ככה הורגים את ההיפ הופ ../images/Emo129.gif
פתגם עתיק אומר שתבשיל עליו עמלו יותר מדי טבחים במשך יותר מדי זמן דינו אחד, לצאת לא טעעים. מת'וד מאן, הראפר הכי מגניב שיצא מהוו- וראפר נפלא בכלל, חיכה 6 שנים מצאת אלבומו האחרון (לא כולל Blackout! שהוציא עם רדמן) על מנת לשחרר לעולם את Tical 0: The Prequel והתוצאה ? 3 האזנות נדרשו על מנת לקבוע, אין נסתר והכל גלוי, מת'וד מאן הוציא אלבום שחולה במגפה שפושה בעולם ההיפ הופ כמו הפה והטלפיים בחוות בריטניה, אלבום משעמם וחסר השראה או חדשנות מינימאלית. מה לעזאזל הוא רוצה האיש השיטתי הזה ? הטקסטים על חיי המין שלו הם אולי משעשעים בהתחלה אבל שהם חוזרים בעוד שיר ובעוד שיר ובעוד שיר בא לך לצרוח "לך תז##ן ותעזוב אותי בשקט". מת'וד הוא לא איש חכם במיוחד או משעשע במיוחד, הוא קרוב יותר ברמתו השכלית לתלמיד כיתה ה' שכנראה נמצא בכיתה הטיפולית. הפלואו של מת'וד, מהטובים בתחום, והסאונד הכל כך מיוחד של קולו לא מצליחים להציל את דליחות המילים. ההפקות של רוב שירי האלבום נשמעות כמו (אחת מ?) אלף הפקות שכבר נשמעו בעבר . באלבום הזה מתגלה הבעיה הגדולה ביותר של ההיפ הופ: אנשים שעושים היפ הופ ושומעים רק היפ הופ כראפרנס ליצירה שלהם הם אלה שבסופו של דבר יהיו אלה שיורידו את הסגנון אל הקבר כשסיבת המוות היא שיעמום וקלישאות יתר. השמועות מספרות שיותר מ350 ביטים הוזמנו עבור האלבום הזה, וזה מה שיצא? כנראה זה מה שקורה שהולכים לחפש חליפה חדשה במחלקת מוצרי חלב בסופר. זה לא שאין באלבום הזה רגעים טובים, יש אחד או שניים כמו ב What's Happenin' עם באסטה או Rodeo שבו מתארח לודקריס (שהוא כל מה שמת'וד מאן היה רוצה להיות אבל לא יכול) ועוד רסיסי רעיונות יפים פזורים פה ושם, אבל התוצאה הכללית היא אלבום היפ הופ סטנדרטי ומשעמם. ממת' אני קיוויתי להרבה הרבה יותר.
פתגם עתיק אומר שתבשיל עליו עמלו יותר מדי טבחים במשך יותר מדי זמן דינו אחד, לצאת לא טעעים. מת'וד מאן, הראפר הכי מגניב שיצא מהוו- וראפר נפלא בכלל, חיכה 6 שנים מצאת אלבומו האחרון (לא כולל Blackout! שהוציא עם רדמן) על מנת לשחרר לעולם את Tical 0: The Prequel והתוצאה ? 3 האזנות נדרשו על מנת לקבוע, אין נסתר והכל גלוי, מת'וד מאן הוציא אלבום שחולה במגפה שפושה בעולם ההיפ הופ כמו הפה והטלפיים בחוות בריטניה, אלבום משעמם וחסר השראה או חדשנות מינימאלית. מה לעזאזל הוא רוצה האיש השיטתי הזה ? הטקסטים על חיי המין שלו הם אולי משעשעים בהתחלה אבל שהם חוזרים בעוד שיר ובעוד שיר ובעוד שיר בא לך לצרוח "לך תז##ן ותעזוב אותי בשקט". מת'וד הוא לא איש חכם במיוחד או משעשע במיוחד, הוא קרוב יותר ברמתו השכלית לתלמיד כיתה ה' שכנראה נמצא בכיתה הטיפולית. הפלואו של מת'וד, מהטובים בתחום, והסאונד הכל כך מיוחד של קולו לא מצליחים להציל את דליחות המילים. ההפקות של רוב שירי האלבום נשמעות כמו (אחת מ?) אלף הפקות שכבר נשמעו בעבר . באלבום הזה מתגלה הבעיה הגדולה ביותר של ההיפ הופ: אנשים שעושים היפ הופ ושומעים רק היפ הופ כראפרנס ליצירה שלהם הם אלה שבסופו של דבר יהיו אלה שיורידו את הסגנון אל הקבר כשסיבת המוות היא שיעמום וקלישאות יתר. השמועות מספרות שיותר מ350 ביטים הוזמנו עבור האלבום הזה, וזה מה שיצא? כנראה זה מה שקורה שהולכים לחפש חליפה חדשה במחלקת מוצרי חלב בסופר. זה לא שאין באלבום הזה רגעים טובים, יש אחד או שניים כמו ב What's Happenin' עם באסטה או Rodeo שבו מתארח לודקריס (שהוא כל מה שמת'וד מאן היה רוצה להיות אבל לא יכול) ועוד רסיסי רעיונות יפים פזורים פה ושם, אבל התוצאה הכללית היא אלבום היפ הופ סטנדרטי ומשעמם. ממת' אני קיוויתי להרבה הרבה יותר.
