Capelli Neri
New member
כמה מחשבות
אני לא לחלוטין בטוחה מה אני רוצה לכתוב כאן. הפורום הזה מסקרן אותי גם בגלל עניין מציצני, גם בגלל קנאה במי שיש לו מיניות חופשית וכנראה, גם כי אני מזדהה. בסך הכל אני מרגישה שאני בעיקר אוהבת ונמשכת לגברים. נראה לי שאני יכולה להמשך במידה מסוימת לנשים, אבל רומנטית הן לא מעניינות אותי. לפחות נדמה לי. אנשים כאן מתארים מצבים שבהם יש להם מיותר ממערכת יחסים אחת בו-זמנית. ועם כמה שיש לי היסטוריה מונוגמית הטרוסקסואלית, איכשהו מילדות ראיתי את עצמי בסיטואציה רומנטית/מינית קצת יותר מורכבת. יש לי בן זוג כבר כמה שנים, אני מאוד אוהבת אותו, חושבת שהוא מאוד יפה, אבל משיכה אצלי דועכת אחרי כמה זמן בקשר...ואז אני מתחילה להרגיש דפוקה שאני א-מינית ופריג'ידית ולא אוהבת או נמשכת או נורמלית או פאם-פאטאל כמו שהייתי רוצה להיות. וכשאני מדברת על זה עם אנשים ברור שיש כמה פתרונות: להתאמן על לעשות יותר סקס עם בן הזוג בין אם בא לי נורא ובין אם פחות ולהחזיר את התדירות למשהו שנשמע לי שאחרים יתפעלו ממנו או יאשרו אותו. פתרון אחר הוא להפסיק להרגיש אשמה על זה שכל החיים שלי אני נאמנה לעצמי ולא עושה מה שלא בא לי. והפתרון הפנטסטי (מלשון פנטזיה) הוא פשוט לשכב עם יותר מגבר אחד במקביל - לקיים כמה מערכות יחסים, לשכב עם מי שאני רוצה תוך כדי שאני בזוגיות אוהבת, אולי להתנסות במגע עם אישה, לבחון ולבדוק ולגעת בשורשי המיניות שלי במקום להרגיש אשמה על היעדרה או על קיום תשוקה מינית כלפי אחרים. ולקרוא בפורום הזה גורם לי לחשוב, האם אני חיה את חיי כמו שאני רוצה? ואיך בכלל מתוך מצב של זוגיות של כמה שנים אני יכולה לבחון את המיניות שלי עם אחרים או כלפי אחרים. ואולי זאת בכלל אשמתי ש"התמסדתי" ומצאתי מישהו שאני מאד רוצה להיות אתו אבל שאורח חיים שאינו מונוגמי הוא בכלל לא על הפרק, ושיש מצב כ"כ ברור של לאהוב מישהו ולשכב רק איתו, כשבפועל אני מרגישה שאני יכולה להתעורר מהתרדמת המינית הארוכה הזאת ולשכב עם כל העולם ולאהוב יותר מגבר (עד כמה שאני יודעת) אחד בו זמנית. אני מכילה המון רגשות אשם. לא לגבי מיניות מוחצנת כמו לגבי "מעט מדי" מיניות. תמיד רציתי להשפריץ סקס, לרצות סקס, לאהוב לעשות את זה. אבל בפועל זה כבר לא כזה כיף, אני מכניסה את עצמי לתרדמת מינית כדי לא להתמודד עם התסכול. ולא כי הבחור שלי לא טוב במיטה. "טכנית" אנחנו מעולים, אבל הריגוש הולך לאיבוד ואני מרגישה שאם היתי יכולה לשכב בכל ערב עם מישהו אחר, זה לא היה קורה. אבל אולי זה המחיר של זוגיות מהסוג הזה? אני סתם קצת מתוסכלת ומרגישה שביקום מקביל אולי הייתי מקריבה את האהבות הרומנטיות שלי (שהיו מאד חזקות וגדולות) לטובת הרפתקנות מינית. ואיך בכלל אפשר להיות בקשר פתוח מיני ולא לקנא? ואולי דוקא המימוש של המיניות שלי היה מביא אותי להרגיש פחות חוסר ביטחון מול חוויות מיניות של בני זוגי ושל אחרים באופן כללי...? כמה מחשבות...מתנצלת על האורך.
