כרטיס חיוב מיידי
יש לי שאלה עקרונית.
חייב בכינוס נכסים או בפש"ר בהגדרה הינו לקוח מוגבל בנסיבות מיוחדות ע"י בנק ישראל - וממנו בכל המערכת הבנקאית, לרבות תאגידי העזר הבנקאיים.
המשמעות של זה ושל הגבלה ספציפית אחרת בתקנות פשיטת-הרגל היא שחייב לא יכול לקבל כרטיסי חיוב.
הבעיה שלי עם זה היא שהפרשנות הרווחת לכרטיסי חיוב היא כרטיסי אשראי, בעוד שישנם כרטיסי חיוב שאינם מעניקים אשראי כלל ובכך הם למעשה מצייתים לרוח ההגבלות שחלות על חייב כזה. הבעיה היא שחוק כרטיסי החיוב ה' תשמ"ו הוא מ-1986 ופקודת פשיטת הרגל עוד אפילו מלפני כן, בעוד כרטיסים כאלה החלו לצוץ בארץ רק שנים אח"כ ואף אחד לא זרם עם הקדמה מאז.
הכרטיסים שאני מדבר עליהם הם בעיקר כרטיסי חיוב מיידי (המכונים בז'ארגון המקצועי debit cards). אלו כרטיסים בנקאיים שבהם ניתן למשוך כסף או לגהץ רק בכפוף ליתרה למשיכה בח-ן העו"ש המחויב - כלומר, כל עסקה מחייבת אישור פרטני של חברת האשראי, והאישור הזה גם מייד משריין את סכום העסקה בח-ן העו"ש, עד שהוא מחויב סופית לאחר עיבוד העסקה וקליטתה בחברת האשראי (בין יום לארבעה ימים). הכרטיס הנפוץ ביותר בארץ מסוג זה הוא "ישראכרט דיירקט" (שקיים גם ככרטיס בינלאומי, "מסטרקארד דיירקט", אבל זה לא רלוונטי לחייבים, מן הסתם), וגם כא"ל מתפעלת כרטיסי ויזה אלקטרון כאלה - שמונפקים בעיקר בבנק הדואר או בבנק דיסקונט ("מפתח כסף").
למה זה חשוב?
כי אני חושב שזה חשוב גם לכנ"ר ולגם לנושים שהחייב יעשה כל מה שהוא יכול לעשות כדי להתפרנס ולמצות את יכולת ההשתכרות שלו - ומכאן את יכולת ההחזר שלו. להיות מן "עלוב חיים" ולתמרן בין עבודה לבין המתנה סיזיפית בתור כדי למשוך מזומנים (ועוד בעמלה המרבית שיש!) לא בדיוק תומך בזה, במיוחד כשברוב שוק העבודה, נורמות ההעסקה (לרבות שעות העבודה מול שעות פתיחת סניפי הבנקים) דורשות מחויבות וזמינות גבוהות מהימים בהם היה מקובל ללכת לבנק ולמשוך כסף בדלפק לצרכים יומיומיים.
תוסיפו לזה גם מגבלות טכניות קיימות במערכת הבנקאית - לרוב החייבים בכינוס או בפש"ר, למשל, בסופו של דבר מתאפשר לנהל ח-ן עו"ש רק בבנק הדואר. לבנק הדואר אין כספומט, אז זה למעשה הכרטיס היחיד הרלוונטי (ותאמינו לי, גם זה עובד אצלם באופן דפוק). בקבוצת הבנקים של הבנק הבינלאומי, למשל, כרטיס הסניפומט מאפשר למשוך כספים רק ממכשירי סניפומט של הקבוצה (ומעבר לזה, כרטיס ישראכרט דיירקט מתומחר במחיר דומה לזה של כרטיסי כספטומט למיניהם, ואצלו העמלה נגבית אחת לחודש להבדיל מאחת לשנה).
למה לא צועדים עם הזמן? בחו"ל ישנה אפילו קטגוריות מיוחדות של כרטיסי אשראי (ולא חיוב מיידי) שמיועדים לפושטי-רגל - כמו כרטיסים שנועדו בהגדרה לשקם היסטוריה ודירוג אשראי (ובשל כך מציעים תנאים גרועים בהכרח) או כרטיסים מבוטחים בפיקדון. ושוב, זה לא שיש פה מיל אחד של מתן אשראי לחייב. פשוט אפשרות לחיות באופן נורמלי ב-2012, בלי לחשוב שאם מחר מקפיצים אותי על הבוקר לנסיעה מהעבודה, אם יש או אין לי מזומן עליי ויש או אין לי זמן לחכות בסניף כדי למשוך כסף. נשמע לי בסיסי והגיוני.
