כעס,
כל כך הרבה כעס, כולם ממשיכים ואני נתקעת בכעס, הכעס, בפגיעה, רוצה להמשיך, רוצה, אך הכעס אך הפחד מכניסה למצבים מסריחים מהעבר כמו בעבר תוקעת אותי, הפחד, אני גדולה , ילדה גדולה, צאי , עופי, עופי לעולם, עופי בעולם, אך עדיין פה , אומנם שלא כמו בעבר בהם חשתי שכנפיי פצועות בהם חשתי מדממת בהם באמת לא יכלתי , בהם רק הסתגרתי בבית בחדר, בניגוד לעבר, עומדת בפתח הדלת, צעדתי מהמיטה לפתח הדלת ואלו לא מעט צעדים אך עדיין, נעמדת עם כנפיים בריאות אומנם עם צלקות, אבל עם כנפיים יחסית בריאות, עם כנפיים שיכולות לעוף ובכל זאת עדיין לא עפה עדיין בפתח הדלת, ישנה התקדמות כאמור כבר איני מדממת, כבר איני מושפלת, כבר איני מעוכה, ניצבת כטווסה, כטווסה שמתחילה להיות גאה, גאה בעצמה, שלמה עם עצמה, אך עדיין בפתח הדלת...עדיין בפתח הדלת. כל כך רוצה כבר לצאת החוצה אך עדיין קצת משותקת. עדיין רגלי קצת משותקות.
כואב משחקת ברעיון שאני כבר הולכת, לעיתים קצת הולכת ושוב השיתוק חוזר ושוב טיפ טיפה הולכת ושוב השיתוק חוזר, לא מצליחה ללכת מספיק רחוק ושוב השיתוק מכה.
כל כך הרבה כעס, כולם ממשיכים ואני נתקעת בכעס, הכעס, בפגיעה, רוצה להמשיך, רוצה, אך הכעס אך הפחד מכניסה למצבים מסריחים מהעבר כמו בעבר תוקעת אותי, הפחד, אני גדולה , ילדה גדולה, צאי , עופי, עופי לעולם, עופי בעולם, אך עדיין פה , אומנם שלא כמו בעבר בהם חשתי שכנפיי פצועות בהם חשתי מדממת בהם באמת לא יכלתי , בהם רק הסתגרתי בבית בחדר, בניגוד לעבר, עומדת בפתח הדלת, צעדתי מהמיטה לפתח הדלת ואלו לא מעט צעדים אך עדיין, נעמדת עם כנפיים בריאות אומנם עם צלקות, אבל עם כנפיים יחסית בריאות, עם כנפיים שיכולות לעוף ובכל זאת עדיין לא עפה עדיין בפתח הדלת, ישנה התקדמות כאמור כבר איני מדממת, כבר איני מושפלת, כבר איני מעוכה, ניצבת כטווסה, כטווסה שמתחילה להיות גאה, גאה בעצמה, שלמה עם עצמה, אך עדיין בפתח הדלת...עדיין בפתח הדלת. כל כך רוצה כבר לצאת החוצה אך עדיין קצת משותקת. עדיין רגלי קצת משותקות.