ככה רבים?!?!?
אהלן חברים. כמוצא אחרון החלטתי לחפש מענה אצלכם. המצב שהולך אצלי לא נעים כלל וכלל ואני אפשר להגיד עם רגל אחת מחוץ לבית המשותף. אז המצב הוא כזה: אני בת 27, החבר בן 32, יחד כבר שנתיים, גרים יחד שנה וחצי מתכננים את העתיד. אני טיפוס רומנטי, אוהב, שלא יכול עם מריבות.. והוא טיפוס קר יותר, החלטתי ודוגרי. שנינו מרוויחים יפה ויש לנו קריירות מצליחות אבל ויש אבל גדול.. הבן אדם פשוט מצליח פעם אחר פעם לגרום לי לאבד את עצמי ופשוט לרצות לקום וללכת. הסיטואציה להדגמה (ובהחלט מפגרת)- הלכנו לארוחת ערב אצל חברים, חזרנו הביתה, העברנו התמונות למחשב. יותר מאוחר שאלתי אותו למה לא צילם אותי קצת יותר במצלמה שלו.. שאלה נשאלה בצורה תמימה ואפילו עם חיוך.. והבן אדם פשוט התהפך- "ככה את מחפשת לריב עכשיו? להגיד שלא צילמתי אותך??" ואני מנסה להסביר לו שכן צילם אותי עם הגב והכל אבל לא ממש צילם אותי...הוא: "שאלה ממש מפגרת, את מתנהגת כמו ילדה בת 3, רוצה שיצלמו אותה כל היום... ייאלה, תתבגרי.. יופי, הרסת לי עכשיו את השבת.. רצית לריב איתי? קיבלת"... לא מספיק השטויות שאמר, החל מהרגע הזה הוא לא מתקרב אלי... לא נוגע בי ולא מדבר איתי. הולך לישון ומסובב אלי את הגב. ואני מנסה לחבק אותו ולהגיד לו שחבל להתעצבן ואז הוא ממשיך עם המנטרה שלו: "רצית לריב? קיבלת את זה לכל החודש". ( זה אומר עכשיו שכל החודש עכשיו יהיה גהנום בשבילי). אני כמובן בוכה וקשה לי.. כי קשה לי עם העובדה שהוא מרוחק ממני כל כך.
הדבר הנ"ל נמשך כבר תקופה ארוכה מאוד.... ואף פעם לא הבנתי מה הקטע עד שאתמול באמת קלטתי שהוא כנראה דרמה קווין.
סיטואציה ב' להדגמה- לפני כחודשיים הוא דיבר איתי על קניית דירה, ואני זרמתי בשיחה. וכמובן אמרתי לו דברים שהוא לא אהב לשמוע. " לפני שאנחנו נקנה דירה, אני רוצה להתחתן קודם...." והוא: "תגידי, מה נסגר איתך? את מעדיפה לבזבז כסף על חתונה מפגרת במקום לקנות דירה?"... ואני כזה אומרת שכן, שאני רוצה חתונה אינטימית של 100 איש, לא יקרה, בבית של ההורים בצפון... מה רע? והוא: "אלה, אין לך בכלל שיקול דעת נכון".... מהרגע הזה- הוא הפסיק לדבר איתי. ועברו עלי השבועיים הכי קשים בעולם. הוא היה בנתק מוחלט ממני!!!! פשוט מוחלט... ואני בכיתי, התחננתי שידבר איתי... שיקשיב לי והוא שותק.. לא פוצה פה!!!!!!! שבועיים לא דיברנו- יותר נכון, אני דיברתי והוא רק סגר בפני דלתות, הלך לשון עצבני וקם עוד יותר עצבני והאשים אותי בהכל...." ופתאום הוא התהפך, נהיה חם ואוהב ועברנו חודש נעים ונחמד עד הקטע של התמונות.
למען הסר ספק- הוא לא בוגד בי!!!! אני יודעת תמיד לאן הוא הולך, מתי הוא חוזר ... הוא התנהג ככה תמיד, פעם זה עוד היה נסבל- הבעיה היא שזה החמיר. פעם הוא לא היה מדבר איתי יום אחד, עכשיו הוא לא מדבר איתי שבועיים...
הצעתי לו טיפול זוגי, כמובן שהוא דחה את העניין...
ההורים שלי אמרו לי שכשהוא תופס את הקריז, אני צריכה להתנהג כמוהו, כאילו הוא לא קיים בבית..
האם זה הפתרון?
תגידו לי חברים, האם יש לי בעיה???? האם יש לו בעיה??? אני לא יודעת מה לעשות במקרה הזה... האם לצחוק ? לבכות? להשתגע???
אתמול כמעט ארזתי את החפצים שלי וחזרתי להורים... אין מצב שאני עוברת את זה שוב ושוב ושוב ...והקטע הכי מפגר- שהוא גורם לי להרגיש אשמה... כי הוא תמיד מאשים אותי שהוא מתנהג ככה בגללי.
זה לא הקשר הראשון שלי, היו לי קשרים ארוכים וטובים ואף אחד מבני הזוג שלי לא התנהג ככה מעולם...
