ההבדל הוא -
אם היקב הפרטי היה מוכר בקבוקים לצרכנים פרטיים תחת השגחה של חברת כשרות פרטית - סבבה. הסירי את המימון הממשלתי מהרבנות הראשית, ואני מבטיחה לך חגיגית שלא יהיו לי טענות בנושא. כי אכן - אי-אפשר לצפות מיצרן שלא יענה לדרישות הצרכנים כל עוד אינן נוגדות חוק, ושתיית יין כשר היא חלק מחופש הדת בישראל. אבל מה הבעיה? שהמבקבק של התקבל לעבודה נאלץ לממן מכספו, ממסיו שלו, את הרבנות הראשית הרואה בו טמא נורא עד כדי כך שכל יין שיגע בו יפסל על ידה ויהפוך לטמא לשתיה. זאת כפיה דתית. לעומתו, עלמת החן הדתיה שלא התקבלה לעבודה כדוגמנית תחתונים, אינה נאלצת לממן מכיסה את ווג. זה שוק חופשי. וזה ההבדל!