כל יום

[theGiver1]

כל יום

כל יום אני מוצא במה להאמין,
השקיעה מנקה את האמונה בלכתה,
ורק הכתמים העיקשים נותרים,
כשאני נשאל מי אני עונה
אני הוא סך כל המשקעים,
סך כל אפר החריכות היבשות,
סך כל הדם הקרוש,
סך כל כתמי הזיעה,
אני עי חורבות ויד קרבות,
אך אדמתי הצחיחה והנבונה,
גם פוריה ונתזי הגשם
מעורריה לחיים.

 

[שמים1]

שלום theGiver1

בקריאה ראשונה נותרתי עם צמרמורת .
למרות שהשיר זקוק לליטוש המסר מרגש .
שיר של חיפוש עצמי , של חשבון נפש .
מרגיש כשיר של לוחם לאחר הקרבות המשלב את זוועות המלחמה עם אהבהת המולדת .
הדם מול הצחיח ומול האור של ארץ פוריה ונתזי גשם המעוררים אותה לחיים .
שיר של תקוה .
לליטוש השיר אני ממליצה להוריד אחרי השורה סך כל אפר החריכות היבשות
להוריד בשאר השורות את סך כל , זה יהדק את השיר ויעצים את המסר .

מאוד התחברתי
תודה .

 

[theGiver1]

תודה שמים!

שמח לשמוע שהתחברת לשיר.
&nbsp
והאמת שהוספת לי פרספקטיבה, השיר הזה מייצג בעיני תובנה על אופי ההתגבשות שלי בשנים האחרונות. הוא מבטל את הגישה הדטרמיניסטית של בנייה עצמית מסודרת וחיברותית ונותן משמעות דווקא למרכיב הבלתי נשלט של נסיבות החיים באישיות של אדם שנבנה כמו תל, חורבות עיר אחת על השניה...
&nbsp
אני מודה לך על ההמלצות לקחתי לתשומת ליבי- רק אשמח אם תסבירי למה התכוונת בהמלצה הראשונה שלך, מה להוריד אחרי השורה "סך כל אפר החריכות היבשות"? או שהכוונה היתה להוריד את כל השורה?
&nbsp
שוב תודה
&nbsp

 

[שמים1]

לא נהוג בפורום לשכתב שיר

לכן אשלח לך את הצעתי בפרטי
אני מקווה שאוכל לעשות זאת מחר .

 

[שמים1]

לא הצלחתי להעביר לך במסר לכן אתן דוגמא כאן

כל יום אני מוצא במה להאמין,
שקיעה מנקה אמונה בלכתה,
כתמים עיקשים נותרים.
כשאני נשאל מי אני עונה
אני הוא סך כל המשקעים,
אפר החריכות היבשות,
כל הדם הקרוש,
סך כל כתמי הזיעה,
אני עי חורבות ויד קרבות,
אך אדמתי הצחיחה והנבונה,
גם פוריה ונתזי הגשם
מעורריה לחיים.

 

[theGiver1]

תודה!

גם אני לא נוטה לשכתב שירים האמת, מה שיצא- נשאר
&nbsp
אבל אני בהחלט אשתפשף להמשך מהטיפ והבנתי את כוונתך- תודה!

 

[aiziq]

בעיניי אחלה שיר

הוא אמנם מתנהל בשתי שפות- האחת חגיגית יותר מרעותה ואני הייתי מעדיף שתהיה אחידות במשלב הלשון, אבל הרעיון כאן יפהפה ומקורי ובנוי בצורה שמתפתחת באופן מעניין.
יש קצת עבודת ניקוי שבבים, למשל מעורריה צריך להיות מעוררה, בשורה הרביעית נראה שחסרה מילה, יד קרבות צריך להיות לדעתי יד לקרבות, שכן יד היא מציבה ואגב זה יפה ההיפוך הזה כי בדרך כלל היד היא לנופלים ( יד לבנים, יד אבשלום...) ואילו כאן הקרבות הם אלה שמונצחים.
&nbsp
לסיכום שיר נהדר, שצריך קצת לנקות והוא בשל לבוא בציבור

 

[כנרת לי]

מעורריה..

"ונתזי הגשם
מעורריה לחיים" - אני מבינה שנתזֵי הגשם הם המעוררים לחיים, זה ברבים לא?
אז למה מעוררה?
הכי פשוט מעירים אותה

אבל זה יותר מדי פשוט אולי

 

[aiziq]

צודקת. מעורריה מתייחס לנתזים ולא לגשם

 

[theGiver1]

תודה על התגובה!

