כפייה חילונית
"כפייה חילונית כפייה חילונית היא צעד הננקט, במדיניות מכוונת או בלעדיה, שתכליתו להוביל תהליכי חילון או מעבר על חוקי הדת בקרב ציבור דתי. כפיה חילונית הונהגה בכמה מדינות בעולם בתחילת המאה העשרים: בטורקיה הוביל מוסטפא כמאל אטאטורק מהפכת חילון מקיפה במסגרת רפורמות אטאטורק (בין השנים 1922 - 1937), ובהן ביטול הח'ליפה, ביטול האסלאם כחוק המדינה, הפרדת הדת מהמדינה ותהליך של חילון המדינה באמצעות ביטול סמלים ומעשים שונים שהחלישו את הקשר לדת. ברוסיה הבולשביקית לאחר מהפכת אוקטובר כונן שלטון קומונסטי-אתאיסטי-חילוני שבעניני דת, דגל בדבריו של קרל מרכס כי "הדת היא אופיום להמונים", ואסר מלחמה על הדתות הממוסדות, שבמסגרתה הטיל על מאמיניהן הגבלות דתיות רבות. גם בסין הקומוניסטית עד היום ישנה מערכת של פיקוח ובקרה על התנהלות דתית של האוכלוסיה המקומית, שבמסגרה מתנהל מסע רדיפה כנגד מתרגלי שיטת הפאלון גונג, ובקרה על הדפסה של ספרי דת כברית החדשה. בצרפת שהוגדרה כ"חילונית" במסגרת החוקה של הרפובליקה החמישית על בסיס המסורת של הרפובליקות שקדמו לה, קיים איסור לימודי דת בבתי הספר הציבוריים ועריכת תפילות כבר מהתקופה שלאחר נפוליון. בעשור הראשון של המאה ה-21 נוסף האיסור על חבישת סממנים דתיים, כמו רעלה או כיפה בבתי ספר ציבוריים בצרפת. בגרמניה קיים איסור על הצגת סמלים דתיים בשירות הציבורי. בנוסף לכפייה חילונית מובהקת, המונעת מהפרט התנהגות דתית או כופה עליו התנהגות חילונית, מתקיים קונפליקט ביחס להתנהגות הנאותה במרחב הציבורי. דרישות דתיות וחילוניות אינן מצטמצמות למרחב הפרטי של האדם, אלא מציבות דרישות גם ביחס למרחב הציבורי, ולכן מתקיים קונפליקט מובנה בין העדפותיו של האדם הדתי ובין העדפותיו של החילוני. מנקודת מבטו של החילוני קונפליקט זה עשוי להתפרש ככפייה דתית, ומנקודת מבטו של הדתי הוא עשוי להתפרש ככפייה חילונית. [עריכה] ראו גם כפיה חילונית בישראל" ויקיפדיה
"כפייה חילונית כפייה חילונית היא צעד הננקט, במדיניות מכוונת או בלעדיה, שתכליתו להוביל תהליכי חילון או מעבר על חוקי הדת בקרב ציבור דתי. כפיה חילונית הונהגה בכמה מדינות בעולם בתחילת המאה העשרים: בטורקיה הוביל מוסטפא כמאל אטאטורק מהפכת חילון מקיפה במסגרת רפורמות אטאטורק (בין השנים 1922 - 1937), ובהן ביטול הח'ליפה, ביטול האסלאם כחוק המדינה, הפרדת הדת מהמדינה ותהליך של חילון המדינה באמצעות ביטול סמלים ומעשים שונים שהחלישו את הקשר לדת. ברוסיה הבולשביקית לאחר מהפכת אוקטובר כונן שלטון קומונסטי-אתאיסטי-חילוני שבעניני דת, דגל בדבריו של קרל מרכס כי "הדת היא אופיום להמונים", ואסר מלחמה על הדתות הממוסדות, שבמסגרתה הטיל על מאמיניהן הגבלות דתיות רבות. גם בסין הקומוניסטית עד היום ישנה מערכת של פיקוח ובקרה על התנהלות דתית של האוכלוסיה המקומית, שבמסגרה מתנהל מסע רדיפה כנגד מתרגלי שיטת הפאלון גונג, ובקרה על הדפסה של ספרי דת כברית החדשה. בצרפת שהוגדרה כ"חילונית" במסגרת החוקה של הרפובליקה החמישית על בסיס המסורת של הרפובליקות שקדמו לה, קיים איסור לימודי דת בבתי הספר הציבוריים ועריכת תפילות כבר מהתקופה שלאחר נפוליון. בעשור הראשון של המאה ה-21 נוסף האיסור על חבישת סממנים דתיים, כמו רעלה או כיפה בבתי ספר ציבוריים בצרפת. בגרמניה קיים איסור על הצגת סמלים דתיים בשירות הציבורי. בנוסף לכפייה חילונית מובהקת, המונעת מהפרט התנהגות דתית או כופה עליו התנהגות חילונית, מתקיים קונפליקט ביחס להתנהגות הנאותה במרחב הציבורי. דרישות דתיות וחילוניות אינן מצטמצמות למרחב הפרטי של האדם, אלא מציבות דרישות גם ביחס למרחב הציבורי, ולכן מתקיים קונפליקט מובנה בין העדפותיו של האדם הדתי ובין העדפותיו של החילוני. מנקודת מבטו של החילוני קונפליקט זה עשוי להתפרש ככפייה דתית, ומנקודת מבטו של הדתי הוא עשוי להתפרש ככפייה חילונית. [עריכה] ראו גם כפיה חילונית בישראל" ויקיפדיה
