כמו עוד הרבה
כמו הרבה ..נשואים 17 שנה , חמישה ילדים מצב כלכלי טוב.
אני מעריך את אישתי (חשוב יותר בעיני ) ואוהב אותה . לדעתי היא האישה הטובה ביותר שהקב"ה יכל לשדך לי. בכנות גמורה אני אומר זאת.
אבל ..(אחרת למה אני פה ) מזה 7-8 שנים אני מרגיש מחנק עז , כעסים ותיסכולים שנובעים מהתנהגותה של אישתי. זה נכון שצריך שניים לטנגו וזה נכון שאף פעם האשמה היא לא של צד אחד בלבד , אבל אישתי לא הפנימה / מפנימה את חשיבות הקשר החברי ביננו על כל משמעותיו. אנא דלגו על שלב השיחות והתקשורת היות ועשינו זאת בצורה גלוייה כל יומיים , הקטע הוא של חוסר מודעות. כמו שאני לא רואה חולצה על הריצפה או מפגעים אחרים בבית ,אישתי לא רואה את חשיבות הקשר שלנו . לא יעזור לומר לה כל פעם כמו שלא יעזור לומר לי , לא אתחיל לשים לב לדברים על הריצפה אלא אם כן הם פיזית יפריעו.
הנקודה החשובה היא - שכולנו משתנים במהלך הנישואין וכן, היום אני אדם טוב יותר ויותר מודע בגלל אישתי לדברים שלא עלו על דעתי לפני 15 שנה . גם אישתי אדם טוב יותר אבל אישתי שמה את הילדים , הבית , המשפחה לפניי ( טיבעי , לא ?!) ובגלל זה אני הגעתי לצומת דרכים :
א- נתגרש . נבין שזה לא הלך וננסה לפתוח דרך חדשה . זה הולך להיות קשה בטרוף במיוחד לאישתי אבל בטווח הארוך , נאמר שלש שנים, היא תהיה אדם משוחרר וגם אני. זוהי יציאה נקייה מוסרית.
ב- אמצא לי תחליף נשי לתקופה של עד שהילדים ייצאו מהבית ואישתי אולי תחזור לראות אותי כחבר ובן זוג ולא כשותף לגידול הילדים ולמפרנס ותומך . שיהיה ברור , זה הולך להיות זוועה מבחינת ההרגשה המוסרית - אני אסתכל לאישתי בעיניים , לא תהיה לי בעיה ,היא הרי הביאה את זה על עצמה, אבל איך אוכל להסתכל בעיני שלי במראה ? איך אראה בעיני עצמי כאדם שלא עמד מול יצרו ?
ג- נשאיר את המצב כמות שהוא עד לתקופה של עד שהילדים ייצאו מהבית ואישתי אולי תחזור לראות אותי כחבר ובן זוג ולא כשותף לגידול הילדים ולמפרנס ותומך. אם זה לא יקרה , אני אמצא את עצמי בגיל 50 פלוס גרוש וחסר יכולת זהה לזו של היום .
אלו שלשת דרכי הפעולה . אל נא תטעו - תחליף נשי אינו הכוונה לרומן בעל אופי ריגשי אלא מיני בלבד . חכמים כתבו שאין אפוטרופוס לעריות אבל יש אפוטרופוס לרגשות. אני מכיר את עצמי ויודע בוודאות שלא אפול ריגשית . 17 שנה אני מתחכך עם נשים שונות במהלך הקריירה והחיים , חלקן יפות מאישתי, חלקן מצליחות מאישתי חלקן מצחיקות מאישתי , אבל אף אחת מהן לא הצליחה לעבור את אישתי בשורה התחתונה ובאיכות הכוללת.
אני יודע שה נשמע פרדוקסלי - לכתוב טובות על אדם ולשקול התנתקות ממנו , אבל להתנתק מליבי ומרגשותיי אני לא יכול , גם אתם לא .
