כניסת מצרים
בכל מהומת התהליך המדיני והביטחוני נעלם קמעה מן העין הציבורית התפקיד המכריע שממלאת מצרים. לאחר ג`ורג` בוש, חוסני מובארכ הוא האיש השני בחשיבותו הקובע את גורל התהליך, כלומר את גורל המדינה. אתמול ביקר בקהיר שר החוץ סילבן שלום, עסק באחרית הימים (תכנון שלום עם עשר מדינות ערב ושאר עניינים שאינם חשובים כיום) ובצאתו הצהיר כי "מובארכ מנהיג גדול וכבוד גדול לעבוד איתו". בשביל כבוד כידוע צריך לעבוד, ומובארכ אכן עובד : בשביל אבו מאזן.
כדי להבין במה מדובר : מובארכ מיישר קו עם אבו מאזן לא רק בענייני שלום ותיווך בינו ובין חמאס וג`יהאד, אלא גם בהכנת הקרקע לקראת סבוב דמים נוסף אם התהליך יקרוס. אם זה יקרה אין ספק במי יתלו המצרים את האשמה. אינני יודע מה דובר באמת בין שר החוץ הישראלי לבין נשיא מצרים, אבל כל אחד יודע מה אמר שר החוץ המצרי אחמד אבו אל ריית` : "על ישראל לממש את הסכם שארם, לשחרר אסירים ולצאת ממרכזי הערים... אבו מאזן לקרוס והכאוס יחזור לרצועה"...
מכאן ברורה מחויבות מצרים לא רק לאבו מאזן אישית, אלא לעניין הפלשתיני בכלל. כולל הצדקת לחימה פלשתינית במקרה של התמוטטות הרגיעה. לא מדובר בהפחדה אלא בראיית המצב נכוחה : כדי להסתלק מן הרצועה, חייבת ישראל להסתלק גם מציר פילדלפי המפריד בין הרצועה למצרים. אמנם בראשית ימי רעיון ההינתקות השתעשעו `גורמי ביטחון` כולל שר הביטחון, ברעיון להמשיך להחזיק בציר פילדלפי, אבל מהר מאוד הסתבר להם מה שתמיד מסתבר להם כשהם נתקלים במציאות : כשהולכים לבצע צעד ממשי, בהסכמה בינלאומית, שיקבע בסופו של דבר קו גבול בינמדינתי, מבצעים את הצעד הזה על פי הסכמה ו או תכתיב, כלומר עד הסנטימטר האחרון המקובל על העולם. המשך האחיזה בציר פילדלפי כאשר מצרים מעורבת בתהליך פירושו התערבות בעניינים הפנימיים של מצרים והרשות הפלשתינית שלא לדבר על פוטנציאל חיכוך אלים עם כוחות מצריים.
בסופו של דבר, אחרי הצהרות גבורה תקיפות של אותם גאוני אסטרטגיה, תעביר ישראל את האחריות על ציר פילדלפי לידי מצרים. המצרים אמרו נחמד שהבנתם באיזה עולם אתם חיים, אבל כדי לשמור על הגבול בפני הברחות נשק אנחנו זקוקים לתגבורות מעבר לסדר גודל הכוחות (כמה גדודי חי"ר מסכנים) שהוסכם עליו בהסכם השלום בין מנחם בגין ואנוואר סאדאת. כתמיד קפצו אותם גאוני אסטרטגיה ו`סירבו` או עשו עצמם מסרבים, וכתמיד כעבור זמן עיכול חדרה הכרת המציאות למוחם והם חזרו בהם.
עכשיו, כאשר המצרים מעבירים לישראל את סדר הכוחות שהם מכניסים לצי ר פילדלפי שוב מתעוררים כל אותם פחדים ישנים : הנשק הזה יופנה נגדנו. וכבר נמצאה יועצת משפטית הטוענת כי כיון שמדובר בהפרת הסכם שלום שאושר על ידי הכנסת רק הכנסת יכולה לבטלו לצורך אישור תוספת סד"כ ואמל"ח מצריים. וכבר נמצאו לה תומכים הסבורים כי הכנסת תידחה שינוי ההסכם ועקב כך תעוכב ההינתקות ואי"ה היא תבוטל כליל.
כתמיד מדובר בעוד מאבק מאסף חסר תוחלת. כתמיד שוב אנחנו ניצבים בפני המראה מולה אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו באמת רוצים : שלום על כל המשתמע ממנו כולל נסיגה אמיתית, או משחקים פוליטיים פנימיים של עיכובים כאלו ואחרים העולם בדם.
