כל מה שהייתי רוצה

[אריק אימון הוליסטי]

לא בעד מנטרות..

אם היא באמת רוצה לשנות.. אני מוכן להיות איתה בכל הדרך.. ללוות אותה בכל רגע.. היא רק צריכה לגיד שהיא רוצה.. שהיא רוצה מספיק על מנת לפעול.. אני לא מפקפק בכאב שלה.. בתיסכול שלה.. ובכעס שלה.. בתור בן להורים שהתגרשו.. ובצורה מאוד מכוערת והשתמשו בנו בילדים לפגוע אחד בשניה.. אני מכיר את הכאב.. הלוואי והיה לי מישהו שהיה מוכן "לדפוק לי בראש ולהגיד לי.. אם אתה רוצה.. בוא אראה לך דרך אחרת".. זה מה שאני מציע לה.. ולכן אני לא מוכן להתמקד באבא שלה או בחבר שלה.. אלא רק בה.. רק באחריות שלה לגבי החיים שלה.. הדרך היא לא קשה ולא קלה.. היא הדרך.. והיא לרוב מעמתת.. אור ואהבה

 

[ש ו ב ת ל ב]

...

אם אדם לא רוצה שיגידו לו את האמת כי הוא עדין לא מוכן,החוכמה פה פשוט לשתוק ולקבל את זה. אם מישהו מבקש ממך שתגיד לו את האמת,תגיד לו. בדרך כלל אני נוהגת להגיד פעם אחד את מה שאני חושבת ואם אני רואה שלא מקבלים את מה שאני אומרת,אני שותקת. אני מבינה שיש אנשים שלא תמיד מוכנים להקשיב,לחשוב ולשקול הכל מחדש. אם אכפת לך ממנה אז תן לה זכות להיות כפי שהיא.

תו לה ללכת בדרך שלה שהכי מתאימה לה.

 

[אריק אימון הוליסטי]

את יודעת..

גם אני חשבתי כך.. אמרתי.. תן לאנשים להיות במקום שלהם.. עזוב אותם.. אך ראיתי כמה וכמה מקרים של אנשים.. שהנחתי להם להיות איפה שהם.. אך כל הזמן הזכרתי להם שיש דרך אחרת.. פתאום הם קלטו מה אני אומר.. הם הבינו מה אני מציע.. והלכו על זה.. אני לא יודע מתי ייפול לאדם האסימון.. אני תמיד מקפיד לתת לו את האפשרות .. להשאיר את הדרת פתוחה.. לא יודע מתי זה יגיע.. אור ואהבה

 

[ש ו ב ת ל ב]

אני מסכימה איתך...

יש אנשים שלא רוצים להקשיב ולקבל,אני פשוט שותקת ושם בשבילם.מחבקת אותם ומחייכת אליהם וככה הם נרגעים. לא תמיד צריך להגיד את הדברים.פשוט להיות את מי שאני. אני הדברים.אני הסיפורים.כשהם עצבנים צועקים עלי ומתפרצים או אומרים דברים כועסים,אני שומרת על שלווה ונותנת להם להביע את כל הרגשות שלהם ואז הם נרגעים. אני משרה שלווה.וזה עוזר המון מאשר להגיד את כל הדברים.לאנשים קשה להפנים וליישם. פשוט להיות שם בלי מילים ולחבק ולחייך

 

[seaגל]

הגישה הזאת

שלך לכך שהורים לא אחראים על הילדים על בטחונם על סיפוק צרכיהם לפחות עד גיל 18 לפי חוק מפחידה קצת זה משאיר פתח להורים לעשות כל מה שבא להם לא? להיות לא להיות, לתת לא לתת, לאהוב לא לאהוב ואיפוא הגבול אולי גם להכות או לא? הרי ילד מוכה הוא גם קורבן לא??? יש הסכמים בעולם שחתומים מעבר למילים ואחד מהם הוא הבאת ילד לעולם שיא ופיסגת לקיחת האחריות. אף אחד לא רוצה חלילה שאבא יחיה במקום שרע לו אבל בהחלט עליו לקחת אחריות על המעשים שלו ועל השפעתם. הפכת את הילדה למשהו שלילי בעל שליטה וכוח ומניפולציות רגשיות בזמן שאת האבא משום מה אתה מקבל ולא שופט אז למה אתה שופט אותה ? בגלל שהיא בחרה לדבר ולהביע רגש? זאת ילדה אמיצה ומדהימה שתגיע לאושר ולגדולה היא תדע לכאוב ולאהוב להביע ביקורת על אבא או כל אחד אחר ותלמד לקבל ובסוף אולי לסלוח היא תדע עם הזמן להתנתק מהשפעות חיצוניות עד כמה שאפשר והיא תחזק את עצמה אבל היא תצטרך ללכת בדרך שכולה הלכנו עד שהגענו לשם.

