם סך העשייה שלך.אפשר להסתכל על אי עשייה גם במובן חיובי...אם מסתכלים עליה כ"מילוי מצברים". חוץ מזה כשאת לא עושה כלום... פתאום יש למוחו שלך הרבה יותר חופש לחשוב על דברים שאולי את לא רוצה לחשוב עליהם... אולי זו הבעיה המרכזית... אבל גם באי עשייה אפשר להעביר את זה... ע"י ציור, קריאה וכו'... סך הכל- בסופו של יום, צריך איזון. לא יותר מידי ולא פחות מידי עשייה.

 

[רומיקה]

ומה אני אגיד ../images/Emo3.gif

כבר חודשיים וחצי בערך לא עושה כלום- פשוט כלום. טוב נו..חוץ מספורט ולראות טלויזיה. ופעם בשבוע ללכת לחתום בלשכה... ככה זה כשאתה חיל משוחרר ולא יודע מה אתה רוצה מימך בכלל

 

[אופ 1]

אני בדיוק עכשיו נמצאת בתקופה כזו

אני משתדלת להכניס רעיונות מרעננים וחדשים לחיי.זה עושה לי כככיף,זה משפר לי את ההרגשה,זה נותן לי שמחה.

 

[טוהר לבן]

אני דווקא

אוהבת את האי עשייה.. אוהבת את השקט והכלום.. אבל כשיש..וחייב.. אני עושה..ועושה בכל האנרגיות! לא נראה לי זה מפחית מהביטחון.. אולי זה מחשבה של אין מה לעשות, ואין שליטה על משהו אז קצת הולכים לאיבוד[?]

 

[לירננה]

כשאין עשיה

אני מרגישה בזבוז. אני מרגישה שחבל, שהייתי יכולה להספיק כל כך הרבה דברים שתמיד אני מתכננת ולא מממשת. לכן זה מרגיש לא לגיטימי. במיוחד אחרי תקופה של עשיה שבה הספקת כל כך הרבה,זה פשוט נראה עוד יותר חבל. אני חושבת:"את כל הזמן שחסכתי בעשיה ההיא אני מבזבזת עכשו". אבל הלחץ הזה לעשיה הוא לא כל כך טוב. ולא רק בגלל שצריך למלא מצברים,אלא גם בגלל שגם לאי עשיה יש 'תפוקה' , כזו שנמדדת קצת אחרת. תובנות מסויימות וכאלה דברים,גם זה לא סתם. אנחנו פשוט מפחדים תמיד מה'עצלנות' שלנו. לפחות אני. אבל לפעמים הלחץ הזה לעשיה בא על חשבון האי עשיה הלגיטימית. ואז מה שקורה הוא שבמקום להרוויח מהאי עשיה,אני רק לחוצה על זה שאני לא עושה. ואז בכל מקרה אני לא מרוויחה את העשיה,כי אני הרי באי עשיה כרגע,אבל גם לא מרוויחה את הרווח של האי עשיה. מה זה רווח בכלל? ומה זה הפסד? ומה זה עשיה? ומה זה 'תפוקה'? באיזו אמת מידה אנחנו מודדים את החיים שלנו? מתי זה טוב ומתי זה רע? אני מובנת בכלל?

 

[ירגזי כחול]

אפשר לשאול למה את שואלת?

{כי מאוד מעניין אותי} ולדעתי, או בכל אופן, אצלי זה בעיקר כי אני רוצה להרגיש שאני שווה משהו. ואם אני לא עושה אז אני לא מרגישה. אני יודעת שזה טפשי ולא נכון. אבל תמיד כשזה מגיע לאני עצמי - הנכון פתאום מתעוות קצת. אולי זה לא צריך להיות ככה.