תודה
אני לא יודע איך הגעתי למצב שאני נלחם בחברה. היו הרבה אנשים חומרניים שהזיקו לי במשך החיים, עברתי דברים קשים מאד והתמודדתי יפה. אני אדם רוחני ואוהב, ולכן אני לא צריך להיות במריבה עם אנשים אלא אני יכול לתת להם אהבה וטוב. בזמן האחרון הגעתי להתלבטויות בין שיטות תקשורת שונות: להיות אסרטיבי מאד, להתעניין בתחביבים של חברים ולמצוא דרכים מתוחכמות לא לשקר, או להיות אנושי מאד, לספר על נושאים משותפים ולהימנע ממצבים שיאלצו אותי לשקר. הימנעות כזאת יכולה להחליש אותי. אני בטוח שמבחינה הגיונית אפשר להגיד שיכולים להאמין לי, אבל אולי גם אפשר להגיד משהו מתחמק כמו "אני לא אומר איך אני מעניש על הצקות". אנשים כועסים עליי בכפר על כך שאני שואל אותם על התחביבים, על שהייתי תוקפני בעבר ועל שאני מתפרץ לשיחות של אנשים כי קשה לי לראות מתי אנשים מדברים. אני מרגיש שהגישה של שיחות בעיקר על תחביבים הופכות אותי ואת החשיבה שלי למעין רובוט, למצב שאני שוכח את המשמעות הרגשית של אנשים. אני רוצה להיות גם מתעניין וגם אנושי ואוהב. החמור מזה שבגלל התוקפנות שהייתה לי בעבר, אנשים בכפר מתנהגים אלי באלימות פיזית כבר שנים ואני חסר אונים נגד זה.