 

[אריק אימון הוליסטי]

אני לא שופט אותה..

על אבא שלה אני לא מדבר כי הוא לא בשיחה הזו.. היא כן.. אני בסה"כ אומר לה מה אני חושב שהיא עושה.. האם זה שיפוט? האם אמרתי שמה שהיא עושה רע? או טוב?.. לא .. רק אמרתי מה שיש.. זה הכול.. שימי לב איך את קופצת למחשבה שתיאור של המציאות כפי שאני רואה אותה זה שיפוט.. האם להגדיר מעשה כמניפולטיבי זה אומר שהוא רע?.. או טוב.? לא .. זה הקשרים שלנו.. "הדרך שכולנו הלכנו עד שהגענו לשם".. מי קבע?.. אולי יש דרך אחרת?.. אולי יש דרך מהירה יותר?... אם אני אקבל את הדיעה שלך אז אני אאבד תקווה שאוכל לללמד את הבת שלי לחיות אחרת משהיא קטנה.. כי "היא צריכה לעבור את הדרך".. אני מסכים איתך שזאת אישה מדהימה ואמיצה ושהיא תגיע לאושר.. אך האושר הוא לא בסוף דרך.. הוא כאן ועכשיו אם נרצה בו.. אור ואהבה

 

[seaגל]

מעניין

כשאתה כותב זאת אמת שאני כותבת לך מה רואים מהמילים שלך זה הסקת מסקנות... מה שכתבתי לא קשור דווקא לגיל אלא לתהליך אבל גם לגיל יש את תפקידו ב-עניין התפתחותי ויכולות לראות אחרת.... איש איש בדרכו ינהג הדרך שלי הביאה אותי לאושר ואני בהחלט בתהליך ולא רק בתוצאה וגם לכתוב שאם תקח את הדרך שלי תאבד תקווה -זה לא שיפוטי נכון.? זה לא נקרא לשלול דרכים של אחרים? האמת שלך היא הדרך היחידה עבור כולנו?

 

[אריק אימון הוליסטי]

הדרך שלי..

היא רק הדרך שלי.. רוצה ?...יופי.. לא רוצה? יופי באותה מידה.. העינין שאני כל הזמן אומר.. שזה מה שאני רואה.. את טוענת שזה אמת.. אני לא טוען שהדרך שלי נכונה ושלך מוטעת.. זה טיעון שלך.. אני טוען שהדרך שלי עובדת.. בלי להגיד שהדרך שלך לא.. מאמין לך לחלוטין שהדרך שלך עובדת.. יופי לך.. אז? האם אני צריך להסכים לדרך שלך? לי יש את הדרך שלי.. ואת האמת שלי.. זה מה שאני אומר.. את יכולה לא להסכים.. אין לי ידע גדול יותר מלאף אחד.. אין לי יכולות גדולות יותר.. אני פשוט אומר את האמת שלי.. לא טענתי מעולם שאני צודק.. רק שאני דובר אמת.. יש הבדל אור ואהבה

 

[ש ו ב ת ל ב]

וואוו

כתבת כל כך הרבה עם אכפתיות ועם רגישות.אהבתי את זה.את אישה עם לב זהב.

אך תרשי לי לומר שלמדתי משהו מחיי: ההורים שלי באמת לא אחראים שאהיה מאושרת . כשהייתי קטנה תמיד חשתי יתומה למרות שההורים היו בחיים וכעת המצב באמת הפוך. אני לא חשה יתומה לאחר שהורי מתו. ככה אני מבינה שזה לא קשור אליהם כדי שאוכל להרגיש בטוחה עם עצמי.

