כל מה שהייתי רוצה
כל מה שהייתי רוצה, אני חושבת, זה להיות בטוחה. להיות בטוחה בעצמי ועם מי שאני. רק הסתכלתי על השם של הפורום וידעתי שפה זה מתאים. אני כנראה מחפשת שלמות או אולי סוג של ביטחון פנימי. לא יודעת איך אפשר לתאר את החיים שלי בצורה נורמלית,אז אני אתחיל לספר: חוויתי בגידה מצד אבא שלי בגיל צעיר (13) שגיליתי את זה לבד, ולא סיפרתי..ורק עכשיו במהלך חיי (17) אני מעכלת את כל זה ובמה זה פגע. הוא גם עובד בחו''ל ולפעמים בא לארץ, ככה שאין לו חלק בחיים שלי . הייתי בולמית ,ואני בחיים לא סיפרתי את זה להורים (לאמא שלי) , לא ידעתי על המחלה, פשוט התחלתי להקיא מבלי להכיר במחלה בכלל, וכשהכרתי בה..הפסקתי בלי עזרה רפואית או מקצועית, אבל במוח שלי אני רוצה כל הזמן להרזות וכל הזמן אני מרגישה שמנה. הייתי פוגעת בעצמי,מתוך שנאה לעצמי ו"הענשה " עצמית. והפסקתי מתי שפגעתי בעצמי בצורה רצינית (חתך עמוק שהפך לצלקת) כתוצאה מזה שאבא שלי אמר לי שהוא באמת נמצא עם מישהי אחרת ואמר את זה בצורה פוגעת מאוד (הוא גילה שאני גיליתי לבד). ומאז הפסקתי לפגוע בעצמי. אני טיפוס מאוד נדיב ומעניק מכל הלב, ואני טיפוס שזקוק לחום ואהבה. כפי שרואים, גם אין לי ביטחון עצמי..אף פעם לא היה גם. יש לי חבר כבר שנה וחצי, ויש לי בעיה בלבטוח בו, כי הוא עשה משהו שגרם לי לפחד שהוא בגד בי, למרות שהוא אמר לי שלא..היה קשה לי להאמין, ושכבר ניסיתי להאמין לו..אז גיליתי שהוא שיקר לי פעמיים בנוגע לנושאים מסויימים. אז בכלל היה לי עוד יותר קשה לבטוח בו. וכבר לו נמאס מלנסות לגרום לי לבטוח בו. הוא גם לא כלכך גורם לי להרגיש שהוא אוהב אותי. אבל הוא משתדל. אני מרגישה שאני חסרת קול פנימי, אני מרגישה שאני צריכה כל כך הרבה דברים אני כל הזמן מאשימה את העבר שלי, ואולי כל הזמן משתמשת בו כדי להבין למה אני צריכה כמה דברים. אבל אני מרגישה שאני חיה על העבר, ואני פשוט רוצה לחיות עכשיו את החיים שלי בצורה נורמלית בלי להיות ניזונה מהעבר ונגיד לפחד מבגידות או לחשוב על הרזיה ובכלל, החוסר ביטחון העצמי שלי. אני רוצה לנתק את עצמי ממה שהיה , ולבנות את עצמי מחדש..ופשוט קשה לי להתנתק מכל מה שהיה כי זה משפיע עלי כלכך. אני יודעת שזה בעיה קשה ושהכל כתוב מבולבל אבל אני מרגישה שאני הולכת לישון בלי ציפיה וקמה בלי כוח. ופשוט ריקה מבפנים. תודה מראש וסליחה על החפירה.
כל מה שהייתי רוצה, אני חושבת, זה להיות בטוחה. להיות בטוחה בעצמי ועם מי שאני. רק הסתכלתי על השם של הפורום וידעתי שפה זה מתאים. אני כנראה מחפשת שלמות או אולי סוג של ביטחון פנימי. לא יודעת איך אפשר לתאר את החיים שלי בצורה נורמלית,אז אני אתחיל לספר: חוויתי בגידה מצד אבא שלי בגיל צעיר (13) שגיליתי את זה לבד, ולא סיפרתי..ורק עכשיו במהלך חיי (17) אני מעכלת את כל זה ובמה זה פגע. הוא גם עובד בחו''ל ולפעמים בא לארץ, ככה שאין לו חלק בחיים שלי . הייתי בולמית ,ואני בחיים לא סיפרתי את זה להורים (לאמא שלי) , לא ידעתי על המחלה, פשוט התחלתי להקיא מבלי להכיר במחלה בכלל, וכשהכרתי בה..הפסקתי בלי עזרה רפואית או מקצועית, אבל במוח שלי אני רוצה כל הזמן להרזות וכל הזמן אני מרגישה שמנה. הייתי פוגעת בעצמי,מתוך שנאה לעצמי ו"הענשה " עצמית. והפסקתי מתי שפגעתי בעצמי בצורה רצינית (חתך עמוק שהפך לצלקת) כתוצאה מזה שאבא שלי אמר לי שהוא באמת נמצא עם מישהי אחרת ואמר את זה בצורה פוגעת מאוד (הוא גילה שאני גיליתי לבד). ומאז הפסקתי לפגוע בעצמי. אני טיפוס מאוד נדיב ומעניק מכל הלב, ואני טיפוס שזקוק לחום ואהבה. כפי שרואים, גם אין לי ביטחון עצמי..אף פעם לא היה גם. יש לי חבר כבר שנה וחצי, ויש לי בעיה בלבטוח בו, כי הוא עשה משהו שגרם לי לפחד שהוא בגד בי, למרות שהוא אמר לי שלא..היה קשה לי להאמין, ושכבר ניסיתי להאמין לו..אז גיליתי שהוא שיקר לי פעמיים בנוגע לנושאים מסויימים. אז בכלל היה לי עוד יותר קשה לבטוח בו. וכבר לו נמאס מלנסות לגרום לי לבטוח בו. הוא גם לא כלכך גורם לי להרגיש שהוא אוהב אותי. אבל הוא משתדל. אני מרגישה שאני חסרת קול פנימי, אני מרגישה שאני צריכה כל כך הרבה דברים אני כל הזמן מאשימה את העבר שלי, ואולי כל הזמן משתמשת בו כדי להבין למה אני צריכה כמה דברים. אבל אני מרגישה שאני חיה על העבר, ואני פשוט רוצה לחיות עכשיו את החיים שלי בצורה נורמלית בלי להיות ניזונה מהעבר ונגיד לפחד מבגידות או לחשוב על הרזיה ובכלל, החוסר ביטחון העצמי שלי. אני רוצה לנתק את עצמי ממה שהיה , ולבנות את עצמי מחדש..ופשוט קשה לי להתנתק מכל מה שהיה כי זה משפיע עלי כלכך. אני יודעת שזה בעיה קשה ושהכל כתוב מבולבל אבל אני מרגישה שאני הולכת לישון בלי ציפיה וקמה בלי כוח. ופשוט ריקה מבפנים. תודה מראש וסליחה על החפירה.
