כן בא לא בא

[m i c h a l i]

כן בא לא בא

זה כבר לא ממש משנה הפעם האחרונה שהוא טרח להגיע לראות אותה היתה בסוף אוגוסט. בילוי של שלוש שעות בסופרלנד. אבא לונה פארק. פעם למעלה פעם למטה. נד נד רד עלה עלה ורד ורד עוד קצת עוד יותר נמוך הפעם האחרונה שהתקשר היתה לפני שלושה שבועות והערב צילצול מוכר, כמו קרוסלה בהתחלה זה נעים אח"כ יש לך בחילה אז מתי אפשר לראות אותה? כאילו חלף לו רק יום... מבזק,עד שניפגש

 

[daniela1975]

לא יאמן, פשוט איום ונורא.

לא יודעים לקחת אחריות, לא יודעים עד כמה גדול הנזק שנגרם לילד/ה. אני אישית לא הייתי מסכימה שיגיע, למרות שאני מבינה את החשיבות של הנוכחות. יהיו כאלו שיאמרו תקבלי אותו כמו שהוא ועם מה שהוא מסוגל לתת. במקרה כזה, פעם בחודשיים/שלושה?? לא ייתכן!! ילדים צריכים יציבות בחיים, הם זקוקים לקבוע, לידוע, אי אפשר לשחק את משחק הנדנדה איתם!! ליצור ציפיות ולנפצם!!

 

[m i c h a l i]

מה כבר נותר לומר?

שאת צודקת? אז את צודקת... כשהיא היתה קטנה יותר באמת ניסיתי למנוע את זה והצלחתי. כשהיא גדלה קצת וגם בוטלו לו הסדרי הראיה הבנתי שבשבילה גם קצת אבא יותר טוב מבלי אבא והיא, היא מפנימה הכל ואוהבת אותו כי הוא אבא שלה ולא שמעה עליו דברים רעים מעולם ואת כל התשובות לכל השאלות שיהיו לה בעתיד הוא יצטרך למצוא או להמציא את הסיפור שלי ושלה אני כותבת כבר כמה שנים כדי שתדע כשתגדל ואולי תוכל קצת להבין...

 

[ס ו מ ס ו מ י ה]

מיכלי

שלחתי לך מסר

 

[daniela1975]

כל כך מבינה אותך ../images/Emo24.gif

 

[s h o o s h a]

אבא לקצת

התחושות שלנו כאמהות אשר מנסות להגן על ילדינו מזהירות אותנו מפני סוג כזה של אבות, אבא של פעם ב...לקצת זמן. אבל! (וכן, יש אבל)- מוטב אבא לקצת מאשר לא אבא בכלל. הילדים, כמעט בכל גיל, יודעים ומבינים ומגיע יום בו מתבקש ההורה לקצת לפרוע את חובו. והפירעון הוא בדמות תשובות ברורות וחד משמעיות לתהייה באשר להתנהגותו ולעתים התנהגות דומה לשלו, הילד הופך להיות ילד לקצת. והנה גם את אומרת ש"היא, היא מפנימה הכל ואוהבת אותו כי הוא אבא שלה" חושבת שאת נוהגת נכון בכך שאת מתירה את הקשר הזה, למרות המתכונת המכאיבה כל כך. אבל, כאמור, זהו אביה ויבוא היום שבו הוא יצטרך להתמודד עם הרבה מאד שאלות נוקבות. ולך, שולחת

זה תמיד עושה טוב, בעיקר כשזה מגיע מה

יום נעים לכולנו וסופשבוע מקסים שוש

 

[ס ו מ ס ו מ י ה]

מאיפה הכוחות?

בנות , עיזרו לי!! מאיפה שואבים את הכוחות נפש להתמודד מול האבות , איך אתן מצליחות לעשות את ההפרדה הכואבת כל כך ולמען ילדיכם אתן סופגות את ההתנהגות המחפירה שלהם וממשיכות לתת להם לראות את הילדים? איך נמנעים ממלחמה על האבות שלהם ומוותרים על הצדק ? למה אתן חושבות שעדיף אבא לקצת מאבא בכלל לא? מי אמר שככה בריאותם הנפשית תהיה טובה יותר?? אני במשבר מול השאלות האלה ונקרעת בתוכי אם לתת לו לראות אותה או לא. איך אשים בצד את הכעסים שלי עליו ואתן בו אמון שהוא ידאג לה ויטפל בה, הפלגמט! (סליחה, הייתי חייבת) ???

 

[m i c h a l i]

זה לקח המון זמן

אפילו כמה שנים טובות עד שהגעתי למסקנה הזו... אחרי נתק של כמעט 3 שנים מצידו נתק מוחלט (עד היום אינני יודעת למה... אח"כ בביהמ"ש הוא יטען שלא נתתי לו לראות אותה ואני אשתומם/אצחק/אבכה לנוכח סיפורי חלם שלו... מזל שגם השופטת הצליחה להבחין בכך). עברתי תהליך ארוך של סליחה ואני זו שיזמתי השנה את המפגש המחודש ביניהם למרות שבוטלו הסדרי הראיה. האמיני לי סומסומיה שהיא יודעת. בתוך תוכה היא יודעת. היא יודעת בדיוק מי הוא אבל מקבלת אותו כמו שהוא. אם אוכל לתת עיצה אחת חשובה : לעולם לא לומר לילד מראש מתי הפגישה תתקיים ולו בגלל הסיכוי שהוא יבטל ברגע האחרון. דחי את זה כמה שניתן , אפילו עד דקה לפני שהוא מגיע. כך אם הוא יבטל תחסכי את האכזבה שבציפייה. ואם הוא כן מגיע הילד יהיה מופתע לטובה. זה בעצם כל מה שלמדתי ממנו... לא לצפות לכלום ואז אני יכולה להיות רק מופתעת לטובה. (כן כן גם בתשלום המזונות פעם בחצי שנה - זה יותר טוב מכלום לא?