 

[ה מוזה]

וכמה

זמן לקח לך ללמוד את הלמידה הזו שלך ? יום?שבוע?שנה?שנתיים?......... ככה התעוררת בוקר אחד בהשלמה עם העבר ? או שאולי עברת צעד אחד או שניים בדרך להבנות שלך .......... יש פה ילדה בת 17,שכתבה במפורש שרק עכשיו מעכלת את הדברים מתמודדת איתם ומולם ומנסה למצוא את הדרך להשלמה ועל זה בהחלט מגיעה לה הרבה כבוד והערכה . יש אנשים שבגיל 40 עדיין לא מוצאים יכולת להתמודד עם העבר והנה כאן ילדה בת 17 אומרת בריש בגלי ,אני רוצה להתמודד. והיא פשוט מדהימה בעיני ביכולת הזו שלה להיות כנה .

 

[ש ו ב ת ל ב]

...

לא יודעת כמה זמן לקח לי. אין קשר לזמן אלא להבנה ולתפיסה. גם אי אפשר להשלים עם עבר.פשוט להבין לעומק מה היה בעבר בדיוק כדי להשתחרר. לא תמיד רואים הכל נכון את מה שנמצא מולנו. בקשר לנערה,אני גם לא חושבת שזה נכון להגיד לבחורה בת 17 כפי שאריק אומר לה אבל מצד שני אם הייתי במקומה אז בגילה הייתי רוצה שמישהו יגיד לי את האמת לגבי ומישהו ינער אותי מבועה שבו הייתי שקועה כדי שאוכל לראות מה האמת שלי. ילדים רק אחראים על עצמם,הם אחראים כבר מלידה.וההורים לוקחים מהם את הזכות הזה כי הם חושבים שהם מחוייבים כלפיהם,אבל זה טעות.כשילד בוכה או עצבני,ההורים לוקחים את זה אופן אישי ומונעים ממנו להביע את כל רגשות כי הוא מבייש אותם.ככה ילד לומד להסתגר.ההורים אחראים על עצמם.אם הם מאושרים,שמחים וחופשיים עם עצמם וככה ילד לומד מהם ולוקח מהם דוגמא.זה פשוט מאוד.הבעיה פה שרוב ההורים מצפים מילדים להיות יותר ממה שהם כי הם חושבים שהם אחראים עליהם. הם מונעים מהם חופש להיות את מי שהם. ההורים אחראים על עצמם.וילדם אחראים על עצמם.

 

[ה מוזה]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

אם תקראי למעלה ב"הודעת המנהלת" תראי שזה המקום לאלו המחפשים את אותה חתיכה פנימית חסרה בפאזל שיוצר את השלמות הפנימית שלמות היא לא להיות מושלם היא להיות[לחיות] בשלום עם כל חלקי הפאזל[עבר,הווה,עתיד] אפילו לחיות בשלום ובהשלמה עם החתיכה החסרה השלמה ושלום "אני רוצה לנתק את עצמי ממה שהיה , ולבנות את עצמי מחדש.. ופשוט קשה לי להתנתק מכל מה שהיה כי זה משפיע עלי כלכך" אנחנו לא תוכנת מחשב שיכולה לנתק את עצמה או לעשות דיליט כך שאם את חושבת שניתוק ממה שהיה יבנה את עצמך או את הקול הפנימי מצפה לך מסע מלא אכזבות ונפילות אל קרקע המציאות . הדבר היחידי שתוכלי לעשות הוא לצעוד אל אותה השלמה עם העבר זה לא אומר לסלוח לאבא אם אין בך מקום לסליחה ,זה פשוט אומר להשלים עם העבר. מר ככל שיהיה ,מותיר צלקות,מערער ובונה ספק - זה העבר ולא תוכלי לשנות אותו ולא לנתק אותו ממי שאת כן תוכלי - לשנות את הדרך שבה את מביטה על העבר ,את הדרך שלך . כדי למצוא את השקט הפנימי,הבטחון הפנימי,הקול הפנימי את זקוקה למזון חדש " ואני פשוט רוצה לחיות עכשיו את החיים שלי בצורה נורמלית בלי להיות ניזונה מהעבר" אני שמחה שמצאת את הפורום וקצת הוצאת מהלב יש הרבה דרכים להתחיל את המסע אל עצמך מחדש ספרים,הרצאות,אנשים חכמים,כתיבה,ציור ועוד תבחרי לך את הדרך ואת הצעד הראשון כדי לעשות שלום בינך ובין העבר אולי המילה היותר מתאימה מהמילה "לנתק" היא "לנקות" לנקות את הפנוכו שלך מהעבר שחונק לך את העכשיו

