כללים מילולים.

[nati6589884]

השאלות שלי נועדו כדאי לדעת לא כסכמה לדיאלוג.

א. כדאי להבין האם זה אפשרי. ב. מה מבחינה פרקטית אפשר לעשות. הראי אותם ילדים עוברים שבע מדורי גיהנום מגיל 0. עכשיו איך תבוא ותגיד לאותם אוטיסטים בוגרים תצאו מזה? על זה אני מדבר וזה מצב הביש. מתי שהורים ישנו את הגישה. ויכלו לתת לאוטיסט לחיות כדרכו היה טוב. אבל הבעיה מורכבת מאוד אתה לא חושב?: אם ולם יכלו לעשות ככה. היו עוד מלא אוטיסטים כמוך וכמוני .אבל יש מעטים מאוד. וזה מצב הביש לא הפך. אני מקווה דעכשיו אני ברור. אני מאמין מאוד בפתרון שלך .אני חשבתי עליו מזמן. אבל הוא לא אפשרי לכולם. תזכור אז הדודה הסבירה לך מה הבעיה בגישה שלך/ושלי אנחנו מצייגים עולם מפחיד מידי/ אפל ובלתי אפשרי ללא דיאלוג. אתה יותר. אז על זה אני מדבר. איך אפשר להסביר לאוטיסט שזו הדרך? כמה אנשים השתכנעו? זו השאלה. אני לא הצלחתי כל פעם נסיתי חטפתי סכנים. וירו עלי חצים ומה לא. אז על זה אני מדבר ומכנה מצב "ביש" קיצורא ארנה היה קוטצר קטן בתקשורת.

 

[arana1]

אי אפשר לשכנע את ההורים, הם לא מבינים ולא יבינו לעולם

 

[nati6589884]

אני נוטה להסכים וזה מפחיד אותי.

זה מצב ממש קשה ומחריד. כי הילדים בתחילת דרכם תלוים בהם. והכי בעיה שהורים לא שמים לב בכלל שהם גורמים נזק והם מה שאני מכנה " מכת הסרטן" אם היו שמים לב היו מטפלים בעצמם ומשתנים. אבל הם תוקעים בתחת שלהם. ולא שמים לב...

 

[arana1]

אין ספק שזו בעייה הכי קשה בעולם

וסביר שיתכן שדי בעובדה זאת בשביל ללכוד את רוב האוטיסטים במצוקה קשה מאוד לעולם.
אדם מוכרח שיהיה קשור מאוד להוריו, הכי, מדובר בקשר הכי ראשוני והכי חזק בעולם, וסביר שגם בגלל זה או בעיקר בגלל זה, המתח הנוצר בין השונות האוטיסטית לבין ההורה הנורמטיבי יחסית מתבטא בצורה כל כך קטלנית.

בניגוד לך אני סבור, כמו שכתבתי, שההורים לא יכולים להשתנות, לא מוכשרים להשתנות, הם מה שהם והם ישארו מה שהם עד יום מותם, וזה חלק ממה שהופך את הבעייה לכואבת ועמוקה כל כך.

האוטיסט לעומת זאת, יכול להשתנות, צריך שישתנה, ויש לא מעט אוטיסטים שהבינו שעם כל הכאב והצער והמצוקה, גם הפנימית כמובן, אם הם רוצים לשרוד ולנסות להתפתח כבני אדם אין להם ברירה אלא לנסות להתמודד עם הכאב הכי גדול בעולם ולהתנתק ממשפחתם.

מאוד חבל שזה כך, ואני מאמין שבעתיד הפערים בין הנורמטיבי לאוטיסט, בין ההורים לילדים, יקטנו,
ואני משוכנע שהם כל הזמן קטנים,
אבל גם לפי מה שאני קורא כאן וגם לפי מה שאני רואה במקומות אחרים הפער הוא עדיין אין סופי,
וכתוצאה מזה רוב האוטיסטים מעבירים את כל החיים במצב שאין נורא ממנו,
ואין אשמים ואין מה לעשות,
הנ"ט לא בחרו להיוולד טמבלים, זה מה שהם.