בכל מהומת התהליך המדיני והביטחוני נעלם קמעה מן העין הציבורית התפקיד המכריע שממלאת מצרים. לאחר ג`ורג` בוש, חוסני מובארכ הוא האיש השני בחשיבותו הקובע את גורל התהליך, כלומר את גורל המדינה. אתמול ביקר בקהיר שר החוץ סילבן שלום, עסק באחרית הימים (תכנון שלום עם עשר מדינות ערב ושאר עניינים שאינם חשובים כיום) ובצאתו הצהיר כי "מובארכ מנהיג גדול וכבוד גדול לעבוד איתו". בשביל כבוד כידוע צריך לעבוד, ומובארכ אכן עובד : בשביל אבו מאזן.
כדי להבין במה מדובר : מובארכ מיישר קו עם אבו מאזן לא רק בענייני שלום ותיווך בינו ובין חמאס וג`יהאד, אלא גם בהכנת הקרקע לקראת סבוב דמים נוסף אם התהליך יקרוס. אם זה יקרה אין ספק במי יתלו המצרים את האשמה. אינני יודע מה דובר באמת בין שר החוץ הישראלי לבין נשיא מצרים, אבל כל אחד יודע מה אמר שר החוץ המצרי אחמד אבו אל ריית` : "על ישראל לממש את הסכם שארם, לשחרר אסירים ולצאת ממרכזי הערים... אבו מאזן לקרוס והכאוס יחזור לרצועה"...
מכאן ברורה מחויבות מצרים לא רק לאבו מאזן אישית, אלא לעניין הפלשתיני בכלל. כולל הצדקת לחימה פלשתינית במקרה של התמוטטות הרגיעה. לא מדובר בהפחדה אלא בראיית המצב נכוחה : כדי להסתלק מן הרצועה, חייבת ישראל להסתלק גם מציר פילדלפי המפריד בין הרצועה למצרים. אמנם בראשית ימי רעיון ההינתקות השתעשעו `גורמי ביטחון` כולל שר הביטחון, ברעיון להמשיך להחזיק בציר פילדלפי, אבל מהר מאוד הסתבר להם מה שתמיד מסתבר להם כשהם נתקלים במציאות : כשהולכים לבצע צעד ממשי, בהסכמה בינלאומית, שיקבע בסופו של דבר קו גבול בינמדינתי, מבצעים את הצעד הזה על פי הסכמה ו או תכתיב, כלומר עד הסנטימטר האחרון המקובל על העולם. המשך האחיזה בציר פילדלפי כאשר מצרים מעורבת בתהליך פירושו התערבות בעניינים הפנימיים של מצרים והרשות הפלשתינית שלא לדבר על פוטנציאל חיכוך אלים עם כוחות מצריים.
בסופו של דבר, אחרי הצהרות גבורה תקיפות של אותם גאוני אסטרטגיה, תעביר ישראל את האחריות על ציר פילדלפי לידי מצרים. המצרים אמרו נחמד שהבנתם באיזה עולם אתם חיים, אבל כדי לשמור על הגבול בפני הברחות נשק אנחנו זקוקים לתגבורות מעבר לסדר גודל הכוחות (כמה גדודי חי"ר מסכנים) שהוסכם עליו בהסכם השלום בין מנחם בגין ואנוואר סאדאת. כתמיד קפצו אותם גאוני אסטרטגיה ו`סירבו` או עשו עצמם מסרבים, וכתמיד כעבור זמן עיכול חדרה הכרת המציאות למוחם והם חזרו בהם.
עכשיו, כאשר המצרים מעבירים לישראל את סדר הכוחות שהם מכניסים לצי ר פילדלפי שוב מתעוררים כל אותם פחדים ישנים : הנשק הזה יופנה נגדנו. וכבר נמצאה יועצת משפטית הטוענת כי כיון שמדובר בהפרת הסכם שלום שאושר על ידי הכנסת רק הכנסת יכולה לבטלו לצורך אישור תוספת סד"כ ואמל"ח מצריים. וכבר נמצאו לה תומכים הסבורים כי הכנסת תידחה שינוי ההסכם ועקב כך תעוכב ההינתקות ואי"ה היא תבוטל כליל.
כתמיד מדובר בעוד מאבק מאסף חסר תוחלת. כתמיד שוב אנחנו ניצבים בפני המראה מולה אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו באמת רוצים : שלום על כל המשתמע ממנו כולל נסיגה אמיתית, או משחקים פוליטיים פנימיים של עיכובים כאלו ואחרים העולם בדם.