כניעה

[סלבו לוי]

כניעה באימון.

אחד המדדים לכך שיריב "נכנע" בראנדורי (נכנע כתוצאה מרף ההתקפות של בן זוגו, מתנועתו או מתחושת איום שבן הזוג משדר) - מתבטא בהסתובבות אחורה והפניית הראש (במקרים יותר "כנועים" גם הרמת הידיים כמגננה מעל הראש).

 

[מיתר נדיר]

אצלנו לפחות הבעיתיות של כניעה

באימונים נובעת לרוב מכניעה מוקדמת מידי, כאשר האוקה בעצם "נופל לבד", בלי שהנאגה באמת מפעיל עליו כוח כלשהו. אצל מתחילים זו בדרך כלל בעיה של אמון: הם לא סומכים על הנאגה שישמור עליהם, והם לא סומכים על עצמם שידעו ליפול נכון אם ישאירו את זה לרגע האחרון, ואז רואים את זה בצורה מאד ברורה שאין שום תיאום בין תנועות שני בני הזוג. אצלי גם יש את הבעיה הזאת של כניעה מוקדמת, רק שאצלי זה קצת יותר ערמומי: אני פשוט מתחילה לזוז לפני הזמן, ואז אני בעצם כל הזמן לפני הכוח של הנאגה, וכך אני בעצם לא מאפשרת לו להתאמן בצורה כנה, כי הוא אף פעם לא יודע מה יקרה אם הוא יתקל בהתנגדות אמיתית.

 

[amir_aikido]

בעיה דומה מוכרת גם לי

הבעיה הזו - של נפילה לפני הטכניקה מאוד מוכרת לי. ועוד יותר כשאני מתאמן עם מתחילים בשלב מסויים, יש הרגשה שהם נופלים מתוך פחד מהחגורה שלי ולא בגלל הטכניקה ואני יכול סתם למחוא כפיים והם כבר יפילו את עצמם(דבר שאני תמיד מנסה לתקן). כדי לאזן, יש את אלה שמתעקשים להתנגד דווקא על חשבון חוליות הצוואר שלהם (דרך מאוד לא מומלצת), ואז לפעמים אני נאלץ לוותר על הטכניקה כדי שלא לגרום להם נזק. אני חייב להודות שלהיות אוקה טוב זו בהחלט דרישה קשה, ואני עדיין עובד על זה. שלמה אמר רק לאחרונה שזו אחת הדרישות החשובות בדרך ל"הבנה של האייקידו". אמיר

 

[Connor MacLeod]

האייקידו נמצא באוקה כמו גם בשטה

אם לא יותר ... האוקה צריך להרגיש את השטה ולהרפות את עצמו בצורה שמנוגדת לכל אניסטינקט טבוע או מובנה אצלנו כבני אדם. דרך אגב, כמו גם שהשטה חייב להרגיש את האוקה בצורה מלאה (עד שהוא הופך את עצמו להמשך של האוקה, בצורה כזו שהוא יכול לשנות את כיוון תנועתו בצורה כל כך טבעית, עד שאין לא אפשרות להגיב). בזמנו, עדי (המורה שלי) אמר לי שהאוקה צריך להיות במצב של שליטה על חוסר השליטה שלו. נשמע מבלבל? לקח לי כמה שנים להבין את הכוונה, ואני עדיין עובד להפנים את זה (לרוב, לא בהצלחה מדהימה). בזמן הלימוד, כדי שהשטה יוכל להתאמן בצורה טובה, על האוקה לאפשר לעצמו להגיע למצב של חוסר balance. האייקידו מתבסס על הוצאת היריב משיווי משקל (להלן balance) ומכאן להטוות את מסלול התנועה שלו. מדהים לראות מישהו שנמצא במצב של אותו חוסר balance מוחלט, כך שכל תנועה שלך כשטה (ואף תנועה מזערית), משפיעה על כיוון תנועתו/נפילתו, אך בו בזמן הוא נמצא בשליטה מלאה ויכול בכל רגע נתון לשנות את כיוונו (אפילו באמצע נפילה בהיותו באויר). אני רואה/מרגיש את הנושא הזה אצל עדי בכל פעם שיוצא לי להתאמן איתו, אך אני לא יכול לומר שאני כאוקה הצלחתי להגיע לכך. אבל זו כל החוכמה של האייקידו ... ככל שאתה לומד, אתה לומד ...