 

[nati6589884]

אתה צודק אני לא חושב שהם ישתנו.

אני פשוט נמצא במצב מאוד רגיש אתה מבין?: כי אם אבא שלי לא ישתנה מה אני אעשה? תמיד היו כאלו פיצוצים? זה מאוד רגשי אצלי. מבחינה שכלית אני לגמרי מבין אותך. וחושב ככה. אבל אני לא יכול להתמודד מול העבודה הזו. אני שונא להיות חלש. אבל למען האמת אני חסר אונים. אני תלוי בו ובגחמות שלו. אתה מבין?: אבל כמה שאני מנסה להסביר לו הוא בכלל לא מבין. ואז הבנתי סופית את מה שאמרת. שהםפער אין סופי לחלוטין ממש תהום שאין לה תחתית. ממש גהנום פה. קיצור אצלי זה רגשי. אני מאמין שגם לך זה מאוד קשה...

 

[arana1]

זה בדיוק מה שאני אומר

שעצם הציפיה, הצורך, הכמיהה, שאבא שלך ישתנה, עומדת בבסיס התחושה שאין ברירה אלא למצוא דרך לדיאלוג עם האדם הנורמטיבי,
ואולי זו תחושה נכונה,
רק שלא ברור איך צריך ליישם דיאלוג כזה, אם בכלל

מה זאת אומרת מה תעשה אם אבא שלך לא ישתנה ?
אני הבנתי מגיל מאוד צעיר שההורים שלי לא ישתנו ולכן הפסקתי לנסות לפעול בכיוונים שיובילו לזה למרות שברור שגם אצלי זה יצר מתח רגשי מטורף
אלא מה
לפחות לא זרקתי כל הזמן עצים למדורה ששורפת אותי
פשוט התאפקתי
וזהו
תפשתי מרחק ובלעתי את עלבוני וכאבי וניסיתי למצוא דרך וביטויים על מנת להציב את הפער הלא נתפש ביני לבין מי שאמור להיות קרוב לי ביותר על מישור כללי, מופשט,פילוסופי יותר.

למה וכמה אתה תלוי באביך ?
תוציא ממנו את מימוש ההבטחות שלו, אולי גם בעזרת אחיך או אם תצליח למצוא בניגוד לכל הסיכויים ולו פסיכולוג אחד שהוא לא זבל של בן אדם והוא כבר יעזור לך לשכנע את אביך לתת לך אפשרות לדירה משל עצמך,
ואז, פשוט לא תהיה תלוי בו יותר ולא תצטרך לסבול כל היום את קירבת הוריך.

ברור שגם לי זה מאוד קשה
אני מאוד אהבתי את הורי
אבל יחד עם זה אני לא מטומטם והיה לי ברור שביני לבינם יש תהום שלעולם לא תסגר
וכל מהלך לעברם רק העמיק את התהום הזאת כי כמו כל הנ"ט גם הם הבינו אותי תמיד הכי הפוך

 

[nati6589884]

כן אתה צודק.