 

[pinkwar]

תודה- ושאלה

תודה רבה לכל אלו שהגיבו, אני מצטערת על ההתפרצות אני פשוט מרגישה שאני אוגרת בתוכי יותר מידי דברים ולכן אני כאילו מרגישה שאני הולכת לקרוס ואני חייבת עזרה בדחיפות. אני כותבת שירים שמוציאים מעצמי את ההרגשות הנחותות ואני מציירת (אני במגמת אומנות בתיכון) ואני משתמשת הרבה במכון כושר כדי להוציא את כל הלחץ שיושב עלי. אני רק רוצה לשאול, אני העלתי רעיון כולשהו..לקחתי מחברת רשמתי בה את כל הדברים שקרו שהכילו אותי במשך השנים ואני לוקחת נושא- נושא ולכל אחד אני רושמת מה קרה או מה היה, ואז רושמת מה אני רוצה שיקרה..ואז אני רושמת איך להוריד את זה מעליי או איך להשלים עם זה. למשל עם אבא שלי רשמתי לעצמי ככה: "אני צריכה לחשוב שאני גדולה ועצמאית ועושה מה שצריך לבד. אני מוציאה רשיון וככה כל המשפחה לא תצטרך להוציא הון של כסף על מוניות/אוטובוסים בגלל שהוא לא בארץ (הוא היחיד שנוהג). ואני אעבוד .ואני לא צריכה ממנו כלום שיכול לתרום לי לחיים כרגע. אני עצמאית שהולכת למקומות לבד ומסתדרת בלי אבא בחיים. לומדת קשה בבציפר ומצליחה וגם מכירה אנשים ועם 2 רגיליים עם הקרקע . ואני צריכה לחיות את החיים שלי ולא לתת לעצם העובדה שהוא החליט לא להיות מעורב בחיים שלי.. להרוס לי.אני צריכה לעזור לאמא שלי בבית ולא להקשות עליה ולתת לה תחושה שאין לה צורך להתעסק בי יותר מידי " וכל מה שכתבתי זה נכון על עצמי, פשוט אני חשבתי שאולי זה טוב שאני אכתוב את הדברים וככה אני אתרגל לחשוב ככה, כי אני יודעת שאני מסתדרת בלעדיו אבל זה כאילו קשה לקלוט את זה. מממ...נראה לכם הרעיון? אני חושבת איך לעזור לעצמי ולהשלים עם מה שהיה ולתקן דברים בעתיד . וכמובן חג שמח וכשר

 

[ה מוזה]

אני חושבת

שאת כבר בדרך אל אותה השלמה [להשלים עם העבר זה לא נוסחת קסם,זה לא קורה בן לילה] הצעד הראשון הוא בהחלט מה שעשית כאן בהודעה/שרשור הזה וזה לרוקן את כל מה שאת אוגרת בתוכך כן,להוציא להוציא להוציא החוצה כדי שיהיה לך יותר מקום בפנים להכיל תחושות חדשות זה טבעי ואנושי בעיניי ,שיש בך המון כעס על אבא ,הכי טבעי שתרצי אבא בחיים שלך ובמקום אבא יש חלל ריק וכעת החלל הזה מלא בכעס,אכזבה,חשדנות,ספקות, תרוקני את כל אלו .איך? כל דרך טובה ,כתיבה במחברת,שיחה עם חברה,ציור פורומים,לא הייתי שוללת על הסף גם עזרה מקצועית [יועצת בית ספר,מטפל,פסיכולוג,וכו'] יש בך המון פחד. את יודעת,את לא צריכה לשאת את העול והאחריות על הכתפיים שלך אמא לא בובת חרסינה שבירה ,תני לה גם להיות אמא שלך מותר לך להיות הילדה שלה ,את לא צריכה לעבוד,לנהוג,לשאת עליך ניהול בית זה בסדר להיות ילדה ,להרגיז לפעמים את אמא,להזדקק לעזרה,את לא צריכה להיות לבד . את מחפשת את הבטחון שאבא לקח עימו כשעזב בכל הדברים החומריים ,אלו שאפשר לראות להצליח בלימודים,אנשים עם 2 רגליים על הקרקע,רישיון,כסף,וכו' .......... כשאבא עזב כל העולם המוכר שלך נחרב ועכשיו את בונה עולם חדש רק אל תשכחי שהבטחון הכי חשוב קיים בך. את מוזמנת לכתוב כאן,לשחרר,לחפש,לשאול,לכעוס,כל מה שאת מרגישה זה בסדר העיקר שאת נותנת לעצמך להרגיש ולא מדחיקה את כל סערת הרגשות אחרי הסערה באים ימים של שקט.מבטיחה ואם תקראי שוב,בשקט בלי הכעס,האכזבה,העבר את כל השרשור והתגובות שניתנו לך תמצאי הרבה תמרורים שמכוונים אותך למקום שאת רוצה,לבטחון פנימי,שקט והשלמה

