כמה דברים...

[GnomeBubble]

אבל כנראה שאת זוכרת טוב

לפחות את הקטע עם BOKU ו-ORE שנשמע הגיוני. זה בעצם עיקר ההבדל ביניהם, שמתנה את כל השאר - ORE היא מילה גברית מאוד, מצ'ואיסטית מאוד, ולכן גם גסה מאוד - וזאת הסיבה שילדים "מחונכים" לא אמורים להשתמש בה, ובטח שלא ליד המורה.

 

[Nisenhouse]

חסרה לי עוד מילה ל"אני" בין ORE

לBOKU (שהיא לא WATASHI). ככל שיש יותר מילים, ככה צריך עוד יותר. הרי ORE היא גסה יחסית, בעוד BOKU (וכן גם WASHI וWATAKUSHI). נראה שWATASHI סתמי מידי... נותר לי בסופו של דבר להחליט בין BOKU מנופח לWATASHI סתמי...

 

[GnomeBubble]

גם לי זה קצת מציק

אבל כנראה שאם זה לא מפריע ליפנים זאת לה באמת בעיה. זה בסופו של דבר עניין תרבותי ולא לשוני, ולדעת באיזה צורה יש לבחור בהתאם להקשר דומה ללדעת באיזה עומק צריכה להיות הקידה שלך בכל מצב

אני מניח שאתה יכול להשתמש ב-ORE בלי חשש עם בני גילך (כל עוד אתה צעיר לפחות

), אבל כמובן ש-ORE לא מסתדר עם צורה רשמית של דיבור. אולי זה הולך עם צורה מקוצרת של דיבור רשמי (DESU מקוצר ל-SU). אבל זאת צורה שאני לא יודע עד כמה היא נפוצה באמת - בינתיים ראיתי אותה רק בסדרות אנימה עכשוויות שמתרחשות בטוקיו (מה שמרמז שזה ניב טוקיואי ספציפי) בפנייה של גברים צעירים לסנפאי, ככה שנוצרת הפרדה די רצינית בין הדיבור המנומס המופנה לסנפאי (שעדיין חייבים בנימוס מסויים כלפיו), לבין הדיבור המנומס האמיתי, שמופנה למורים למשל. אם מישהו מכיר את העניין לעומק ויוכל לפרט אני אשמח, אבל נראה לי שזאת תופעה די חדשה, ועדיף להמנע מזה בינתיים עד שלא נדע את כל הפרטים

בכל מקרה, הדבר החשוב באמת הוא התאמת הקשר. אל תשתמש ב-ORE כשאתה פונה על אנשים מבוגרים ממך באופן משמעותי (ואני מניח שאותו היפני שדיברת איתו היה כזה?). במקרה של התכתבות אישית, BOKU צריך להיות מספיק טוב, ולא צריך להגיע עד לרמת רשמיות של WATASHI, לפחות לא בגילך (בגיל מאוחר יותר, BOKU נהיה כמובן ילדותי מדי, ואז צריך כבר להשתמש ב-WATASHI בהרבה יותר מקרים). והכי חשוב - לעולם אל תשתמש ב-ORE ביחד עם דיבור רשמי...

 

[passioneta]

אני לא מומחית גדולה

אבל בהתכתבות אני תמיד נוטה לצד היותר רשמי (גם באנגלית, וגם בדיבור בצרפתית). כי כשאין את טון הדיבור יש יותר סכוי להיות לא מנומס (דמינו את המשפט "תן לי את זה" נאמר בטון של בקשה למשל). ובנוסף, דוברי עברית, שבד"כ לא משתמשים בניסוחים מנומסים במיוחד (כי זה אופי השפה), נוטים להיות פחות מדי מנומסים בשימוש בשפה זרה.