הבעיה היא כמו שאתה מתאר שאין סיכוי. אני לא רוצה לנתק איתו את הקשר. אני יודע שאני חייב. זה ממש חובה לשחרר את הפקפק ולברוח. אבל יש עדיין קושי בל יתואר כמו שאתה מתאר. קיצור אני במצב מאוד מורכב. אני מצד אחד בז לנורמה. מאוד שונא אותה. ומצד שני לא רוצה לנתק קשר איתם. ואז אתה כמו שאומר חושב שאני רוצה דיאלוג. אתה בהחלט צודק. אבל מהצד השכלי אני לגמרי מבין אותך. אבל הרגש ללא השכל ולהפך לא שווה כלום. אתה מבין?: למה אני תלוי באבי? א. אין לי כסף ב. אני צריך אתה האישור שלו ואת העזרה הכספית שלו כדי שאני היה עצמאי. כלומר הכל תלוי בו .אם הוא רוצה אני יוצא מהבית עכשיו אם הוא לא רוצה אני יעוף להוסטל. הוא מזמן אמר את זה. שהוא יכניס אותי למוסד. מצידו לכל החיים. וזה הפחד הכי גדול שלי. אתה מבין?: על זה אני מדבר.זה מה שאני אומר תלוי. הוא מתחיל לגמגם אומר תנסה שנתיים בהוסטל אתה לא עצמאי. לא יודע לדואג לעצמ.ך כמו שאמרת לי הוא לא יציב בכלל. בגלל זה אמרתי לך שאני לא ממש שמח. תוך שבוע שינה את דעתןו. קיצור אני תלוי בו מאוד מאוד. ושלשיתך אני הבנתי שהורים שלי הם לא הפתרון מי שאני ילשד. שעברתי התעללות לא ספרתי להם בכלל. גם שהבייתי אובדני ונסיתי להתאבד פעם ראשונה הם לא ידעו בכלל. זה בא לה בבום. אבל אני חלש. מה אני יאעשה אתה צריך להבין אותי. החוסר הזה של הבנה הורג אותי. ואוכל אותי כל הזמן. אתה מבין? אני חייב שיבינו אותי. וזה לא יקרה אתה צודק. קיצור אני במצב חרא לגמרי..

 

[arana1]

מה הקשר בין רגש לכסף ?

אם התלות שלך באביך היא רגשית זה מובן אבל מה שאתה מתאר זה תלות כלכלית בעיקר וממנה ניתן להיחלץ עם קצת עזרה

הוסטל זה מחנה ריכוז

 

[nati6589884]

מה אתה לא מבין? הוא לא יתן לי כסף.

כדאי שאני יגור לבד, הוא ישלח אותי להוסטל לכל החיים. התלות שלי בו היא בעיקר כספית. אם אני לא ישכנע אותו הוא יעיף אותי למוסד. לכן אני תלוי בו זה מאוד ברור. ושנית אני לא רוצה לגמרי לנתק את הקשר. אבל כרגע אני לא יכול להסתדר לבד. גם לטעמי הוסטל זה מחנה ריכוז. זה ממש ענוים מה שהולך שם. לכן אני חושש.

 

[nati6589884]

התלות היא גם וגם.

גם רגשית וגם כספית זה משולב. מצדד אחד אני מאוד אוהב אותו. רוצה שהיה גאה בי. זה בעצם המלחמה שלי. שיאהב אותי. אבל אני יודע שאין סיכוי שיערך אותי, שיאהב אותי, שתייחס עלי. כמה שאני ינס.ה וזה הורג אותי. ארז הצד הרגשי לא פחות חשוב. אבל הטכני הוא קשור בכך שהוא אדם קשה. שרוצה שהכל ילך בדרך שלו. וארם אני לא יעשה מה שהוטא רוצההוא לא יעזור...

 

[nati6589884]

להתנתק משפחתי? זה החלום הכי פרדוקסלי.

מצד אחד זה החלום המתוק ביותר אבל בסוף אתה מקבל עוקץ בפה. המאבק האין סופי בין הרצון שלך לטוב שלהם. אם אני ינתק את הקשר עמם היה לי טוב זה בטוח. אבל גם היה לי רע ורקני ונורא ואיום. אז אתה נמצה בקוטפליקט אין סופי. הראי אני מבין אותך לגמרי. לברוח מהבית כמו לברוח מכת הסרטן. מכה פטיש על ראשך. אבל עדיין לפעמים יש לך רצון עז להשאר בכנוכיה. איתם ביחד. ואני גדלתי על ערכים " מאפיונרים" אמרתי לך, שמי שלמעלה הוא שולט. ואתה למטה. יענו הרככיה לגמרי. אז אני נמצא בין האני העכשווי לילד שבי. מצב קשה ביותר... אני רוצה לברוח אבל לא יכול מעין מעגל שבו הלהב מסובבת בכל פינה. ואין מקום לברוח. אז או למוות או לבורח? ומי אמר שאם אני אברח אני לא ימוות? מבים.