 

[pinkwar]

אני אגיד מה אני מרגישה באמת

תודה על התגובות אני יודעת שכולם רוצים לעזור ואני מעריכה את זה מאוד . העניין שמתי שאני קוראת תגובות של: אף אחד לא חייב לך כלום.. וכאלו דברים, יכול להיות שזה ילדותי אולי אני ילדותית, אבל זה כאילו להרגיש.. כל אלו נפלו עלי, אנשים שהחליטו החלטות כשפגעו ישירות באנשים שמעורבים , ואנשים שטעו, ואני בלי להוציא משהו מהפה ובלי לעשות משהו ,נפגעתי מדברים, וזה נראה שמאשימים אותי בזה שאני כועסת או שכועסים על זה שכואב לי על מה שאבא שלי עשה, או כואב לי על זה שחבר שלי החליט שאני לבד בעניין האמון ושהכל אני עשיתי לבד ואני עושה רע שבעצם במהלך התהליך הזה שפגע בי אני לא עשיתי כלום ולא דיברתי וזה מרגיש שאני אשמה, ויכול להיות שזה ילדותי אבל זה התחושה הכי אמיתית כרגע שאני מרגישה. לכן אני נוטה מאוד להתגונן כי אני לא מבינה איך אני זאת שלא יוצאת בסדר כרגע , בזה שאני רוצה ל"החלים". איך אני לא בסדר כשאני מרגישה שאבא שלי כן היה צריך להיות שם בשביל המשפחה שהוא החליט שתיהיה. שאלות כאלו..שכאילו אני לא מבינה, ונפגעת בהם עוד יותר. זה נראה הכי דורש כרגע להתגבר על עניינים גדולים כמו התאבדות וכמו בגידה וכמו בולמיה אבל אני שבירה עדיין ואולי עדיין לא בוגרת בשביל ממש לקרוא את זה ולהגיד "כן הם לא חייבים לי כלום" וממש להבין את זה. כי אני לוקחת את זה כ"אני לא בסדר שכעסתי על אבא שלי "-למשל. אוח אני מרגישה טיפשה.

 

[ה מוזה]

את בכלל לא טיפשה

אני דווקא מאוד מבינה את המקום ממנו את כותבת,מקום כואב כועס פגוע וכן- יש לך זכות לכעוס,להרגיש מאוכזבת,להרגיש פגועה יש אלו שבראיית העולם שלהם ,אנשים לא חייבים לאנשים כלום ולהפגע ממעשי אחרים זה בחירה וכו' וכו' . יש לך זכות להרגיש וזה בסדר להרגיש ה-כ-ל . ולתת לרגשות האלו ביטוי האמת קצת הזכיר לי שבזמנו כשאבא שלי נפטר היו הרבה אנשים שחזרו כמו מנטרה על "תהיי חזקה,אל תשברי,את צריכה להיות עכשיו גיבורת-על" ושניםםםם שנים לקח לי לצרוח "רעבעק ,תנו לי את הזכות הזו לבכות,לכאוב,לצרוח,לכעוס,אפילו בחמת זעם " ואני ,האמיני לי,כעסתי על כל מה שרק יכולתי ,רק שכעסתי לבד,בשקט,לכרית,בניתי הר געש פנימי כי אפאחד לא בא ואמר לי בשיא הפשטות "זה בסדר ,זה בסדר להרגיש" אני יודעת שמהמקום בו את נמצאת קשה לך לראות את המקום ממנו כתבו לך "אבא לא חייב לך וכו' וכו' והוא לא שבר והוא לא אשם ועוד" אבל עד שאת לא תרוקני את כל הרגש לא תראי שהעבר לא חייב לאחוז אחיזה חונקת בעכשיו שלך ,הוא לא יעלם הוא פשוט יירגע . את בסדר,הרגש שלך בסדר,אם לא היית מרגישה ככה הייתי חושבת שמשו לא בסדר

