כל שרצתה

[rzar]

כל שרצתה

שירתה שירה צורבת את עברה היא כואבת שנות התום, שנות בחרותה שנות היותה אישה בשלה אף דפי יומנה בוכים עמה מחפשת את החום מחפשת את התום את האושר שביחד את הימים נטולי הפחד כמהה לרגש שאבד רק לא, ללבד וכפרפר אל האש קרבה, ניגשת לחפש הרגליים רועדות והברכיים פקות עם חשש כבד מצד אך בלב מלא מחד ואת שירה העלתה בצג הכלו המים? היעלה האור? הימצא מי שאת דברה יברור? יענה, יגיב ואת אמונה ישיב כל שרצתה הוא להיות שייכת לבל תשוב לתקופת שלכת צאר

 

[פסיפלורה]

אאוטץ`!

זה כמו להעמיד מראה מול הפרצוף! יופי של מילים, צאר

 

[rzar]

המשך במכבש הדפוס

תודה לך שעונית, ההמשך בהכנה והוא לא פחות מצמרר לא צריך ללבוש שמלה על מנת לקרא אתכן ולוואי ותבינו לנפשנו כי אז נחזה בחמור הלבקן ) צאר

 

[פסיפלורה]

בצל

התעקשת לקלף. שיכבה אחר שיכבה רצית לגלות מה יש שם מתחת ללהט התאווה בהמון סבלנות קילפת. הסקרנות לא מרפה לגלות עולמות חדשים בלתי כבושים קילפת עוד.. ומה נשאר לנו אחרי הכל? ידיך מלאות קליפותיי מריחות את ריח חיי עיניים דומעות ואני.. אני אינני.

 

[rzar]

פרי התאווה

כיוון שאמרת שלנפשך אני חודר הנני כאן לפרש לבאר אינך שום ואינך בצל אלא פרי קטן, עגלגל בצבע סגלגל עם חרצנים קטנטנים בטעם חמצמץ מטריפים במיצם חושים מערפלים וידי נישאות לפשוט מלבושך להתבשם בריחך לקטוף את פירייך את פרי תאווה המותיר טעם לעוד טעם גן עדן ודמעות לזכר צאר

 

[פסיפלורה]

כבוד הצאר

כפרי בשל מתנדנדת על ענף שיאה קרב תהום על הסף רועדת תחת כל משב של רוח חוששת לנשום, לצחוק.. לנוח מתגעגעת לחמצמצות בראשית לקשיות קליפתה ללהט בלי תכלית וכל יד שתקרב להתענג על בשלותה תכווצה בפחד תרעיד נשמתה הן מתח עורה נבל עם שנים ובשרנותה מחקה חיטובי נעורים ואיך תימתח אל העונג גופה? נחבאת היא אחר מסכתה השקופה..

 

[rzar]

כפרי בשל

בשל הפרי אינו בסר עוד קליפתו סגלגלה ותוכו זהוב פגה עפיצותו גאתה מתיקותו וטעמו כצפיחית בדבש מוכן הוא לאסיף מוכן הוא לקטיף והנה הוא בטנא מונח יחד עם שאר פירות היער ובין לבין לעצמו שח חושש, חרד שיפסח עליו הנער והנער עול ימים פקוחות עיניו קשובות אוזניו לדברי חכמי השבט יודע הוא כי הגיעה העת בבשר הפרי את שיניו לתת טעמו טעם גן עדן דבר הידוע מני עדן כיין המשתבח עם הזמן צאר

 

[פסיפלורה]

אוף, אתה. נאלמתי.

 

[rzar]

שטיח מילים

את, תשובתך הינה מקור כוחי מוקד חיוניתי שתיקתך הרועמת את נפשי דוממת השיבי לי מילותייך ושטיח מילים אפרוש לרגלייך צאר

 

[פסיפלורה]

אני כאן, חומד..לא שוכחת..

נושמת אותך כמו הרוח טעם עורך נצמד לשפתיי כמו ריח ים מלוח כל פסע זמן ביומי חושבת אותך עוצמת עיני כולאת דמותך זכר שירך לוטף בי כמו גל אל החוף ולוחש אליך אהבה ללא סוף. ללא סוף..

 

[rzar]

פרי התענוגות

אכן השם מעיד מלאת תשוקה את העולה על גדותיה פורצת מתרסים מבקיעה סכרים מרטיבה, מציפה כל חלקה שדופה ואני, בשר ודם בוהה בכתוב וליבי נצבט קורא ונותר נדהם כל מילה מספרת אומרת דברה בך אני חושקת אותך אני רוצה עורי מצטמרר גופי מתעורר כמה אליך לגופך לאמצו אל ליבי לספוג את חומך להריח שיערך להרטב מהבל נשימתך וכל השאר יסופר אחר מעשה צאר

 

[אזדרכת]

נו......

יש המשך? רוצה עוד ועוד אל תפסיקו זה כל כך יפה

 

[_tamuz]

פסיפלורה,

הולכת ומשתבחת כל העת. ושוב, אכן נחבאת היא אחר מסכתה השקופה. שקופה... הולכת ומשתבחת, הולכת ומשתבחת..

 

[בת-קול]

יותר מזכיר דובדבן...

 

[אורמור]

כתוב יפה כל כך..

אהבתי צאר.. KEEP GOING

 

[*קסנדרה]

צאר, כתיבה יפה

צאר כתיבתך יפה. אהבתי את הדימויים: כמו פרפר אל האש,,,, ואת המובאות מהמקרא : ``הכלו המים ? `` שפה עשירה, שמעניקה עומק לשיר. יפה קסנדרה

 

[rzar]

פרח בר

קסנדרה מצרף לך את תשובתי נכונה כתמיד שכבר נכתבה לך מטה אך לא זכתה לתגובה מענה פרח מתורבת לפרח בר כמוני כמתן גושפנקא והכשר לעבור את הגדר לקשט את החצר לבשם את האויר ולהצהיר.. הינני כאן כאחד הפרחים שפעם עלמה תקטוף ולא חלילה תנכש לשימו בין עלי הספר זה כל שאבקש צאר

 

[*קסנדרה]

לצאר - פרח הבר

לצאר לעתים פרחי הבר יפים הם מפרחי התרבות ואף.... ריחניים יותר. וכאן אצטט, מספר שורות, מתוך שיר שנכתב על-ידי לפני שנים לא מעטות, עת חלמתי בשדות, עת קטפתי חרציות ברגליים יחפות. לו פרח בר היית יד שלחתי ואקטוף. לו פרח בר הייתי בוודאי אותי תזכור אם בזכרונך או בין דפי יומנך... קסנדרה