אני לא מאמין
22 שנים אני אני חולה רסלינג מגיל 6,אבל היום קיבלתי את המכה של החיים שלי אני פשוט לא לתאר את זה במילים שאת כריס בנואה אני כבר לא יראה ,ששמעתי על מותו ומשפחתו פשוט נשרף לי הלב על הבנאדם והמשפחה שלו,אחרי המוות של אדי גררו לא חשבתי שאני אי פעם ירגיש ככה בחיים שלי לא ראיתי את בנואה או אדי במציאות אבל במוות שלהם חוויתי כאילו איבדתי אח אני לא יודע איך להסביר את זה אבל דבר אחד אני יודע אחרי 22 שנה שאני הייתי חולה על המושג היאבקות פשוט נגמרו כל התשוקה והאהבה שהייתה לי פשוט נעצרו אני חושב שאני לוקח פסק זמן,אני לא יודע איך אפשר לאבד כל כך הרבה אנשים יקרים ולדעתי היום איבדתי את הסמל שלי,אני לא יודע כמו כולם בינתיים מה קרה שם האם זאת התאבדות רצח או הרעלה או כל דבר אחר מה קרה באותם רגעים אחרונים בחיים של בנואה ומשפחתו ,מאווד צר לי על המוות של בנואה ומישפחתו אני מקווה ששאר מישפחתו יהיו חזקים 26.6.07 היום ששמעתי שבנואה כבר לא פה יחקק בזכרוני כיום אבל ואחד הימים הכי קשים בחיי אני