כלוב של זהב
לפני שלוש וחצי שנים הביאו אותי לעבוד כאן על מנת שיקרה את שקרה היום. האיש ההוא האמין בי ואמר רק אתה. אתה תבוא כאן. אתה תעשה. אתה תקדם. אתה תרוץ ותלחץ ותלבן ותפשר ותפעל ותפקיד. הייתי כבר עם חוזה חתום במקום אחר. מקום מסעיר. מקום צעיר. מקום יצירתי. דינאמי. חרוץ. מקום עבודה שעבורי היווה שינוי מהותי בתחום עיסוקי. אמר לי האיש ההוא שלא מעניין אותו. שהוא רוצה אותי כאן. פה. לא התלבטתי הרבה. גם בגלל ההצעה שקשה היה לסרב לה. וגם בגלל האיש. האיש ההוא. האיש ההוא שלקח אותי 10 שנים קודם לכן מהאוניברסיטה. בלי להכיר אותי אמר גם אז. תבוא לכאן. תבוא איתי. הייתי כבר חצי רגל באגף תקציבים וחצי רגל בבנק ישראל. הימים של סיום התואר השני. התלבטות בין עבודה אמיתית של גדולים, לבין ג'ינס וחולצה בחוץ ותואר שלישי וכוסיות הקפיטריה. אבל הוא אמר בוא איתי. בוא לכאן. והוא היה כריזמטי. והתאהבתי בו בשבריר שניה. ובאתי. ועבדתי לצידו אז שנתיים. וחזרתי הביתה לא לפני חצות. ונסעתי לבירה כל יום. והרווחתי פרוטות. והייתי מאושר. ובתום שנתיים התנתקו דרכינו והתקדמתי בתחום. והפכתי למומחה. וכבר לא הרווחתי פרוטות . ונחשבתי והכירו אותי והתיעצו איתי ושמעו לדעתי. והשתעממתי. ומאסתי. ונגעלתי מהחיוט ומהתככים ומהמרפקים ומהצביעות. ושנאתי את הפלצנות ואת ההתנשאות ואת הכנסים המפוהקים והעסקאות החשוכות. והלכתי שוב ללמוד. תחום חדש ומרתק. ויצירתי. ואהבתי כל רגע. והמראתי לשחקים. והייתי הטוב מכולם. ופיתחתי וכתבתי [קוד] ובעיקר יצרתי. והחלטתי לעזוב את מגדל השן הפלצני ולהתפלש ביצירתיות החדשה שכה אהבתי. וקיבלתי את ההצעה ההיא. הצעה שהוגשה לי גם בשל היצירתיות הטכנולוגית החדשה שבקה בי וגם את נסיוני הפלצני והמגוהץ. וכמעט שכבר חתמתי חוזה, כשהתקשר האיש ההוא ואמר לי בוא. אמר לי רק אתה. אמר לי רוצה אותך. אמר לי עוזב אותך טכנולוגיה ויצירתיות. בך אני מאמין. בך אני בוטח. אותך אני רוצה. ובאתי. לפני שלוש וחצי שנים. והיום השגתי את המטרה שלשמה הובאתי. ושמחה גדולה אמורה לשכון בלבי. סיפוק גדול אני אמור להרגיש. ולא כך. כי אני יושב במשרד בסוף עוד יום אפור ובשלהי עוד שבוע יבש ובתום עוד שנה משעממת. ואני כבר לא מתעורר בבוקר בגיל. ומחשבותי ברגעים האלו של לפני השינה כבר לא עסוקות ביום המחר. ומשעמם לי. ומיובש לי. ואני מייד אורז את היום ואת השבוע ונכנס למכונית המנהלים החדשה שלי ונוסע לקראת סוף השבוע המטריף הזה וחולם על הגשמה. ויצירתיות. ואהבה עצמית.
לפני שלוש וחצי שנים הביאו אותי לעבוד כאן על מנת שיקרה את שקרה היום. האיש ההוא האמין בי ואמר רק אתה. אתה תבוא כאן. אתה תעשה. אתה תקדם. אתה תרוץ ותלחץ ותלבן ותפשר ותפעל ותפקיד. הייתי כבר עם חוזה חתום במקום אחר. מקום מסעיר. מקום צעיר. מקום יצירתי. דינאמי. חרוץ. מקום עבודה שעבורי היווה שינוי מהותי בתחום עיסוקי. אמר לי האיש ההוא שלא מעניין אותו. שהוא רוצה אותי כאן. פה. לא התלבטתי הרבה. גם בגלל ההצעה שקשה היה לסרב לה. וגם בגלל האיש. האיש ההוא. האיש ההוא שלקח אותי 10 שנים קודם לכן מהאוניברסיטה. בלי להכיר אותי אמר גם אז. תבוא לכאן. תבוא איתי. הייתי כבר חצי רגל באגף תקציבים וחצי רגל בבנק ישראל. הימים של סיום התואר השני. התלבטות בין עבודה אמיתית של גדולים, לבין ג'ינס וחולצה בחוץ ותואר שלישי וכוסיות הקפיטריה. אבל הוא אמר בוא איתי. בוא לכאן. והוא היה כריזמטי. והתאהבתי בו בשבריר שניה. ובאתי. ועבדתי לצידו אז שנתיים. וחזרתי הביתה לא לפני חצות. ונסעתי לבירה כל יום. והרווחתי פרוטות. והייתי מאושר. ובתום שנתיים התנתקו דרכינו והתקדמתי בתחום. והפכתי למומחה. וכבר לא הרווחתי פרוטות . ונחשבתי והכירו אותי והתיעצו איתי ושמעו לדעתי. והשתעממתי. ומאסתי. ונגעלתי מהחיוט ומהתככים ומהמרפקים ומהצביעות. ושנאתי את הפלצנות ואת ההתנשאות ואת הכנסים המפוהקים והעסקאות החשוכות. והלכתי שוב ללמוד. תחום חדש ומרתק. ויצירתי. ואהבתי כל רגע. והמראתי לשחקים. והייתי הטוב מכולם. ופיתחתי וכתבתי [קוד] ובעיקר יצרתי. והחלטתי לעזוב את מגדל השן הפלצני ולהתפלש ביצירתיות החדשה שכה אהבתי. וקיבלתי את ההצעה ההיא. הצעה שהוגשה לי גם בשל היצירתיות הטכנולוגית החדשה שבקה בי וגם את נסיוני הפלצני והמגוהץ. וכמעט שכבר חתמתי חוזה, כשהתקשר האיש ההוא ואמר לי בוא. אמר לי רק אתה. אמר לי רוצה אותך. אמר לי עוזב אותך טכנולוגיה ויצירתיות. בך אני מאמין. בך אני בוטח. אותך אני רוצה. ובאתי. לפני שלוש וחצי שנים. והיום השגתי את המטרה שלשמה הובאתי. ושמחה גדולה אמורה לשכון בלבי. סיפוק גדול אני אמור להרגיש. ולא כך. כי אני יושב במשרד בסוף עוד יום אפור ובשלהי עוד שבוע יבש ובתום עוד שנה משעממת. ואני כבר לא מתעורר בבוקר בגיל. ומחשבותי ברגעים האלו של לפני השינה כבר לא עסוקות ביום המחר. ומשעמם לי. ומיובש לי. ואני מייד אורז את היום ואת השבוע ונכנס למכונית המנהלים החדשה שלי ונוסע לקראת סוף השבוע המטריף הזה וחולם על הגשמה. ויצירתיות. ואהבה עצמית.