כמו הרבה ..נשואים 17 שנה , חמישה ילדים מצב כלכלי טוב.
אני מעריך את אישתי (חשוב יותר בעיני ) ואוהב אותה . לדעתי היא האישה הטובה ביותר שהקב"ה יכל לשדך לי. בכנות גמורה אני אומר זאת.
אבל ..(אחרת למה אני פה ) מזה 7-8 שנים אני מרגיש מחנק עז , כעסים ותיסכולים שנובעים מהתנהגותה של אישתי. זה נכון שצריך שניים לטנגו וזה נכון שאף פעם האשמה היא לא של צד אחד בלבד , אבל אישתי לא הפנימה / מפנימה את חשיבות הקשר החברי ביננו על כל משמעותיו. אנא דלגו על שלב השיחות והתקשורת היות ועשינו זאת בצורה גלוייה כל יומיים , הקטע הוא של חוסר מודעות. כמו שאני לא רואה חולצה על הריצפה או מפגעים אחרים בבית ,אישתי לא רואה את חשיבות הקשר שלנו . לא יעזור לומר לה כל פעם כמו שלא יעזור לומר לי , לא אתחיל לשים לב לדברים על הריצפה אלא אם כן הם פיזית יפריעו.
הנקודה החשובה היא - שכולנו משתנים במהלך הנישואין וכן, היום אני אדם טוב יותר ויותר מודע בגלל אישתי לדברים שלא עלו על דעתי לפני 15 שנה . גם אישתי אדם טוב יותר אבל אישתי שמה את הילדים , הבית , המשפחה לפניי ( טיבעי , לא ?!) ובגלל זה אני הגעתי לצומת דרכים :
א- נתגרש . נבין שזה לא הלך וננסה לפתוח דרך חדשה . זה הולך להיות קשה בטרוף במיוחד לאישתי אבל בטווח הארוך , נאמר שלש שנים, היא תהיה אדם משוחרר וגם אני. זוהי יציאה נקייה מוסרית.
ב- אמצא לי תחליף נשי לתקופה של עד שהילדים ייצאו מהבית ואישתי אולי תחזור לראות אותי כחבר ובן זוג ולא כשותף לגידול הילדים ולמפרנס ותומך . שיהיה ברור , זה הולך להיות זוועה מבחינת ההרגשה המוסרית - אני אסתכל לאישתי בעיניים , לא תהיה לי בעיה ,היא הרי הביאה את זה על עצמה, אבל איך אוכל להסתכל בעיני שלי במראה ? איך אראה בעיני עצמי כאדם שלא עמד מול יצרו ?
ג- נשאיר את המצב כמות שהוא עד לתקופה של עד שהילדים ייצאו מהבית ואישתי אולי תחזור לראות אותי כחבר ובן זוג ולא כשותף לגידול הילדים ולמפרנס ותומך. אם זה לא יקרה , אני אמצא את עצמי בגיל 50 פלוס גרוש וחסר יכולת זהה לזו של היום .
אלו שלשת דרכי הפעולה . אל נא תטעו - תחליף נשי אינו הכוונה לרומן בעל אופי ריגשי אלא מיני בלבד . חכמים כתבו שאין אפוטרופוס לעריות אבל יש אפוטרופוס לרגשות. אני מכיר את עצמי ויודע בוודאות שלא אפול ריגשית . 17 שנה אני מתחכך עם נשים שונות במהלך הקריירה והחיים , חלקן יפות מאישתי, חלקן מצליחות מאישתי חלקן מצחיקות מאישתי , אבל אף אחת מהן לא הצליחה לעבור את אישתי בשורה התחתונה ובאיכות הכוללת.
אני יודע שה נשמע פרדוקסלי - לכתוב טובות על אדם ולשקול התנתקות ממנו , אבל להתנתק מליבי ומרגשותיי אני לא יכול , גם אתם לא .