)

 

[א ש לי]

לא צריך כוחות

צריך חוכמה וגדלות נפש שלמען ילדיי היא ניתנת להשגה לא שאינני נשברת לפעמים וכועסת לרוב לא נותנת לעצמי שזה יגע בי לא שאני לא חובטת בו בדימיוני לפעמים לרוב אני בהחלט מרוכזת רק בילדיי גם היום "ניכנעתי לו" אבל ניצחתי בשבילהם הוא אבא של ילדיי, כמה שאני לא אוהבת את האיש הזה לעולם, אבל לעולם לא אמנע ממנו לראותם כי זה האדם שבי, זה הצדק שבתוכי. יש משפט שאפשר לכתובו רק באנגלית מתאים גם לגרוש שלי every man can be a fother not every fother can be a dadi

 

[חלב לובית]

חושב שהוא עושה לי ביה"ס

עכשיו אני עושה לו אוניברסיטה מיכלי מה אומר מה אגיד הטיפוס שלך ממש כמו שלי בול הוא רואה את הילדה כשהוא יכול להגיע גם בהבדל של חודשים . מזונות ?? מה זה?? אבל הילדה כ"כ מתרגשת כשהיא רואה אותו שבאמת את המילחמות אני משאירה לעו"ד הצדק בסוף ינצח אמן

 

[א ש לי]

../images/Emo45.gif

יוצאת גדולה.

 

[א ש לי]

אופס תיקון טעות

father

 

[send 65]

פשטות!

לא פשוט להיות ולקבל את הפשטות.

 

[a44]

כ" כ מבינה...

אבל ממשיכה לתת. בתחילה, לאחר כל פיצוץ איתו, אני רק רוצה לברוח עם הקטנה ושלא יראה אותה לעולמים, אבל אחרי עידוד של חברים/ות, המון- המון- המון בכי, ולבסוף התרגעות - אני ממשיכה לתת לו לראות אותה. לפעמים גם מקטרת לעו"סית, למרות שזה רק כדי להוציא ת'קיטור...

 

[ס ו מ ס ו מ י ה]

כן הסכם או לא הסכם?!

קבעתי לנו פגישה עם פסיכולוגית לילדים ומגשר על מנת שנשב יחדיו כולנו ונחבר את כל סימני השאלה והחורים האפורים ונרכיב יחד את הפורמט ההולם ביותר עבור התינוקת שלנו (3 חודשים) אבל הוא לא מוכן. מפחד מהמילה הסכם, נבהל כנראה לחתום על משהו שיחייב אותו... הוא רוצה לבוא, לקחת אותה כמו חבילה בתוך הסל קל ולהחזיר אותה אחרי כמה שעות מבלי להחליף איתי מילה. זה נראה לכם נכון? זה לא יזיק לנפשה? איך אשכנע אותו שהכי טוב יהיה שנפגוש אנשי מקצוע שיעזרו לנו כי אין לנו את הכלים לעבור את זה לבד.

 

[a44]

לא לתת עד שיחתם הסכם

 

[חלב לובית]

לא למנוע ממנו לראות את הילדה

להיפך לעודד אותו להיות איתה בקשר כמה שהוא יכול הילדה תגדל להבין שישי לה גם אבא . הוא כבר יבין לבד שהכי טוב לעזור לך לעזור לה.

 

[a44]

הבעיה היא

שאז את והתינוקת שלך תלויות בו. זו תינוקת כ"כ צעירה, שלא יכול להיות דיבור ביניכם: מתי אכלה? מתי התרחצה? וכו'... יתכן שאם תאיימי שלא תיתני לו כל עוד לא תיפגשו עם גורם מקצועי - לא יהיו ביקורים...

 

[ס ו מ ס ו מ י ה]

יש אלטרנטיבה

אמרתי לו שנתחיל את התהליך ואז אני אדע שאנחנו "בטיפול" ולא באויר ובנתיים עד שיוחלט משהו קבוע הוא יראה אותה פעמיים בשבוע בשעות קבועות כמו שהוא רצה אבל הוא לא מוכן לדבר כרגע על כלום. מקווה שירגע ויראה שהכי טוב שתהיה מסגרת.

 

[ס ו מ ס ו מ י ה]

לא סומכת עליו

ולא בטוחה שהוא יתעורר מהתרדמה שהוא שורה בה ואם כן זה ודאי יקח לו כמה שנים. הוא בן 33 וגר בדירת סטודנטים עם עוד 3 שותפים ובטוח שלגדל ילדה במצב כזה זה אחלה ונפלא. איך הוא חושב שזה נפלא בדיוק??? כל שעה הוא משנה את דעתו ומגיע, לא מגיע ועוד מבקר אותי שאני אמא לא מספיק טובה ושאני מקלקלת אותה (זה כמובן עומד ביחס ישיר לעובדה שהוא לא היה נוכח איתה 90% מהזמן מאז שהיא נולדה, היה לו יותר חשוב לשחק באוהלים ומחניים עם החברים שלו מהצופים). אני רוצה לעשות סדר! ולשבת עם אשת מקצוע שתדריך אותנו בשלבי הגדילה של הילדה מה הכי נכון לגביה, לא מוכנה לוותר על זה כי הוא לא מאופס ויש לו כל מיני רעיונות דבילים ומוטרפים. אני רוצה להצליח לנהל איתו דיאלוג אנושי סביר למענה! אבל רק בתוך מסגרת ולא ככה שהוא יעשה מה שבראש לו.