כך זה מתחיל - חלק א'
הוא התיישב ביחד עם חבריו בתחנת האוטובוס וממתין לבואו. הוא וה"חבר'ה" אוכלים חטיפים והמוצג שלנו מציג את עצמו: גמר את החטיפים ומשליך את השקית הריקה, חופשי חופשי על רצפת התחנה וחבריו עושים כמותו - אחוות לוחמים. בין לבין, מופיע אחד מ"חבר'ה" במכונית של האבא שלו ומודיע על כך בווליום מחריש אוזניים הבוקע מרדיו המכונית - אני ואפסי עוד. האוטובוס הגיע וכל החבורה נכנסת לתוכו ומייד הרגליים על המושב שלפניהם כאילו הם בסלון של האבא שלהם. אווירה מאוד טובה. הלצות, צחקוקים כאשר הללו נותנים רעיונות לציורי גרפיטיס על כל דבר מזדמן ואם גם יש אולר בסביבה הוא לא מחוסר עבודה - הריפודים החדשים כבר ידאגו לכך. האוטובוס הגיע למחוז חפצם והללו יורדים כאשר תמרור מסכן זוכה לכיפוף לא בלי "התערבות" לפני כן, אם הוא נעקר אז זה חלק מהמשימה... אחר הצוהריים, לאן הולכים? כמובן למשחק כדורגל. כן גול לא גול העיקר שמשאת נפשם של הצופים שלנו הגיעה לשיא מאוויה, בעבור כך הם מוכנים גם לתת את האמא שלהם אבל לא לפני שיעשו הסבה מקצועית לאמא של השופט בגלל שהוא לא קבע גול לדעתם. עד כאן - חלקית ביותר - בעבור כניסה לאווירה הגם שעדיין הכול עוד בגדר נורמלי. סביל. כאשר אין חינוך ואין נורמות בימקום (על כך כבר יש זקן) אז השמיים הם הגבול אבל הביצה נוצרה ומבשילה עד כי אין אין בה חידקים כי אם חיות הולכי על שתיים. הכול פתוח וחסרות רק הזדמנויות להשלים את הסטאז'. ואכן, זה הגיע: רצח נהג המונית בהרצלייה, בגלל ויכוח על כלב, חנייה וכל אותם שמציפים את התקשורת - היום כבעבר רק עם יותר "ניסיון". עד כאן דברים מכורח המציאות שכאמור הם בבחינת "על קצה המזלג". בפעם הבאה, חלק ב' על רעיונות למצוא תשובה למצב. עתידי המנחם
הוא התיישב ביחד עם חבריו בתחנת האוטובוס וממתין לבואו. הוא וה"חבר'ה" אוכלים חטיפים והמוצג שלנו מציג את עצמו: גמר את החטיפים ומשליך את השקית הריקה, חופשי חופשי על רצפת התחנה וחבריו עושים כמותו - אחוות לוחמים. בין לבין, מופיע אחד מ"חבר'ה" במכונית של האבא שלו ומודיע על כך בווליום מחריש אוזניים הבוקע מרדיו המכונית - אני ואפסי עוד. האוטובוס הגיע וכל החבורה נכנסת לתוכו ומייד הרגליים על המושב שלפניהם כאילו הם בסלון של האבא שלהם. אווירה מאוד טובה. הלצות, צחקוקים כאשר הללו נותנים רעיונות לציורי גרפיטיס על כל דבר מזדמן ואם גם יש אולר בסביבה הוא לא מחוסר עבודה - הריפודים החדשים כבר ידאגו לכך. האוטובוס הגיע למחוז חפצם והללו יורדים כאשר תמרור מסכן זוכה לכיפוף לא בלי "התערבות" לפני כן, אם הוא נעקר אז זה חלק מהמשימה... אחר הצוהריים, לאן הולכים? כמובן למשחק כדורגל. כן גול לא גול העיקר שמשאת נפשם של הצופים שלנו הגיעה לשיא מאוויה, בעבור כך הם מוכנים גם לתת את האמא שלהם אבל לא לפני שיעשו הסבה מקצועית לאמא של השופט בגלל שהוא לא קבע גול לדעתם. עד כאן - חלקית ביותר - בעבור כניסה לאווירה הגם שעדיין הכול עוד בגדר נורמלי. סביל. כאשר אין חינוך ואין נורמות בימקום (על כך כבר יש זקן) אז השמיים הם הגבול אבל הביצה נוצרה ומבשילה עד כי אין אין בה חידקים כי אם חיות הולכי על שתיים. הכול פתוח וחסרות רק הזדמנויות להשלים את הסטאז'. ואכן, זה הגיע: רצח נהג המונית בהרצלייה, בגלל ויכוח על כלב, חנייה וכל אותם שמציפים את התקשורת - היום כבעבר רק עם יותר "ניסיון". עד כאן דברים מכורח המציאות שכאמור הם בבחינת "על קצה המזלג". בפעם הבאה, חלק ב' על רעיונות למצוא תשובה למצב. עתידי המנחם