 

[arana1]

הקונפליקט אינו אין סופי כאילו שהוא נראה לך כרגע

כי יש לו פתרון בדמות שותף או שותפה שרואים אותך כמו שאתה ובגובה העיניים וחווים את הדברים בדומה לך,
שזה בדיוק ההפך מהסיוט שבו אתה חי עכשיו,
אלא שכדי שזה יקרה אתה חייב לנסות להתחיל להזיז את עצמך מהמלכודת שבו אתה נמצא

אתה לא תמות אם תברח
חלק מהאשלייה שכל היררכיה מנסה להנציח
וגם הנורמה כמובן
זה שאין קיום ואין אפשרות לחיות מחוצה לה
שמחוץ לה יש רק שטח הפקר ואנרכיה
זה הכי לא נכון
שטח ההפקר והאנרכיה הוא דווקא בתוך המשפחה
בתוך הנורמה
בתוך ההיררכיה ובגללה

 

[nati6589884]

זה נכון אבל אני מפחד.

אבל אני יודע שבסופו של דבר אני חייב לברוח וזה מה שאני יעשה. אני חייב לשכנע אותי שיזדר לי דירה. שזה יקרה אני היה מסודר. אני יודע שאני לא אמוות זה בעצם הפתרון. אבל אין לי כסף. ואין לי איך לדואג לעצמני. נסיתי פעם לעבוד. בכל מקום שעבדתי העיפו אותי. אין לי סל שיקום. אין לי שקל על התחת. אני תלוי לגמרי באבי.... קיצור מצב חרא. אני לגמרי מסכים איתך שהסבל הוא להיות בנורמ,ה בתוך המשפחה, זו בעצם השואה הגדולה, הרצח.
אבל המעבר קשה לי. קיצור אני אנסה לחשוב על פתרון.....

 

[nati6589884]

אבל איפה אני מוצא אותם?

עד עכשיו הייתי בקשר גם עם אוטיסטיות/אוטיסטים אף אחד לא הבין אותי. אולי הייתה יותר הבנה. אבל לא ממש חוו אותי והבינו אותי. וגם ניתקו קשר. אני חושב שאולי אין לי באמת סיכוי שיבינו אותי, את לא מרגיש ככה? שאתה לבד בעולם? בודד? אני רגיש ככה באופן מאו חזק ועוצמתי. וזה גם מונע ממני לנסות למצוא קשר. אבל גם שאני מנסה הכל נהרס. קיצור האכזבה הורגת אותי. אני ממש לא מוצא אף אחד שדומה לי. אתה חושב שזה מרדף קשה? אין סופי? למצוא אדם שדומה לך? שחש כמוך? שיש חיבור? מה דעתך?

 

[nati6589884]

אגב הדודה אמרה שאני מזכיר לה אותך באופן מאוד חזק.

לכן לדבר איתי זה הכי קרוב לדבר איתך. זה לא הכי משמח שאתה סך הכל עוד דמות דומה. אבל אני מנסה לומר שבעצם אנחנו מאוד מאוד דומים. אתה יותר מבוגר בהרבה. יותר חכם, ובעל ניסיון. אבל יש לנו קווים שהם מצטלבים לחלוטין. לכן זה אומר שאני מאוד מזדהה איתך. אחרת לא הייתי מדבר איתך. וכותב לך.

 

[nati6589884]

אז אתה יכול להיות שמח אני מסכים איתך כבר מזמן.

וחושב כמוך ולא רק אני גם פועל כך בחיי היום יום. ואני מאמין שהיו עוד אנשים כמונו. וטזה טוב מאוד.