כן בא לא בא

m i c h a l i

New member
אני ממליצה לך לפנות לעו"ד אם

אין עם מי לדבר. תני לבית המשפט להחליט מהם הסדרי הראיה הטובים ביותר עבורה.
 
כל כך מעצבן../images/Emo46.gif

איך לא כואב להם על היצורים התמימים והאוהבים האלה שהם עצמם עזרו להביא לעולם? זה משהו שאני אף פעם לא אצליח להבין
איך לא בוכה להם הלב ואיך הם מצליחים להמשיך את החיים הרגילים כשהם רומסים את הרגשות של הדבר הכי מדהים שהם עשו אי פעם ... סליחה על ההשתפכות
פשוט הלב נחמץ לי מלקרוא
 
החיים לא רגילים בכלל

והייתי שמחה מאוד לתת לביתי את כל האהבה שאני נותנת לה כשלצידי היה שותף/בן זוג תומך אוהב ואמיתי אבל מה אוכל לעשות במצבי? גם לי נחמץ הלב. האמיני לי שלא איחלתי אתזה לעצמי וגם לא לילדה שלי.
 

Bavmorda

New member
../images/Emo4.gif כ"כ לא נעים......

חבל מאד שזה היחס שהוא מעניק לבתו... יש גברים שפשוט לא יודעים להעריך ולתת. לא מבינים את המושג של דם מדמי ובשר מבשרי... למזלי אנחנו כ"כ רחוקים מסיטואציה שכזו. הוא לעולם לא יפספס פגישה עם ילדיו, ואם לא יוכל הוא יקבע למועד אחר באותו השבוע. מחזקת מרחוק
BAV.
 
אולטימטום

חייבת להודות שהוא לא כזה נורא כמו שאולי הוא הצטייר כאן, הוא רוצה לראות אותה אבל לא מסוגל לעמוד בזמנים שהוא קובע לעצמו וביננו וכל הזמן משנה ומאחר ולא יכול וכן יכול וכל שבוע מחדש צריך להתאים את המערכת שלי ושל הקטנה לאורח החיים המשתנה שלו וזה חייב להפסק ולכן הודעתי לו שמצבינו מחייב הסכם ושיש שתי אפשרויות, דרך גישור (הדרך הנעימה יותר והמועדפת עליי) או דרך בית משפט שיקבע לו את הסדרי הראיה. אני מקווה שהוא יתעורר ויקח אחריות.
 

Bavmorda

New member
../images/Emo39.gif היי סומסומיה,

צר לי מאד לקרוא שהוא כ"כ לא בוגר במצבו ההתנהגותי והכלכלי (=שותפים).... חבל שאין איזה דודה או מישהי אחראית שהוא יכול אולי להפגש בחברתה בכדי שלא יהיה לבד עם תינוקת בת 3 חודשים. (מצב כ"כ רגיש שזה מרגיזותי אפילו
). חשוב באמת שקודם יהיה הסכם דרך גישור או משפטי, לפני כל דבר אחר. וכמדומני יש כמות בשבוע למפגשים והשעות של כ"א מהם לפי גילאי הילד - צריך לבדוק את זה.
בהצלחה יקירתי BAV.
 
הוא הסכים לחתום על הסכם

הוא כמובן מתקיף אותי ומכנה אותי בשמות גנאי שאני מטורפת ומזיקה לילדה בכך שאני מונעת ממנו לראות אותה, תאמיני לי שאני נקרעת בתוכי בגלל זה. כל הזמן הוא עושה איתי תנאים ואנחנו נאבקים כמו ילדים מפגרים, כל אחד והאגו שלו. אני נקרעת בין הדאגה המוחלטת שלי לתינוקת הרכה שלי ובין ההבנה שזה האבא שלה ואני לא אוכל לשנות אותו אז אצטרך להתפשר ולוותר לו ולהניח לו לקחת אותה ולהאמין שהוא ידאג לה ויטפל בה. (סוכם בנתיים על פעמיים בשבוע לשעתיים כל פעם ובנתיים הוא מסכים ללכת לאמא שלו איתה) וזה עד שנחתום את ההסכם. אין לי הרבה ברירות נכון?? אני לא רוצה להמשיך ולהאבק בו, אני מרגישה נורא שאני מונעת ממנו לראות אותה, לא אכפת לי כמובן שיבוא לכאן ויהיה איתה אבל הוא לא רוצה להיות כאן בשום אופן. תודה על החיזוקים....
 
למעלה