 

[amir_aikido]

ניקוד ואגו

הערה שקשורה לנושא הכניעות ששלמה (המורה שלי) העלה לאחרונה התייחסה לנושא של מתן שבחים ו"ניקוד" לשני על ביצוע הטכניקות שלו. אישית חטאתי בכך בעיקר בראנדורי ג'ו וכלי-נשק אחרים, שם מסוכן לפגוע באמת וחשבתי שיש מקום להכיר בהצלחת בן-הזוג לקרב. שלמה העיר שמנהג כזה הוא עודף של אגו, כשאתה לא מאמין שהיריב מבין לבד מה קרה והוא חייב שאתה תעדכן אותו. חשבתי על כך, ומצאתי שיש בזה אמת מסוימת, ולא רק בראנדורי כלים אלא גם בידיים ריקות, כשאני מדרג את השני אני כאילו משייך את עצמי לקבוצה שמעליו ומעריך את ביצועיו, במקום להתאמן ביחד איתו. מה דעתכם בנושא

אמיר

 

[pzirpim]

אמיר שלום,

זו שאלה נדירה. אנא פתח שרשור נפרד. בעיני יהיה זה לענין אם תבקש התיחסויות רציניות בלבד. בברכה

 

[amir_aikido]

פתחתי - נראה מה יהיו התגובות

 

[WhiteBear]

קישור להודעה החדשה:

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=148&msgid=13779627

 

[tessen]

הסיטואציה קובעת

הכל תלוי בסיטואציה בה נמצאים, יש לעיתים שהויתור יתבצע לפני ויש פעמים תוך כדי. יש גם את הפעמים שאין לוותר למרות שההפסד הוא ברור.

 

[bizhar]

מי שנכנס לקרב - לעולם יפסיד.

 

[אני לא משתמש]

זה נשמע יפה, נכון ומחובר...

אבל מוסאשי כנראה חשב אחרת.

 

[דוד כפרי]

מוסאשי תמיד צדק?

 

[דלית - delete]

אתה מכיר מישהו שהתווכח איתו וניצח?

 

[bizhar]

אתה מכיר מישהו שהתווכח איתו?

 

[דוד כפרי]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[דוד כפרי]

"קרב הוא מצב, שבו אתה חייב לנצח,

למרות שבעצם כבר הפסדת" - ניר מלחי.

 

[אני לא משתמש]