אגב, גם במקרה של יד קרבות וגם במקרה של השורה השניה: "כששואלים אותי עונה" מצאתי, משום מה- באמת שאני מתקשה להסביר למה, שעצם ההחסרה מוסיפה משהו לשיר, למטעם, לטקסטורה...
תודה על הפרגון!

 

[כנרת לי]

שיר מעגלי. כמו בחיים..

נראלי ששורת הפתיחה והסיום הם של אמונה ותקוה. כבר טוב

בקריאה ראשונה חשבתי שהשקיעה העלימה את האמונה, אבל יותר מתחוור לי שאחרי הניקיון האמונה זכה יותר, לפי שנשארו כמה כתמים, כמה עניינים עוד לברר, להתייחס אליהם...

האמת, ששמחתי לפגוש בשיר הזה אחרי לילה לבן, והכי הכי -
"כל יום אני מוצא במה להאמין" (אפילו התעודדתי..

שתזרח לך השמש

באור ותכלת
כּנרת~~

 

[theGiver1]

תודה!

באמת היתה כאן כוונה של תקווה שבאה ממקום של השלמה והבנה עמוקה יותר של תהליך ההתרכבות שלי, ושל אדם בכלל... שמח שעודדתי אותך

 

[נתנאל 123691]

שיר חזק.

אני הוא סך כל המשקעים,
סך כל אפר החריכות היבשות,
סך כל הדם הקרוש,
סך כל כתמי הזיעה,
אני עי חורבות ויד קרבות,
אך אדמתי הצחיחה והנבונה,
גם פוריה ונתזי הגשם
מעורריה לחיים.

יש בכמה שורות האלו כל כך הרבה אני קשה לי לתרגם את מה שאני הרגשתי. אבל לגמרי מזדהה עם השיר הזה, במיוחד עם המשפט הזה "סך כל אפר החריכות היבשות," משפט נוגע מאוד, הרגשה של יאוש, של כאב, של מוות אפילו אחר כך יש מעבר לפריחה, כלומר השיר לא נשאר על קו ישר הוא מתפתח הנה :"אך אדמתי הצחיחה והנבונה,
גם פוריה ונתזי הגשם
מעורריה לחיים." " התעררות, התפקחות, לפקוח את עינייך, שיר מצמרר מאוד, בהחלט שיר נהדר.

 

[שמים1]

נהנתי לקרוא תגובתך

 

[theGiver1]

ריגשת גם אותי!

ההזדהות שלך מאוד משמחת ומעודדת
&nbsp
&nbsp

 

[נתנאל 123691]

כן אדם שמבין על מה אתה מדבר.

אדם דיכאוני ואובדני יכול להבין אדם אחר שחווה אותו דבר, ככה זה בשירה כמה שהיא יותר קרובה עליך ככה אתה יותר מתחבר....

 

[jwin]

אדמה נבונה. איזה יופי.

שיר מעניין שמתחיל לטעמי בניק: the giver. וה -g היא עוד G גדולה. עם כוח. של נתינה. הנותן. כנראה במשמעות של הקרבה מתמשכת ותמידית. כל יום יש חיפוש של במה להאמין (כמעט כמו לחפש למי לתת, למה לתת) - כל יום האמונה נעלמת עם שקיעה...אמונה שכל יום יש לה מבט אחר. אין לה קביעות בחיי והכל כמעט משחק רורשך (הכתמים העיקשים נותרים...) - ומכאן שורה של חריכות וקרישה( קרישה היא מוות אבל היא גם תהליך של התחלת ריפוי, של ניסיון של שמירה כל עיקרון החיים!)
קצת לפני הסוף התודעה שאדמה אנחנו. וגם אם היא צחיחה, היא נבונה (נבונות כמעט גנטית) : היא שומרת זרעים-כוחות לתקופות של גשם מחייה ומעורר לחיים. כלומר ״משקעים אפר זעה״ שהם זמניים עד נתזי הגשם שיוציאו הכל מזו האדמה.

לא התייחסי לשפה שכבר כתבו כאן. רציתי לחדד את המסר - יש כוחות.

יהודה

 

[שמים1]

אהבתי את התיחסותך לניק

גם בניק השם הוא המהות .