שואפת להיות שמינית ממך... ../images/Emo23.gif
הנה ישר לחצתי על תגובה. עוד לא החלטתי בכלל באיזה כינוי אני אגיב לך. בכינוי שלי? בכינוי שלי ששמור לך? ואם יקראו וידעו מי את? ואם החשיפה היא כבר יותר מידי? צעד אחד מוקדם מידי? עוד לא החלטתי באיזה כינוי להגיב לך. מוזר. כי מילים יש לי בשפע, אבל תחת איזו מסכה? תחת איזו דמות? השקטה שמלטפת? השקטה שזועקת? הטהורה שמתפללת? לך אין מילים ואילו לי יש צרור לירות לעברך. המחשבות מקדימות את קצב כתיבתי. רוצה לכתוב לך דבר אחד וכבר בראשי יש את הדבר החמישי. מילים. המון מילים. ופעם כתבת לי שהמילים שלי הם כמו מים לרוויה בשבילך. גם הקשות? גם אלו שבאמת הייתי רוצה להטיח בך? אל תכעסי עלי. אני יורה מהמותן. כותבת כל מה שעובר לי בראש. בלי לחשוב יותר מידי. בלי להתחשב יותר מידי. קוראים לזה אהבה. לפתוח קלפים מבלי לחשוש מהתוצאות. את הרי כבר לא ילדה קטנה. את לא תקחי את המילים שלי אל כיוון העלבון והניתוק. לא תראי בהן מילות תוכחה. אני יודעת שתקחי אותן אל תשומת לבך ותסכימי. תביני שזהו אינו מסמך מאשים כי אם מכתב אהבה. תרצי שאתן לך עוד ועוד ואז תביטי בעיניי בעיניים עצובות ותמלמלי בלחש שאין לך את הכוח לשנות. אבל יש בך. את מודעת היטב לדרך שבה אני שולחת אותך אבל פוחדת. פתאום אני נזכרת. כמה פעמים כתבת במכתבייך הרבים, בכינוייך השונים שאת פוחדת לשנות. הנה עשיתי הפסקה קצרה בכתיבה, הלכתי אל פורום שכן, להביא לך ציטוט ממילותייך שלך: "מוזר לי שהשתיני קצת... לא יודעת אם אני מוכנה לשינוי הזה ואם זה בסדר מצידי שאני מביעה את הדעות שלי יותר מהרגיל כי אני לא אחת כזו שבד"כ משמיע את קולה יותר מידי... " זוכרת את זה? זוכרת על מה זה נכתב? בעצם על לא מאומה, אבל על כל כך הרבה.. פעם אחת קמת ועמדת על שלך. וזוכרת מה עשית? הלכת ופרסמת על כך הודעה בפורום. רצית שכל העולם ידע: את עמדת על שלך! היית גאה בעצמך, היית נרעשת, מופתעת.. אני הייתי גאה בך. אז נכון, את פוחדת משינויים המתחוללים בך אבל אל תשכחי עד כמה הם עושים אותך מאושרת. זכרי את אותה הסיטואציה. לא ויתרת. לא נכנעת. לא נתת שהוא יקבע לך. ולכאורה, על נושא מאוד פעוט אבל מכאן מתחילים. חשבי כיצד תרגישי כשתצליחי לעמוד על שלך גם עכשיו בתוך הכאב שאת נמצאת בו. חשבי כיצד תרגישי כשתצליחי לקבל את המעט שאת מבקשת: כבוד, אמון, הבנה. הרי לא דרשת דבר פרט למעט שאדם יכול לבקש. זוהי זכותך המלאה. שלשום בלילה כשכתבנו את כתב האמנה לא ידעתי שאני עצמי הולכת לחתום על אמנה זהה. כן, אתמול כשנפגשתי עם ***** היא שלפה מתיקה בריסטול מאוייר ומקושט ובו מצוטטות מילים שהיא כתבה לי לפני שנה ומילים שאני עניתי לה חזרה. בתחתית היו שני מקומות חתימה. אחד שלי ואחד שלה. וחתמתי. בלב שלם מתוך ידיעה שיהיו נפילות אבל הרי זה בסדר, האמנה לא שוללת קריסה היא רק מחייבת להתחשל ולנסוק מעלה חזרה. האמנה הזו תשמר אצלי לנצח. עכשיו תורך להביאם לחתום על אמנה זהה. הפעם את הזכאית. ביקשת שלא אזכיר לך את היום המיוחל אבל הנה אני בכל זאת מזכירה. יש לך עוד 12 יום עד לאותו היום. ואני מצפה שתתבגרי. תתבגרי לא רק כרונולוגית כי אם נפשית. יש לך את ההזדמנות לעשות את השינוי ואז ביום חשבון הנפש תוכלי לומר לעצמך בגאווה: "השנה יצרתי את השינוי. השנה עשיתי זאת". זה הרבה יותר ממה שהרבה מאיתנו יכולים לומר ביום הולדתם, ביום חשבון הנפש. את עשית זאת. את תעשי זאת. את חייבת. זו ההזדמנות שלך. אני אוהבת אותך. לא. זה לא משפט טוב. זה משפט שיש לו הרבה פירושים במדיה הוירטואלית. תני לי לנסח את זה במדוייק. אני מעריצה אותך. אני סוגדת לאדמה עליה את צועדת, לרוח חייך הנושבת בתוכך. להלך מחשבתך, לרכות שבך. אני שואפת להיות שמינית מהאדם שאת הנך. לא זוכרת שהכרתי פעם אדם נעלה כמוך. יש לי את הזכות והעונג להמנות על חברייך הקרובים. ולעיתים זה מפחיד אותי. לפעמים אני מרגישה בקרבתך כה מגומדת וקטנה. סיפרתי לחברה שזה מלחיץ אותי ושאני רוצה לברוח אבל היא אמרה שאם אני באמת רוכשת לך כבוד עליך להשאר בקרבתך וליהנות מצלך באהבה. אני מעריצה שלך. אני סוגדת לך. את עבורי כליל האנושיות. אבל בעבור עצמך את מאום וכלום. אז ניחא, לא אנסה יותר לשכנע אותך בגדולתך. הבנתי ששום מילה שלי לא תשנה כמו מעשה שלך. הכדור אצלך בידיים ילדה. עשי את השינוי ואז אהיה יותר מחברה שמעריצה. אז אצדיע לך בהכנעה. מיחלת שבפעם הבאה שתבואי אלי זו כבר לא תהיה בריחה אל השקט כי אם ביקור רגיל לחלוטין. וביום שתארזי צרורך ותצאי מדלתי לא יהיה בעינייך מבט עגום וצער על שאת חוזרת אל הכאב. לא הפעם. מעתה יהיה אחרת. תעניקי לעצמך את הזכות הזו? לבקשתך אפרסם את תגובתי בכינוי בדוי, אבל זכרי, המכתב הוא אמת לאמיתה! שלך דיה לנצח