כניעה... ולאחריה

אני זוכר שפעם קראתי איזה קטע בעיתון, שמישהו סיפר שהוא הלך עם הילד שלו ללונה פארק. היתה שם חבורת נערים מאותגרים אינטלקטואלית, שהסתלבטו על האבא (לא זוכר אם היתה שם אלימות על אש קטנה - כאפות וכאלה). בסוף העניין הסתיים ב"סולחה", אבל אותו כותב-אבא סיפר שהוא חש עוד זמן רב לאחר מכן תחושת השפלה צורבת שלא נתנה לו מנוח. מצד אחד הוא ידע, שגם לו הסיטואציה היתה חוזרת על עצמה, הוא כנראה לא היה נוהג אחרת - הוא פשוט לא הטיפוס שיתחיל ללכת מכות, וודאי לא עם נערים אבל בעצם, בכלל לא. מצד שני, התחושה שבנו ראה אותו בסיטואציה כזו כאבה לו. גם הפריעה לו המחשבה שלו זה היה נגרר ממש למכות (ביוזמת הנערים - כל האירוע היה בעצם ביוזמתם ובשליטתם), הוא די משוכנע שהוא היה חוטף שם מכות רציניות, וגם לא בטוח שהיה יכול להגן על הבן שלו (מדובר על משהו כמו בן 15, אם אני זוכר נכון - קראתי את זה לפני עשר שנים לפחות). מעניין לחשוב על כניעה/ויתור, "כדי לא לגרום נזק" כפי שכתבת, באירוע כזה. אחרי הכל, ובשונה מדוגמאות דומות שהועלו בעבר על ידי ילדים/נערים עם רגישות מוגזמת לנושא הכבוד העצמי שלהם כפי שהם/חברה שלהם/חברים שלהם/אחרים תופסים את המושג הזה, מדובר באדם מבוגר ובעל משפחה שמשהו בו נרמס, כנראה. מעבר לכבוד או חוסר כבוד, התחושה שאתה לא יכול להגן על מישהו שאתה אוהב היא בעיה אמיתית. כיוון שמדובר בסיטואציה חולפת (ולא באיזו כניעה שבעקבותיה עורפים ראשים או נמכרים לחיי עבדות), הכניעה כאן אולי שייכת יותר לתחום העמדה הפנימית. אם כך, האם הפסיבית המוחלטת של האב היתה כניעה או דווקא ניצחון? או בניסוח הפוך, אם האב היה מתעמת עם הנערים, האם היתה זו כניעה במובן זה שהוא נגרר לאלימות כנגד רצונו, או להיפך? לצורך העניין וכדי להקל על העניין, נניח שבעימות זה הוא היה יוצא כשידו על העליונה (אפילו מבריח אותם, לאו דווקא שובר לכל אחד מהם את המפרקת). מה אז, לדעתכם?

 

[amir_aikido]

יש באלימות משהו טורד מנוחה

אלימות היא חוויה מאוד עוצמתית, אפילו כשהיא רק חלופת לידינו. ולכן ברור לי למה אותו האב חש את שחש. בפרט כשהוא עוד הרגיש חסר אונים. השילוב של התחושות הללו הוא מאוד חריף. לפני זמן לא רב הייתי בסיטואציה דומה - מול אדם משתולל, כשלי דווקא היה לי ברור שאם אתמודד איתו פיזי, הסבירות היא שהוא יפצע ולא אני. לכן החלטתי שלא להתמודד ונמנעתי ממגע ישיר. ולמרות העובדה שאין לי ולא היה שום ספק בתוצאות האפשריות של עימות פיזי. עדיין האירוע טרד את מנוחתי זמן לא קצר אח"כ. אם תחפש, תוכל למצוא בפורום גם עוד סיפורים כאלה (הסיפור של avima למשל). לטעמי, בכך שהאב הזה קבע את כללי המשחק ומנע את המעבר לאלימות של ממש, הוא ניצח

אבל זו בהחלט הצגה שכלתנית ולא פעם התחושות הפרמיטיביות שלנו (כולל הרגשת ה"צדק") מתנגדות לניתוח שכזה. ושילוב של הרגשה כזו, עם הידיעה השכלתנית שהוא נהג כפי שנהג מחוסר בחירה ולא מתוך בחירה, מחזקת עוד יותר את התחושה הרעה. אמיר

 

[one strike]

מי שניצח לא מרגיש מושפל

 

[amir_aikido]

היית מרגיש טוב מפגיעה באחר ../images/Emo35.gif

תשאל את עצמך: "האם הייתי מרגיש טוב מפגיעה באדם אחר, שאיבד את עשתונותיו והתנפל עלי באובדן שליטה עצמית מוחלט

" אז היית "מנצח אותו במכות" ושולח אותו לבית החולים. אח"כ לא היית מתלבט האם באמת היית צרי את זה (ונעזוב את נושא המשטרה והחוק שאינם פשוטים כפי שכנראה נדמה לך). אמיר