 

[pinkwar]

תודה רבה לך

אני בזמנים האלו הייתי צריכה הרבה מאנשים רכות, עדינות הבנה ואהבה ואני מעריכה את מה שאת מעניקה לי ואני מעריכה אותך כבנאדם חזק שנותן לכל הרגשות שלו לבוא אני מאוד פתוחה עם אנשים, גם עם חבר שלי , הוא יודע את כל מה שעברתי, והוא גם זה ששמר עלי מתי שחברה שלי התאבדה אבל ככל שניהיה לי קשה יותר להתמודד אז גם חבר שלי חשב שאני משחקת, שאם אני והוא רבים והוא מדבר בצורה אגרסיבית ומאיים שהוא ילך באמצע הריב אז אני מתחילה להישבר ולהתחנן שלא יעזוב אותי לבד עם עוד משהו, עם הריב הזה. כאילו לבקש מהבנאדם הכי קרוב אלי שלא יעמיס עלי עוד משהו כי אני יודעת שאני אשבר. אני רק בשנה וחצי האחרונים מנסה להתמודד עם כל מה שהיה לי בחיים,זה נראה זמן ארוך מידי לא? כי גם איך שחבר שלי מקבל את זה זה , היית בולמית אז מעכשיו אין סיבה שתדברי על זה או על הרצון שלך להיות רזה או שתדברי על זה שקשה לך. כאילו הוא לא מוכן להבין. ואני צריכה עדינות מאנשים והבנה. כאילו כמובן מאלו שקרובים אלי. אני אנסה להסתכל על הדברים בצורה קצת שונה ואני אעבוד קשה בשביל זה, זה ברור לי שהדרך לא קלה. תודה רבה לך שוב, ולכל מי שהגיב לי, חג שמח וכשר

 

[seaגל]

../images/Emo140.gif

"אני רק בשנה וחצי האחרונים מנסה להתמודד עם כל מה שהיה לי בחיים,זה נראה זמן ארוך מידי לא? " מה זה שנה וחצי לעומת כל שנות חייך תנסי להיות פחות שיפוטית כלפי עצמך, מותר לך לקחת את הזמן להחלים גם אם זה יקח זמן רב אין חוקים, כל אחד ואחת חווה את הדברים שצורה שונה וההשפעות הן שונות... תבחרי לך סביבה שתקבל ותחבק ותיהיה רכה בדיוק כמו שאת צריכה ותזכרי שלא כולם מסוגלים אז אולי תתאכזבי פחות... מה שחשוב זה באמתמ להרגיש חופשיה להרגיש....ובו זמנית באמת לצעוד לכיוון ההחלמה..... הדרך לא קלה ובדרך צריך לגעת בהרבה כעסים ותסכולים וזו זכותך המלאה בלי קשר למה שחייבים לך או לא זה קשור למה שאת חווית, מה לקחת איתך ואיך את יכולה להפרד מהשק הזה שמעיק על חייך בהווה. בהצלחה.

 

[אריק אימון הוליסטי]

כנראה לא הסברתי את עצמי מספיק..

