כן. זה חארטה

[deep ocean]

../images/Emo6.gif

ברור שאף אחד לא יכול ללמד מישהו אחר את ארבע ההסכמות. זה כמו שמישהו ילמד אדם אחר איך לאהוב, או איך להיות שלוו... בכל אופן, פורום זה, לעניות דעתי, לא מתיימר להיות מורה לארבע ההסכמות. אולי לתת כלים ולהיות מקום שאפשר לשתף בנושא זה.

 

[rainbow too]

../images/Emo98.gif

" אננו יכולים ללמד דבר לאנשים; כל שביכולתנו לעשות הוא רק לסייע בידם לגלות זאת בתוכם" גלילאו גלילאי.

 

[deep ocean]

אהבתי. כל כך נכון!

 

[המתבוננת]

אדם חכם גלילאו גלילאי ../images/Emo13.gif LOL

 

[Talia E]

"בלי לקבל מאף אחד רשות. מותר?"

אז אתה מבקש רשות או לא?

 

[חיים שפיר]

לבקש רשות

לבקש רשות לא לבקש רשות זה הפארדוקס שהצבעתי עליו. בדיוק אותו הפראדוקס שיש בארבע הסכמות... או במילים חסרות מובן כמו: "אדם יכול רק ללמד את עצמו" שהרי מי הלומד ומי המלמד? ועוד כמה סודות שלא יגלו לך: התלמיד הלומד מלמד את המורה ולא להיפך. רוחניות אינה ההיפך מהעולם החומרי ואינה "קיימת" במובן שאת מחפשת אותה. מודעות הופכת סבל לכאב, (סבל הוא מצב קיומי וכאב הוא המודעות אליו) רוצה שאמשיך? חיים

 

[Talia E]

האם אינך מניח כמה הנחות מיותרות?../images/Emo8.gif

כשקראתי את משפטך "כמה סודות שלא יגלו לך", מיד קפץ לי הציטוט משירו של ג´ון לנון...: Nothing you can know that isn´t known." "...Nothing you can see that isn´t shown ולעניין: אינך מכיר אותי, וכבר הגעת למסקנות לגבי...; אינני מחפשת רוחניות ומעולם לא חפשתי. אינני משתמשת במילה "רוחניות", כי אינני מבינה או מתחברת לפשרה, כפי שנהוג להשתמש בה כיום (לכן בודאי שלא יכולתי לראות אותה כ"היפך" מהעולם החומרי). עיסוקיי הם כאן, בעולם הזה, מתוך מודעות לכך שתפיסתי את העולם הזה אינו אלא קיבוע בנקודת ראייה מסויימת, וכי אינני מסוגלת כלל לתפוש את היקום כפי שהוא. כאשר מזיזים את נקודת הראיה, תפיסתנו את ה"מציאות" משתנה - אולם אין זו, למעשה, מציאות שונה. לגבי: "התלמיד הלומד מלמד את המורה ולא להיפך"; אינני יודעת למה אתה מתכוון כאשר אתה משתמש במילה "מורה". אני מסכימה שגם מדריך לומד מתוך ההדרכה, אין אני מסכימה עם כך שאדם אשר מפיק מהידע שלו לא לומד. לגבי: "מודעות הופכת סבל לכאב" ממה אתה סובל? מה כואב לך? מה אתה עושה כדי לרפא את עצמך?

 

[חיים שפיר]

טליה

לא אינני מכיר אותך. ואת בוודאי לא מכירה אותי. אבל אני מכיר אותך כי אני מכיר אותי. ולרשימת השאלות האישיות שלך: לא אמרתי שאני סובל. אין לי מחלה שצריך לטפל היה לי משהו לומר לך ובחרת להעלב כי נוח לך לחשוב שאני הוא זה שכואב. חיים שפיר

 

[Talia E]

לא נעלבתי כלל...../images/Emo13.gif אפילו לא קצת...

בענין הסבל והכאב, התייחסתי למשפטך: "מודעות הופכת סבל לכאב, (סבל הוא מצב קיומי וכאב הוא המודעות אליו)" זה נשמע כמו דיבור ממצב של מי שחווה (בהווה או בעבר) כאב, שהיה מעדיף לא לחוש אותו. לא אמרת שאתה סובל, אך ניכרה מרירות מדבריך; כזו שנראית כי נובעת מסבל (אינני פוסלת את האפשרות שקלטתי לא נכון). מפשוטו של המשפט ניתן להבין כי לדעתך מודעות מביאה כאב (ולא עוזרת להפוך למאושרים/אמיתיים יותר?) - אולם בהחלט ייתכן שלא הבנתי אותך. כמו-כן לא הבנתי, אם אתה סבור שהכאב הזה הוא סיבה להימנע ממודעות או לאו.