מה עושים?
אהלן חברים. כמוצא אחרון החלטתי לחפש מענה אצלכם. המצב שהולך אצלי לא נעים כלל וכלל ואני אפשר להגיד עם רגל אחת מחוץ לבית המשותף. אז המצב הוא כזה: אני בת 27, החבר בן 32, יחד כבר שנתיים, גרים יחד שנה וחצי מתכננים את העתיד. אני טיפוס רומנטי, אוהב, שלא יכול עם מריבות.. והוא טיפוס קר יותר, החלטתי ודוגרי. שנינו מרוויחים יפה ויש לנו קריירות מצליחות אבל ויש אבל גדול.. הבן אדם פשוט מצליח פעם אחר פעם לגרום לי לאבד את עצמי ופשוט לרצות לקום וללכת. הסיטואציה להדגמה (ובהחלט מפגרת)- הלכנו לארוחת ערב אצל חברים, חזרנו הביתה, העברנו התמונות למחשב. יותר מאוחר שאלתי אותו למה לא צילם אותי קצת יותר במצלמה שלו.. שאלה נשאלה בצורה תמימה ואפילו עם חיוך.. והבן אדם פשוט התהפך- "ככה את מחפשת לריב עכשיו? להגיד שלא צילמתי אותך??" ואני מנסה להסביר לו שכן צילם אותי עם הגב והכל אבל לא ממש צילם אותי...הוא: "שאלה ממש מפגרת, את מתנהגת כמו ילדה בת 3, רוצה שיצלמו אותה כל היום... ייאלה, תתבגרי.. יופי, הרסת לי עכשיו את השבת.. רצית לריב איתי? קיבלת"... לא מספיק השטויות שאמר, החל מהרגע הזה הוא לא מתקרב אלי... לא נוגע בי ולא מדבר איתי. הולך לישון ומסובב אלי את הגב. ואני מנסה לחבק אותו ולהגיד לו שחבל להתעצבן ואז הוא ממשיך עם המנטרה שלו: "רצית לריב? קיבלת את זה לכל החודש". ( זה אומר עכשיו שכל החודש עכשיו יהיה גהנום בשבילי). אני כמובן בוכה וקשה לי.. כי קשה לי עם העובדה שהוא מרוחק ממני כל כך.
הדבר הנ"ל נמשך כבר תקופה ארוכה מאוד.... ואף פעם לא הבנתי מה הקטע עד שאתמול באמת קלטתי שהוא כנראה דרמה קווין.
סיטואציה ב' להדגמה- לפני כחודשיים הוא דיבר איתי על קניית דירה, ואני זרמתי בשיחה. וכמובן אמרתי לו דברים שהוא לא אהב לשמוע. " לפני שאנחנו נקנה דירה, אני רוצה להתחתן קודם...." והוא: "תגידי, מה נסגר איתך? את מעדיפה לבזבז כסף על חתונה מפגרת במקום לקנות דירה?"... ואני כזה אומרת שכן, שאני רוצה חתונה אינטימית של 100 איש, לא יקרה, בבית של ההורים בצפון... מה רע? והוא: "אלה, אין לך בכלל שיקול דעת נכון".... מהרגע הזה- הוא הפסיק לדבר איתי. ועברו עלי השבועיים הכי קשים בעולם. הוא היה בנתק מוחלט ממני!!!! פשוט מוחלט... ואני בכיתי, התחננתי שידבר איתי... שיקשיב לי והוא שותק.. לא פוצה פה!!!!!!! שבועיים לא דיברנו- יותר נכון, אני דיברתי והוא רק סגר בפני דלתות, הלך לשון עצבני וקם עוד יותר עצבני והאשים אותי בהכל...." ופתאום הוא התהפך, נהיה חם ואוהב ועברנו חודש נעים ונחמד עד הקטע של התמונות.
למען הסר ספק- הוא לא בוגד בי!!!! אני יודעת תמיד לאן הוא הולך, מתי הוא חוזר ... הוא התנהג ככה תמיד, פעם זה עוד היה נסבל- הבעיה היא שזה החמיר. פעם הוא לא היה מדבר איתי יום אחד, עכשיו הוא לא מדבר איתי שבועיים...
הצעתי לו טיפול זוגי, כמובן שהוא דחה את העניין...
ההורים שלי אמרו לי שכשהוא תופס את הקריז, אני צריכה להתנהג כמוהו, כאילו הוא לא קיים בבית..
האם זה הפתרון?
תגידו לי חברים, האם יש לי בעיה???? האם יש לו בעיה??? אני לא יודעת מה לעשות במקרה הזה... האם לצחוק ? לבכות? להשתגע???
אתמול כמעט ארזתי את החפצים שלי וחזרתי להורים... אין מצב שאני עוברת את זה שוב ושוב ושוב ...והקטע הכי מפגר- שהוא גורם לי להרגיש אשמה... כי הוא תמיד מאשים אותי שהוא מתנהג ככה בגללי.
זה לא הקשר הראשון שלי, היו לי קשרים ארוכים וטובים ואף אחד מבני הזוג שלי לא התנהג ככה מעולם...
מה עושים?