אני לא לחלוטין בטוחה מה אני רוצה לכתוב כאן. הפורום הזה מסקרן אותי גם בגלל עניין מציצני, גם בגלל קנאה במי שיש לו מיניות חופשית וכנראה, גם כי אני מזדהה. בסך הכל אני מרגישה שאני בעיקר אוהבת ונמשכת לגברים. נראה לי שאני יכולה להמשך במידה מסוימת לנשים, אבל רומנטית הן לא מעניינות אותי. לפחות נדמה לי. אנשים כאן מתארים מצבים שבהם יש להם מיותר ממערכת יחסים אחת בו-זמנית. ועם כמה שיש לי היסטוריה מונוגמית הטרוסקסואלית, איכשהו מילדות ראיתי את עצמי בסיטואציה רומנטית/מינית קצת יותר מורכבת. יש לי בן זוג כבר כמה שנים, אני מאוד אוהבת אותו, חושבת שהוא מאוד יפה, אבל משיכה אצלי דועכת אחרי כמה זמן בקשר...ואז אני מתחילה להרגיש דפוקה שאני א-מינית ופריג'ידית ולא אוהבת או נמשכת או נורמלית או פאם-פאטאל כמו שהייתי רוצה להיות. וכשאני מדברת על זה עם אנשים ברור שיש כמה פתרונות: להתאמן על לעשות יותר סקס עם בן הזוג בין אם בא לי נורא ובין אם פחות ולהחזיר את התדירות למשהו שנשמע לי שאחרים יתפעלו ממנו או יאשרו אותו. פתרון אחר הוא להפסיק להרגיש אשמה על זה שכל החיים שלי אני נאמנה לעצמי ולא עושה מה שלא בא לי. והפתרון הפנטסטי (מלשון פנטזיה) הוא פשוט לשכב עם יותר מגבר אחד במקביל - לקיים כמה מערכות יחסים, לשכב עם מי שאני רוצה תוך כדי שאני בזוגיות אוהבת, אולי להתנסות במגע עם אישה, לבחון ולבדוק ולגעת בשורשי המיניות שלי במקום להרגיש אשמה על היעדרה או על קיום תשוקה מינית כלפי אחרים. ולקרוא בפורום הזה גורם לי לחשוב, האם אני חיה את חיי כמו שאני רוצה? ואיך בכלל מתוך מצב של זוגיות של כמה שנים אני יכולה לבחון את המיניות שלי עם אחרים או כלפי אחרים. ואולי זאת בכלל אשמתי ש"התמסדתי" ומצאתי מישהו שאני מאד רוצה להיות אתו אבל שאורח חיים שאינו מונוגמי הוא בכלל לא על הפרק, ושיש מצב כ"כ ברור של לאהוב מישהו ולשכב רק איתו, כשבפועל אני מרגישה שאני יכולה להתעורר מהתרדמת המינית הארוכה הזאת ולשכב עם כל העולם ולאהוב יותר מגבר (עד כמה שאני יודעת) אחד בו זמנית. אני מכילה המון רגשות אשם. לא לגבי מיניות מוחצנת כמו לגבי "מעט מדי" מיניות. תמיד רציתי להשפריץ סקס, לרצות סקס, לאהוב לעשות את זה. אבל בפועל זה כבר לא כזה כיף, אני מכניסה את עצמי לתרדמת מינית כדי לא להתמודד עם התסכול. ולא כי הבחור שלי לא טוב במיטה. "טכנית" אנחנו מעולים, אבל הריגוש הולך לאיבוד ואני מרגישה שאם היתי יכולה לשכב בכל ערב עם מישהו אחר, זה לא היה קורה. אבל אולי זה המחיר של זוגיות מהסוג הזה? אני סתם קצת מתוסכלת ומרגישה שביקום מקביל אולי הייתי מקריבה את האהבות הרומנטיות שלי (שהיו מאד חזקות וגדולות) לטובת הרפתקנות מינית. ואיך בכלל אפשר להיות בקשר פתוח מיני ולא לקנא? ואולי דוקא המימוש של המיניות שלי היה מביא אותי להרגיש פחות חוסר ביטחון מול חוויות מיניות של בני זוגי ושל אחרים באופן כללי...? כמה מחשבות...מתנצלת על האורך.