את יכולה להרגיש מה שבה לך.. כעס.. עלבון.. פגיעות.. אכזבה.. מה שבא לך לכמה זמן שבא לך.. ואז אני שואל אותך.. האם הכעס הזה משרת אותך?.. האם הוא מקדם אותך?.. האם הוא יוצר לך את החיים שאת רוצה? לפי מה שכתבת.. לא.. אז אולי להניחהא ת הכעס את העלבון.. את הפגיעה.. את הבגידה.. ולהמשיך הלאה.. לעזוב את אבא שלך להיות מי שהוא.. אולי תחליטי שאת לא רוצה אותו בחיים שלך.. זה בסדר.. אך לא להמשיך להיות תקועה עם מה שקרה.. גם כשאת כותבת מה את מתכוונת לעשות בעתיד את כת הזמן מנסה להוכיח שאת לא זקוקה לו..למי בדיוק את מנה להוכיח.. אם את לו זקוקה לו המשיכי הלאה.. מה את מתעכבת עליו?.. או על הכעס ועלבון? קחי את אחריות ליצור לך חיים משלך שיש בהם רק מה שאת רוצה.. והמשיכי משם.. רוצה שהוא יהיה שם .. שיהיה..ורוצה לא ?.. אז לא.. רוצה להיות עם חבר שלך?.. תיהי איתו.. לגמרי..תאמיני לו.. לא רוצה?.. אל תיהיי .. זה המטרה זה הפשטות.. את אחראית למה שיש לך בחיים.. את לא אחראית למה שהם עושים.. אלא למה שאת עושה עם זה.. אם את נפגעת וממשיכה לחיות פגועה למרות שאת יודעת שזה לא מועיל לך.. פה את הופכת לקורבן של האירוע.. היי את האחראית.. קחי את שליטה על חייך.. אני מ דבר כך לא בגלל שאני חושב שאת חלשה או טיפשה.. להיפך בגלל שאני חושב שאת חכמה וחזקה ויכולה לקחת שליטה על החיים שלה.. קדימה קחי שליטה.. עשי משהו שונה.. אל תתני למצב שלך להישאר במקום בו את לא רוצה.. אור ואהבה

 

[seaגל]

אריק

אתה זוכר שאתה מדבר עם ילדה בת 17??? אתה הגעת לכל מיני למידות בחייך שלימדו אותך שאתה אחראי על הכל ואולי זה נכון ואולי לא על כך לא נתווכח רק האם אתה רוצה לומר לי שבתהליכי הלמידה אינך חווה רגשות? אינך חווית כעס בחייך? לא היית מתוסכל? אתה באמת מצפה שהיא תדלג על צעדים ושלבים בדרך ללמידה שלה שיש בה את הכוח והיכולת ליצור לה אושר שאינו תלוי... צר לי אך אינני מסכימה עם הגישה הזאת של שחור ולבן....הרי אתה כותב שאתה מאמן הוליסטי והוליסטיות כוללת בתוכה הרבה מאוד את האדם כמכלול וחלק מהמכלול הזה זה לקבל את הרגש שלך, לקבל את הפגיעה להבין שאתה יכול למרות זאת למצוא את הדרך שלך.... מדובר באבא שלה, והעולם שלה התרסק וכן זה סוג של פגיעה באמון כי עבורנו הילדים תפקיד ההורים להגן עלינו ולא לקום וללכת כי קשה .........אני לא חושבת שהוא צריך להשאר אם רע לו אבל בהחלט חושבת שלהורה יש אחריות מהרגע שהפך להורה ועד היום שיקרה אחרת...... הילדה לא קורבן הילדה חווה את החיים את האכזבות את הכאב את התרסקות המשפחה את הפחד אני בטוחה שבדרך שלך נתקלת גם אתה עם אותם הרגשות עד שלמדת לתעל אותם למשהו חיובי... היכן האמפטיה החלמה הקבלה של התהליך? לתת לאדם לשאול לחקור לכאוב לבכות לצעוק להתנקות ואז לפעול למען האושר והמקום שלו לדעתי אם היא לא תיהיה במקום של הכאב היא לא תגיע להחלמה..... אנחנו אחראים על חיינו זה נכון אך מושפעים ממה שקורה סביבנו כי אין אנו רובוטים השאלה היא איך אנחנו לומדים לאסוף את הרסיסים ולהתחזק ולבנות חיים טובים יותר מלאים יותר ושלמים יותר.... אני מעריצה ילדה בת 17 שכלכך פתוחה כלכך מודעת כלכך רוצה למצוא דרך הלוואי וידעתי אני להתחיל את המסע בגיל צעיר כל כך.....