היי אולי
לאחר מספר חודשים שבהם אני מתרגל מדיטציה אני חושב שהבנתי מתוך עצמי כמה "עקרונות" חשובים ואנסה לראות כיצד ניתן לשלב כמה תפיסות שהוצגו כאן על מנת להגיע לתמונת מצב שלמה יותר ועמוקה יותר של המציאות. אז ככה,המדיטציה עצמה איננה "כלי" אלא היא באמת מצב של תודעה, כפי שהציג זאת אינקה,אולם הטכניקה שבה משתמשים היא בהחלט כלי שבאמצעותו אנו שואפים להגיע למצב התודעה הזה. מצב התודעה הזה בפני עצמו איננו מבטיח דבר.הרבה דברים נמצאים במצב תודעה זה בכוח,אולם מה שיוצא אל הפועל תלוי כבר באדם עצמו ובאלמנטים רבים של אישיותו ושל חייו.אז עבור אחדים המדיטציה עשויה להיות כלי שימושי לדברים רבים,בלתי צפויים לפעמים הנוצרים באמצעותה ואז היא באמת כלי, אלא שכלי לא מתוכנן ועבור רבים המדיטציה לא תשפיע בשום צורה ואופן או שתשפיע באופן הפוך ממה שלכאורה ציפו שתשפיע. אז המדיטציה אינה יכולה להיות כלי במובן שמזלג הוא כלי או סכין הוא כלי או מסור או כלי,משום שכלי מוגדר באמצעות הדבר שהוא בוודאות מסוגל לבצע ובדרך כלל זהו דבר אחד.אנשים יצירתיים יכולים להפקיע את הכלי משימושו הרגיל ולעשות בו שימוש אחר אולם בדרך כלל השימוש של כלי מסוים אינו רב תכליתי ואינו בלתי צפוי.המדיטציה,לעומת זאת,היא בלתי צפויה,היא רב תכליתית אולם יחד עם זאת עבור אחדים היא חסרת שימוש לחלוטין,ולכן היא יכולה להיות כמצב תודעה כלי או לחילופין שום דבר מיוחד. הטכניקה לעומת זאת היא ללא ספק כלי שאמור להביא אותנו למצב התודעה בהצלחה כזאת או אחרת. לדוגמא לאחר הגשם האוויר שאנו נושמים מלא ביונים המטיבים עם "הבריאות". היוניםפ הללו מגיעים לשם באופן טבעי,הם נוצרים באופן טבעי כתוצאה ממצב דברים מסוים. ועכשיו,נניח ואתה מייצר מכשיר שמייצר יונים על מנת להטיב את האוויר שאתה נושם וכתוצאה מזה לעורר בך מחדש אנרגיות שנחנקו,האם אינך מגיע לאותו מצב טבעי שבו אתה נמצא כאשר אתה נושם את האויר לאחר הגשם, אלא "שבביתך" שלך?והנה למכשיר כזה קוראים יוניזיטר(כך נדמה לי) והוא נמצא בבתים רבים.יחד עם זאת,אם אינך מסוג בני האדם שיכולים לבדוק ולראות יונים אינך אף פעם יכול להיות בטוח שלא מכרו לך חתול בשק! אלא אם כן,אתה נושם תוצאות שאינן אשליות פסיכולוגיות כי טבען של כל האשליות לעלות ברגע המשבר הראשון על שרטון! אז היוניזייטר דומה לטכניקה.אולם טכניקות לא חסר. מה בדרך כלל עושים כאשר יש עננים בשמים ורוצים לגרום לגשם לרדת ולהרוות את האדמה?נדמה לי שממלאים את העננים ביוד או בחומר אחר.כתוצאה מזה הגשם יורד בסופו של דבר או שלא.