יש לי שאלה עקרונית.
חייב בכינוס נכסים או בפש"ר בהגדרה הינו לקוח מוגבל בנסיבות מיוחדות ע"י בנק ישראל - וממנו בכל המערכת הבנקאית, לרבות תאגידי העזר הבנקאיים.
המשמעות של זה ושל הגבלה ספציפית אחרת בתקנות פשיטת-הרגל היא שחייב לא יכול לקבל כרטיסי חיוב.
הבעיה שלי עם זה היא שהפרשנות הרווחת לכרטיסי חיוב היא כרטיסי אשראי, בעוד שישנם כרטיסי חיוב שאינם מעניקים אשראי כלל ובכך הם למעשה מצייתים לרוח ההגבלות שחלות על חייב כזה. הבעיה היא שחוק כרטיסי החיוב ה' תשמ"ו הוא מ-1986 ופקודת פשיטת הרגל עוד אפילו מלפני כן, בעוד כרטיסים כאלה החלו לצוץ בארץ רק שנים אח"כ ואף אחד לא זרם עם הקדמה מאז.
הכרטיסים שאני מדבר עליהם הם בעיקר כרטיסי חיוב מיידי (המכונים בז'ארגון המקצועי debit cards). אלו כרטיסים בנקאיים שבהם ניתן למשוך כסף או לגהץ רק בכפוף ליתרה למשיכה בח-ן העו"ש המחויב - כלומר, כל עסקה מחייבת אישור פרטני של חברת האשראי, והאישור הזה גם מייד משריין את סכום העסקה בח-ן העו"ש, עד שהוא מחויב סופית לאחר עיבוד העסקה וקליטתה בחברת האשראי (בין יום לארבעה ימים). הכרטיס הנפוץ ביותר בארץ מסוג זה הוא "ישראכרט דיירקט" (שקיים גם ככרטיס בינלאומי, "מסטרקארד דיירקט", אבל זה לא רלוונטי לחייבים, מן הסתם), וגם כא"ל מתפעלת כרטיסי ויזה אלקטרון כאלה - שמונפקים בעיקר בבנק הדואר או בבנק דיסקונט ("מפתח כסף").
למה זה חשוב?
כי אני חושב שזה חשוב גם לכנ"ר ולגם לנושים שהחייב יעשה כל מה שהוא יכול לעשות כדי להתפרנס ולמצות את יכולת ההשתכרות שלו - ומכאן את יכולת ההחזר שלו. להיות מן "עלוב חיים" ולתמרן בין עבודה לבין המתנה סיזיפית בתור כדי למשוך מזומנים (ועוד בעמלה המרבית שיש!) לא בדיוק תומך בזה, במיוחד כשברוב שוק העבודה, נורמות ההעסקה (לרבות שעות העבודה מול שעות פתיחת סניפי הבנקים) דורשות מחויבות וזמינות גבוהות מהימים בהם היה מקובל ללכת לבנק ולמשוך כסף בדלפק לצרכים יומיומיים.
תוסיפו לזה גם מגבלות טכניות קיימות במערכת הבנקאית - לרוב החייבים בכינוס או בפש"ר, למשל, בסופו של דבר מתאפשר לנהל ח-ן עו"ש רק בבנק הדואר. לבנק הדואר אין כספומט, אז זה למעשה הכרטיס היחיד הרלוונטי (ותאמינו לי, גם זה עובד אצלם באופן דפוק). בקבוצת הבנקים של הבנק הבינלאומי, למשל, כרטיס הסניפומט מאפשר למשוך כספים רק ממכשירי סניפומט של הקבוצה (ומעבר לזה, כרטיס ישראכרט דיירקט מתומחר במחיר דומה לזה של כרטיסי כספטומט למיניהם, ואצלו העמלה נגבית אחת לחודש להבדיל מאחת לשנה).
למה לא צועדים עם הזמן? בחו"ל ישנה אפילו קטגוריות מיוחדות של כרטיסי אשראי (ולא חיוב מיידי) שמיועדים לפושטי-רגל - כמו כרטיסים שנועדו בהגדרה לשקם היסטוריה ודירוג אשראי (ובשל כך מציעים תנאים גרועים בהכרח) או כרטיסים מבוטחים בפיקדון. ושוב, זה לא שיש פה מיל אחד של מתן אשראי לחייב. פשוט אפשרות לחיות באופן נורמלי ב-2012, בלי לחשוב שאם מחר מקפיצים אותי על הבוקר לנסיעה מהעבודה, אם יש או אין לי מזומן עליי ויש או אין לי זמן לחכות בסניף כדי למשוך כסף. נשמע לי בסיסי והגיוני.
