כמה אנשים שהכרתי
אמיר הוא חפשן. תמיד מחפש תשובות לשאלות, וכשהוא מוצא תשובות, הוא מחפש שאלות חדשות. הוא מחפש כל כך הרבה, עד שכל שאלה שלא תצוץ לך עצמך בראש (והרבה שאלות הרי לא יצוצו לך עצמך בראש) הוא כבר כנראה שאל כבר את עצמו. אפילו במחשב שלו יש שומר מסך של נאס``א שמחפש חייזרים בזמן שאמיר ישן. הוא עומד (כבר כמה שנים) בצומת עם אלפי פניות לאלפי שבילים, ועדיין לא החליט לאיזה שביל ללכת. אם הייתי צריך לצייר את אמיר, הייתי מצייר מכ``מ. יערה היא על-שיקולית. זה לא שאין לה שיקולים בבחירות שהיא עושה. אבל השיקולים שלה הם על-שיקוליים. היא לא חושבת מה יותר טוב בשבילה, או מה יותר טוב בשביל האנושות, או מה יותר טוב בשביל העולם כולו. היא חושבת מה אמור לקרות. זאת אומרת שהיא לא מחליטה מה היא מתכוונת לעשות, אלא היא מנבאת מה היא תעשה. היא מעלה בעיני רוחה (איזה ביטוי יפה) את כל האפשרויות, אחת אחת, וברגע שהיא מצליחה לדמיין תמונה שנראית לה חיה ואמיתית, מבחינתה זו נבואה תקפה, והיא פשוט מממשת אותה. אם הייתי צריך לצייר את יערה, הייתי מצייר ארנבת רצה על החוף, אבל העקבות שלה מופיעות לפניה, עוד לפני שהיא דורכת על החול. נאור הוא החלטי. הוא דווקא חושב על דברים לעומק, מפעיל מערכת שיקולים רציונלית לחלוטין, מתלבט לא מעט, אבל כשהוא מחליט - זהו. הספקות נעלמים, ולמעשה הכל נעלם, חוץ מהמטרה החדשה שהוא הציב לעצמו. והוא עושה הכל כדי להגיע אליה, ובסוף מגיע. ואז שוב, חושב על הדברים לעומק, מתלבט קצת, ומחליט על המטרה החדשה. נאור אף פעם לא עומד במקום. תמיד מתקדם (מעניין לאן אפשר להתקדם על כוכב עגול). אם הייתי צריך לצייר את נאור, הייתי מצייר חץ שעף מתוך קשת. דותן הוא נהנתן. הוא בכלל לא מתכנן או מחליט. הוא מרחף בין האפשרויות השונות, וכשאפשרות מסויימת גורמת לו הנאה, הנאה מיידית, הוא ממשיך לרחף באותה אפשרות עד שההנאה נעלמת. בינתיים הוא יותר מאושר מכל האנשים האחרים שהזכרתי. כולם דואגים לו - מה יהיה איתו בעתיד, אבל דותן כל כך נהנה עד שאין לו זמן לדאוג. אם הייתי צריך לצייר את דותן, הייתי מצייר כדור צבעוני מתגלגל במדרון. ענת היא בוגרת. היא כבר היתה חפשנית, והיתה החלטית, והיתה על-שיקולית, והיתה נהנתית. עכשיו היא פשוט בוגרת. אני אפילו לא מספיק בוגר בשביל להבין מה זה בדיוק אומר. אבל היא בוחרת בחירות שנראות לה בוגרות. אם הייתי צריך לצייר את ענת, היה לי מאד קשה.
אמיר הוא חפשן. תמיד מחפש תשובות לשאלות, וכשהוא מוצא תשובות, הוא מחפש שאלות חדשות. הוא מחפש כל כך הרבה, עד שכל שאלה שלא תצוץ לך עצמך בראש (והרבה שאלות הרי לא יצוצו לך עצמך בראש) הוא כבר כנראה שאל כבר את עצמו. אפילו במחשב שלו יש שומר מסך של נאס``א שמחפש חייזרים בזמן שאמיר ישן. הוא עומד (כבר כמה שנים) בצומת עם אלפי פניות לאלפי שבילים, ועדיין לא החליט לאיזה שביל ללכת. אם הייתי צריך לצייר את אמיר, הייתי מצייר מכ``מ. יערה היא על-שיקולית. זה לא שאין לה שיקולים בבחירות שהיא עושה. אבל השיקולים שלה הם על-שיקוליים. היא לא חושבת מה יותר טוב בשבילה, או מה יותר טוב בשביל האנושות, או מה יותר טוב בשביל העולם כולו. היא חושבת מה אמור לקרות. זאת אומרת שהיא לא מחליטה מה היא מתכוונת לעשות, אלא היא מנבאת מה היא תעשה. היא מעלה בעיני רוחה (איזה ביטוי יפה) את כל האפשרויות, אחת אחת, וברגע שהיא מצליחה לדמיין תמונה שנראית לה חיה ואמיתית, מבחינתה זו נבואה תקפה, והיא פשוט מממשת אותה. אם הייתי צריך לצייר את יערה, הייתי מצייר ארנבת רצה על החוף, אבל העקבות שלה מופיעות לפניה, עוד לפני שהיא דורכת על החול. נאור הוא החלטי. הוא דווקא חושב על דברים לעומק, מפעיל מערכת שיקולים רציונלית לחלוטין, מתלבט לא מעט, אבל כשהוא מחליט - זהו. הספקות נעלמים, ולמעשה הכל נעלם, חוץ מהמטרה החדשה שהוא הציב לעצמו. והוא עושה הכל כדי להגיע אליה, ובסוף מגיע. ואז שוב, חושב על הדברים לעומק, מתלבט קצת, ומחליט על המטרה החדשה. נאור אף פעם לא עומד במקום. תמיד מתקדם (מעניין לאן אפשר להתקדם על כוכב עגול). אם הייתי צריך לצייר את נאור, הייתי מצייר חץ שעף מתוך קשת. דותן הוא נהנתן. הוא בכלל לא מתכנן או מחליט. הוא מרחף בין האפשרויות השונות, וכשאפשרות מסויימת גורמת לו הנאה, הנאה מיידית, הוא ממשיך לרחף באותה אפשרות עד שההנאה נעלמת. בינתיים הוא יותר מאושר מכל האנשים האחרים שהזכרתי. כולם דואגים לו - מה יהיה איתו בעתיד, אבל דותן כל כך נהנה עד שאין לו זמן לדאוג. אם הייתי צריך לצייר את דותן, הייתי מצייר כדור צבעוני מתגלגל במדרון. ענת היא בוגרת. היא כבר היתה חפשנית, והיתה החלטית, והיתה על-שיקולית, והיתה נהנתית. עכשיו היא פשוט בוגרת. אני אפילו לא מספיק בוגר בשביל להבין מה זה בדיוק אומר. אבל היא בוחרת בחירות שנראות לה בוגרות. אם הייתי צריך לצייר את ענת, היה לי מאד קשה.