אם כן,התוצאה תהיה דומה בשני המקרים, הגשם ירד,האטמוספירה תתנקה ותתמלא ביונים המקווים ואנו נתחיל לנשום אויר נקי וטהור ולא את הערפיח של המכרות שבדרך כלל אנו נושמים. אז,דבר ראשון,כל טכניקה מביאה אותך לשם באופן שונה מן הסתם או שהיא איננה מביאה אותך לשום מקום ואיך אפשר לדעת אם הטכניקה היא טובה או רעה או טובה יותר ביחס לאחרות,זאת היא כבר בעיה קשה מאוד שאף אדם לבדו לא יוכל לפתור אותה משום שהמצב שאליו אנו רוצים להגיע זהו מצב שבעצם, באופן עקרוני,איננו יודעים בדיוק מהו והאשליות והדמיונות שאנו עשויים לפתח לגביו הם רבים ומגוונים. אולם אני אדבר רק על נסיוני עם המדיטציות הדינאמיות,אם כי תרגלתי בהתחלה גם מדיטציות לא דינאמיות. הרושם שלי היה שמצב התודעה שבו אתה נצמצא בשעת מדיטציה משחרר בך אנרגיות. שאלתי את עצמי מייד כשחשתי בכך מהיכן בעצם מגיעות האנרגיות הללו וידעתי שאין כל מקום אחר שממנו הן יכולות להגיע אלא בעצם מעצמי. שער בנפשך שאתה בעצם אינך קיים בהווה אלא רק כגוש של אנרגיות החסומות בעבר ובעתיד.מצד אחד אתה הופך לנציב של מלח בכל עת שבה אתה מסתכל לעבר העבר,אתה הופך למת,לדבר מה נטול חיות ומצד שני אתה הופך לקרחון בכל עת שבה אתה מביט אל העתיד משום שברכיך עשויות לנקוש בפחד עד שאתה קופא. זהו כמובן מצב קיצוני.בני אדם ,כמובן,לפעמים חווים את הרגע,אולם לא באופן כזה שיאפשר להם לרתום את העוצמה שצברו ולשים אותה כעמוד האש וכעמוד הבענן הצועד לפני "המחנה". זה קורה כשהם אוהבים,כשהם קוראים ספר טוב או שיר טוב,כשהם הולכים לבריכה ושוחים,כשהם יוצאים לטיול בחיק הטבע בחברת חברים ומנהלים שיחה אנושית פשוטה וטובה,כשהם צוחקים מבדיחה מצחיקה או אפילו בוכים מסרט דרמטי או בהצגת תיאטרון. אולם כל אלה סיבות חיצוניות לחוויה ולא פנימיות.רוב החיים איננו אלא נהר של דמעות שהפך לנציב של מלח או קרחון של פחדים עתידיים. המדיטציה אם כן אינה אלא הרגע שבו הקרחון נמב בחום והופך למים הממיסים את נציב המלח ואו אז העצמי האמיתי שלך מסוגל לשכב על גבו ולצוף על מרחצאות המרפא המחטאים כשפניו בהנאה רבה כלפי מעלה,אל האור. גם בממצב הזה אינך יכול להביט בשמש,כשם שהאדם של אפלטון שעלה מן המערה לא יכל להביט בה ישירות,אולם יש לך את האנרגיה למצוא דרכים להביט בה באופן לא ישיר ולרתום את כל כוחות החיים למרכבתך. וזהו המקום שממנו משתחררות האנרגיות,מנציב המלח ומהקרחון של העתיד. כשאתה מפשיר לחלוטין את כל נציב המלח וכל הקרחון או אז כנראה אתה מגיע להארה שלמה. אז מדיטציה היא בעצם הרווח שאתה יוצר באופן זמני בין שני הגושים שמהווים את חייך,פסק הזמן שאתה לוקח על מנת לראות את האור של הרגע ואת החום של הרגע שקיים אפילו במעמקים החשוכים ביותר. ולכן ככל שאתה מרבה לבצע מדיטציה וככל שהמדיטציה תהיה מוצלחת עבורך ישתחררו יותר ויותר אנרגיות שיעמדו לצדך במאבק האדיר בשני כוחות האיתנים של העבר והעתיד. אז דרול כינה את ההארה מצב של סוטול טבעי? מה יכול להיות יותר סוטול מאשר לשכב "בים המלח" על הגב,לצוף ולהנות מהכוחות המרפאים העצומים של עצמך? זאת היא הבנתי החוויתית נכון לעכשיו. זהו.

מוטי.