תהיה חזקה שהתעוררה אצלי בקריאה
שאלה של מה יותר "טוב"-לשמור את הכעס בפנים או להוציא אותו החוצה...אני חושב שזה לא טוב לשמור כעסים בפנים,אבל אני חושב שמה שגורם לנו את האנטי להוצאת כעסים החוצה הוא ההקשר-דימוי שאנחנו עושים בין כעס כלפי חוץ לבין אלימות(אפרופו השרשור על אלימות בבית)....אבל להוציא כעס החוצה זה יכול להיות בעוד הרבה דרכים אחרות, פרודקטיביות יותר ובוודאי לא פוגעות באחרים. לדוגמא-אמרת "גם אם בא לי להעיף איזו סטירה מצלצלת למישהו"...אז אפשר במקום זה ללכת לאיזו פינה שקטה ולהרביץ לאיזה משהו רך כמו כרית,או דשא,או אפילו את האוויר... מה עוד אפשר לעשות?אותי אישית מוזיקה מאוד מרגיעה,אז כשאני מתעצבן אני אוהב לשמוע מוזיקה וככה אני לא מרגיש שעצרתי את הכעס שלי אלא שהתגברתי עליו.אותו דבר עם ריקודים,או נגיד כל פעילות גופנית אחרת-את מה זה עצבנית על ההוא הזה שעשה לך ככה וככה...מה יותר טוב מאשר לפרוק את זה על רחבת הריקודים(או באיזה קריוקי שמח)... ככה גם לא חסמת את הרגש הטבעי,וגם הוצאת אותו בדרך לא אלימה...ואפילו מועילה לך.אני חושב שזו הדרך להפוך רגשות שליליים לחיוביים...לתעל את הכעס ליצירה,לבנייה, להתחדשות ולשינוי...לתעל וגם להביע אותו בדרכים האלו. ולגביי שאלת ה"מה גורם לנו לכעוס?..." אין לי כמעט ספק שברוב המקרים מדובר בסיבות פנימיות,לפעמים אפילו בלתי מודעות,ורק אנחנו נותנים לזה את הסיבות שיותר נוחות לנו, כמו "זה ההוא ש...","בגללו..." וכדומה... מהנסיון האישי שלי אני יכול להגיד שכשאני מסתכל מרחוק על רגעי הכעס שלי אני רואה איך בעצם זו הוצאת התסכול הפנימי שלי כלפיי חוץ... כשבעצם הסיבה לכעס היא לא מה שגרם לכעס ישירות אלא משהו הרבה יותר עמוק...אצלי נגיד,חוסר הצלחה לעשות כל מיני דברים,חוסר מימוש עצמי,הרגשת זרות עם העולם,קושי לתפקד,קושי לקבל דברים וכדומה.
החלטתי על יום שכולו אושר ואופטימיות, יום שכולו הסתכלות דרך זכוכית מגדלת אופטימית, להסתכל על חצי הכוס המלאה ועל יום נטול כעס
, גם אם בא לי להעיף איזו סטירה מצלצלת למישהו
. והאמת שגאה בעצמי על ההחלטה הזאת, כי באמת באתי עם חיוך וגרמתי לאחרים לחייך והיה לי יום די נחמד
וזה גרם לי לחשוב מה גורם לנו לכעוס כל כך
מה גורם לנו לפתיל קצר