 

[חיים שפיר]

ושוב טליה

מאחר וניכרת האינטליגנציה הגבוהה שלך בהודעותייך, אפנה אליה. (אם כי הייתי מעדיף לפנות למקום אחר) הנחת שמי שחווה את הכאב מעדיף לא לחוות אותו (איך בדיוק הבנת את זה מדברי?) כל מה שאמרת הוא משפט סתמי המציע ואומר כי הכאב נובע ממודעות לסבל שהוא מצב קיומי. והרי לך הסבר: אדם סובל מכאב גרון והולך לרופא. הרופא בודק אותו ומגלה שיש לו סרטן ונותרו לו 6 חודשים לחיות. היום נהוג לגלות לחולה את מצבו פעם הייתה דילמה: הוא אינו סובל יותר מידי מהכאב אבל אם יתברר לו (על ידי הרופא המביא לידיעתו) את מלוא המשמעות של הכאב הקל, עלול להפוך את חייו לגיהינום ולסבל מתמשך ללא רגע של אושר. השאלה המוסרית אם לגלות לחולה מניחה על כף המאזניים שתי נטיות: הסתרה אינה מאפשרת לחולה לקבל החלטות הקשורות לחייו ומשאירה אותו המצב "נחות" ביחס לסביבה. גילוי האינפורמציה חושף אותו לסבל נפשי וכאב איום. היום נהוג למסור לחולה את מצבו כדי למסור בידיו את הבחירה לגבי יחסו לחיים. יש חולים שמאותו הרגע יחיו בחרדה איומה, כאב וסבל נפשי עד יומם האחרון, ויש כאלה שיהפכו את ששת החודשים הנותרים לפיסגת חייהם ויחוו את החיים בצורה כל כך עמוקה מלאה ומרתקת כפי שלא חוו מעולם עד שהופיעה המחלה. המשל ברור אני מקווה. כי מודעות לחיים כרוכה במודעות מוחלטת לסופיותם. ועכשיו לגבי המרירות: לא מרירות - כעס. כעס על מי שאינו יודע ועוסק בהנחלת מודעות. כשם שהמודעות למחלה אינה מביאה את החולה לאושר ואין היא מיועדת לעשות זאת ועם זאת יש כאלה (בודדים) בזכותה יחוו אושר וחדוות חיים שלא היו חווים לעולם אלמלא עמדו מול המודעות הנוראה, כך כל מודעות (אמיתית) אינה מבטיחה אושר. חוזר שנית: אינה מבטיחה אושר !!!! היא מאפשרת בחירה. אחת הבחירות היא אושר והיא לא בהכרח הראשונה. כל מה שבאתי לומר זה את זה. מי שחושב שמודעות היא אושר כדאי שיידע שמודעות היא דרך שלאורכה יש הרבה חוויות חיים בעוצמות גבוהות מאוד ואושר הוא רק אחת מהן ולסיום: הכאב אינו סיבה להמנע מכלום אבל חיפוש האושר הוא הסיבה הכי פחות מוצלחת לחפש מודעות אוף, זה היה ארוך..... חיים

 

[deep ocean]

כן!!!

תודה על הקטע הנ"ל: "כשם שהמודעות למחלה אינה מביאה את החולה לאושר ואין היא מיועדת לעשות זאת ועם זאת יש כאלה (בודדים) בזכותה יחוו אושר וחדוות חיים שלא היו חווים לעולם אלמלא עמדו מול המודעות הנוראה, כך כל מודעות (אמיתית) אינה מבטיחה אושר. חוזר שנית: אינה מבטיחה אושר !!!! היא מאפשרת בחירה. אחת הבחירות היא אושר והיא לא בהכרח הראשונה." מזדהה מאד.

 

[חיים שפיר]

וצריך להוסיף

וכמובן צריך להוסיף שרק לחולה המודע למחלתו יש סיכוי להשפיע על החלמתו ולהגדיל את סיכוייה...... ומכאן גם ההקבלה למודעות בכלל... חיים

 

[deep ocean]

היום מי שחולה מודע למצבו, לא?