 

[GnomeBubble]

אני חושב שזה גם עניין של דור

(בלי לנסות להעליב כמובן) מי שנולד וגדל לפני דור האימייל, נוטה לכתוב בשפה יותר רשמית (אפילו בארץ), כי שפת המכתבים הישנים מהנייר היתה כזאת. מצד שני, ממה שיצא לי לראות, יפנים צעירים, כשהם מתכתבים באימייל או SMSים, עם בני-גילם, משתמשים בשפה המדוברת, בדיוק כמו הצעירים בארץ (וברוב העולם אני מניח). שפת הכתיבה של המסרים המיידיים של ימינו התקרבה מאוד לשפת הדיבור. האמוטיקונים למיניהם באו לדעתי לפצות בעיקר על העובדה שאי אפשר להשתמש בטון כמו בדיבור, ולא על המחסור בקשר-עין (הרי גם בטלפון אנחנו לא יכולים לראות את פניו של בן שיחנו, ואנחנו עדיין לא צועקים "סמיילי!" כל פעם שאנחנו אומרים בדיחה

). גם אני לא מומחה גדול, בכל מקרה, אבל נדמה לי שבסדר להשתמש בשפה מדוברת באימייל עם אנשים שנחשבים "שווים", במיוחד בין צעירים.

 

[passioneta]

../images/Emo2.gifsonna ni tosi ue ja nai

אני לא כל כך זקנה - ומשתמשת ב-email עוד לפני שרוב האנשים בעולם ידעו מה זה. email הוא כלי העבודה העיקרי שלי (מול כל העולם) - ואני לא מדברת על שפה רשמית, אלא - כשיש ספק אז אין ספק - כלומר, אם לא בטוחים אם נכון להשתמש בסלנג למשל אז לא משתמשים בו, במיוחד בתקשורת בין תרבותית ועוד יותר חשוב להקפיד על כך בהתכתבות. ל-email ול-IM או SMS יש שפה משלו וחוקים משלו. קשה מאוד לדעת מה מקובל לכתוב באימייל ביפנית, לכן עדיף להצמד לסגנון יותר רשמי עד שלומדים, ע"מ למנוע אי הבנות.

 

[GnomeBubble]

חוקי זהירות תמיד מכתיבים סגנון רשמי

למתחילים מומלץ לדבר עם כל יפני שהם פוגשים בדיבור רשמי just to be on the safe side. אבל לדעתי לא כדאי למשוך את הנוהג הזה לנצח, אחרת לעולם לא נגיע לשליטה אמיתית בשפה. כדי לראות איך כדאי לדבר באימייל ביפנית, אפשר לחפש באינטרנט תכתובות אמייל שהתפרסמו (למרות שזה לא כל כך אתי, תמיד אפשר למצוא מישהו שיעשה את זה) ולהסיק מהן. אפשר גם להסתכל על השפה שמשתמשים בה בפורומים יפנים (מה שנקרא ביפנית 掲示板 או BBS), ולהסיק ממנה. אלא העצות שאני מסוגל לתת למי שבכל זאת רוצה לנסות לרכוש סגנון טבעי. בגדול, למיטב ידיעתי (ואני אשמח לשמוע דוגמאות סותרות), מסרים מיידיים בכל רחבי העולם נוטים להיות כתובים בשפה קרובה יותר לשפה המדוברת (אם כי תמיד יש לה מאפיינים חדשים משלה), והיא שונה בבירור מהשפה הכתובה המסורתית. אנשים נוטים להתייחס למדיום המסרים המיידים כאל מדיום שיחתי, בניגוד גמור למדיומים הקלאסיים. לא שמתי לב שיפנית, עם כל מאפייני הסטאטוס החברתי שלה, שונה בזה במיוחד. כמובן שעדיין יש דרגות של רשמיות וכבוד באימיילים - אבל אלה קיימים גם בדיבור. אני אנסה בכל מקרה לחקור יותר לעומק בעניין.

 

[Nisenhouse]

הוא באמת הזכיר משהו על שיחה אישית..