אני מניח שאצל כל אחד זה אחרת
אצל הצדיקים הגדולים להנות מיותר מחתיכת קוגעל וביס מהעוף זה כבר תאוות אכילה וליהודי פשוט להתגבר מלקחת עוד פולקע (אחרי ה 2 שכבר אכל) או עוד פרוסת עוגה (אחרי החצי עוגה שהוא חיסל) זה להתגבר על תאוות אכילה. תלוי באיזה דרגה אתה נמצא. אני מעתיק קצת מספר "ברית ישראל" של הרב לוגאסי, הוא מביא שם גם על תאוות האכילה, העתקתי לי כמה קטעים לפנקס לא בלשון המדויקת של הספר:
...והדרך הטוב להכניע היצר הוא רעבון הנפש ממעוט הנאותיה ותענוגיה במאכל ובמשתה, והמאכל המעט שיאכל יהא מתוקן ומטובל יפה בעבור אשר יערב עליו. ולעולם יניח מעט מכדי צרכו והלשמת תאותו....וזה יהיה לו במקום תענית.
...שלא לחטוף תיכף אכילה שלפניך - רק ללמוד איזה לימוד ולדבר דיבור של קודש לפני ה' ולאכול במתינות וכל לעיסה תחשב לסיגוף גדול.
אם יש לפניך מאכל וחסר בו שמן או מתיקות או מלח או פילפל ואתה מניח זאת לכבוד הבורא (ולא מתקנו) אל תחשוב שדבר קטן עשית - רק דע שנחשב בכל פעם לבחינת קרבן.
...בחלוקת משקאות או מיני מתיקה בסעודה או בבית המדרש ויש לו ג"כ חשק ותאוה ומונע עצמו לכבוד הבורא ולא לשם גסות-הרוח גורם בזה קדושה לנשמתו.
כשאדם צמא לשתות מים ומונע עצמו, בפרט בעידן הלימוד או תפילה או מצווה הוא תיקון לדברים בטלים, ויאמר: "אני מונע עצמי מלמלא תאותי לשתות עכשיו, יהי רצון שיהא תיקון לדברים בטלים ואסורין שלי". לגבי מסטיק אני יודע שהחרדים לא אוכלים מסטיקים כי זה לא דרך ארץ.