זה לא כמו פעם שלא היו אומרים לאנשים את חומרת מצבם, או שהתכוונת למשהו אחר בכלל? (אולי לא הבנתי.) ואני מוסיפה למשפט הזה: "רק לחולה המודע למחלתו יש סיכוי להשפיע על החלמתו ולהגדיל את סיכוייה" גם את המשפט הזה- "רק לחולה המודע למחלתו יש סיכוי להשפיע על התדרדרותו ולהגדיל את סיכוייו לקרב את הקץ אל עצמו" כמו שאפשר לקרב את ההחלמה אפשר לקרב את המוות. פשוט מאד.

 

[חיים שפיר]

הוא שאמרתי

מודעות מאפשרת בחירה

 

[deep ocean]

רגע רגע יש לי שאלה...

לפי מה שכתבת, אין קשר בין מודעות לאושר. מסכימה. עכשיו בוא נתקדם צעד. האם חולה מודע יכול להשפיע על החלמתו מבלי שהוא יהיה מאושר? לפי איך שאני רואה את הדברים, חולה שיהיה מודע אך מריר, לא יחלים. לפיכך, עבורי האושר הוא חלק מהותי בהחלמה. אני גיליתי את הסרטן=>נהייתי מודעת=>עברתי עוד המון דברים=> אני מאושרת כיום ברור שהמודעות בלבד לא הביאה לי אושר, אבל המודעות היוותה פתח ל- "עברתי עוד המון דברים" שלא הייתי מגיעה אליהם ללא המודעות. אז מה יש חוץ מהמודעות? זאת אומרת איך מודעות מביאה למישהו אחד רק מודעות ולמישהו אחר מביאה מעבר? מה יש חוץ מהמודעות??? מישהו מבין את שאלתי? חהחחהחה אני די עייפה, אבל אם אני לא מובנת, תשאלו שוב.

 

[deep ocean]

בעצם התרשים שלי אחר לגמרי

אני גיליתי את הסרטן=>נהייתי מודעת=>לקחתי אחריות על חיי=> בחרתי בדרך האושר=>עברתי עוד המון דברים=> אני מאושרת יותר=> גיליתי שאני כל הזמן לומדת דברים חדשים=> ....... ?

 

[חיים שפיר]

הרצון לחיות

הרצון לחיות אינו קשור למודעות. גם חיה חסרת מודעות רוצה לחיות ועושה הכל כדי לא להטרף על ידי הנמר. האדם חי בעל כרחו כמו כל יצור אחר. מודעות יכולה לתת טעם נוסף לחיים ומכאן כוח נוסף הנחוץ ברגעים של משבר גופני. אושר כשלעצמו הוא רגעי. הצורך והרצון להיות מאושר אינם מספיקים כדי להיות מאושר. על כל רגע אושר צריך לשלם בוויתור כשלהו. וכל פעם זה משהו אחר. חיים

 

[בעזון]

נכון

כדי להיות מאושר צריך לוותר על משהו - על הסבל!

 

[חיים שפיר]

בועז

אז אם אתה כל כך חכם ספר לי למה אתה לא מוכן לוותר עליו אחת ולתמיד ולהיות תמיד מאושר?

 

[בעזון]

חכם../images/Emo4.gif

חיים, ענית בשאלתך...למה אני לא מוכן לוותר על הסבל? כי אני כזה חכם. לצערי. אני בטוח שכו-ל-ם יסכימו שכדאי להיות מאושרים! אבל אז מתחילה ההתפלספות - מה זה מאושר? איך מגיעים למצב הזה? איך שומרים על החיוך גם כשהמצב קשה, במישור הלאומי, ובמישור האישי ( ניסיתי להוסיף סימן בצורת לב שבור, אבל גם זה לא מצליח לי...) במקום לשמוח בכל רגע של הוויה, בתמימות של ילד, לדוגמא: איזה פרח יפה! המנגון "החכם" הפנימי: יש לי בחינה מחר, למי יש זמן להסתכל על פרחים... במקום לצאת לחרות, אני מתנהג כל הזמן כעבד של ההרגלים הישנים,ההתנהגות שהיתה פעם - אם תרצה בהקשר השיפוטי- התקדימים. לדוגמא , אם פעם אחת היתה לי אהבה נכזבת, סימן שלא כדאי לנסות שוב. אבל האמת היא פשוטה: צריך סיבה להיות מאושר? בתור עבדים אנו סובלים - מי יתן ונצא כולנו לחרות של התמימות, השמחה , האהבה!!!