כי עבד נאמן קראת לו

[פלמוני777]

כי עבד נאמן קראת לו

כהמשך למאמר "המתנבא מה שלא שמע" יש לעקוב בין הציווי לבין הביצוע של חינוך הלויים. בכדי להיווכח עד כמה "עבד נאמן קראת לו" "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם: וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ:" כל בר בי רב מבין א. לקיחת הלויים והיטהרם אינה מוטלת על הלויים מיוזמתם. אלא משה, הוא זה שצריך לקחתם. והוא זה שצריך לטהרם. והוא זה שצריך להזות עליהם מי חטאת. "מלבד תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ:" שהיא ע"י הלויים עצמם. כמו כן אומרו "וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי יְהֹוָה וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם: וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְהֹוָה: וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהֹוָה לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם: וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַיהֹוָה: וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה:" ב. הקרבת הלויים צריכה להתבצע ע"י משה. ג. ישראל ישמכו את ידיהם על ראש הלויים. ד. אהרן יניף את הלויים. ה. הלוים יסמכו את ידיהם על ראש הפרים. ו. העמדת הלויים לפני אהרן ובניו. ז. הנפת הלויים ע"י משה. איך וכיצד לעזאזל אמר הכתוב "וַיַּעַשׂ משֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:" אם העיד הכתוב "וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם:" ומה עם הנפת משה את הלויים ? למשה הפתרונים. שכבר גובל הוא בגדר "הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתו בידי שמים שנאמר אנכי אדרש מעמו"

 

[פלמוני777]

חנוכת המזבח

מוכח מפשט הכתובים "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן:" "וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר: כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה:" ובו ביום "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:" ולא כדברי רש"י "בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן - ולא נאמר ביום הקים מלמד שכל שבעת ימי המלואים היה משה מעמידו ומפרקו ובאותו היום העמידו ולא פרקו לכך נאמר ביום כלות משה להקים אותו היום כלו הקמותיו וראש חודש ניסן היה" שהלוא מיום הקים את המשכן, בו ביום כיסה הענן את אהל מועד, ובו ביום "וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" וכ"ש שלא יכול היה לא לגרש את אהרן ובניו מפתח אהל מועד, וכ"ש שלא היה יכול לגרש את הענן מעל האוהל בפירוקו את המשכן. ובהכרח, שהראשון למילואים התרחש "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" וראייה לכך באומרם ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם. מי היו? ...ר' עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו שנטמאו לנדב ואביהוא... לא היו יכולים לעשות בו ביום אבל היו יכולים לעשות ביום שלאחריו נמצינו למדים שחל ז' שלהם להיות ערב פסח:" (ספרי) "ונמצינו למדין, שהשביעי של נדב ואביהוא היה בערב הפסח. ואם כן יום מיתתן של נדב ואביהוא היה בשמיני לניסן, וכיון שיום מיתתן היה בשמיני למלואים, דקרא ד"ויהי ביום השמיני", שבו מתו נדב ואביהוא אדלעיל מיניה קאי, דכתיב "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים", נמצינו למדין שהשמיני למלואים היה בשמיני לניסן, ואם כן תחלת המלואים היה בראש חדש ניסן" (רא"ם) ולפי זה אומרו "בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן - וימשח אותו ויקדש את המזבח ז' ימי המלואים. אז החלו הנשיאים להקריב לחנוכת המזבח. וככה היה מקריב ...ואחר כל זה הקריב עולת נחשון וחטאתו. והנה נשלמה חנוכת המזבח אחר תשעה עשר יום לחדש הראשון" (ראב"ע שמות מ) ז"א שביום שכלו משיחותיו – בשמיני לחודש, או אז "וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים:"

 

[פלמוני777]

המילואים

אמר רבי לוי: "שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן. [- אותן ח' פרשיות שהוצרכו ליום נאמרו ונכתבו ונמסרו בו ביום: רש"י] אלו הן: פרשת כהנים [- אמור אל הכהנים שהלכות כהנים כתובות בה: רש"י] ופרשת לוים [- קח (נא) את הלוים דבהעלותך שבה הלכות לוים... פרשת לוים - הוצרכה לבו ביום שנזקקו לשיר:רש"י] ופרשת טמאים ופרשת שילוח טמאים ופרשת אחרי מות ופרשת שתויי יין ופרשת נרות [- בהעלותך לפי שבו ביום התחילו להדליק: רש"י] ופרשת פרה אדומה" (גיטין דף ס) "לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן וקודם לכן לא יכלו לעשותה דבעינן והזה אל נכח פני אהל מועד (במדבר יט) והכי אמרינן במסכת מגילה ירושלמי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה:" (רש"י) וצריך לומר ר' לוי ס"ל [סבור] שלא היה יום הקמת המשכן בר"ח ניסן אלא בח' ניסן ולרש"י לא ניחא ליה בהא [ממאן בסברה זאת] ע"כ פירש"י שהיה בר"ח ניסן" (חתם סופר) בין לפשטות דברי רבי לוי שכלל פרשיות הללו נאמרו בשמיני בניסן יום שהוקם בו המשכן, ובין בהבנת רש"י את דברי רבי לוי שכלל הפרשיות הללו נאמרו ביום שכלו הקמותיו בא' בניסן. ולכל הדיעות כל הפרשיות הללו נאמרו ביום השמיני למילואים. שהחלו, אם בכ"ג אדר. ואם בא' ניסן. בין כך ובין כך עלינו להביא בחשבון א. הפסח שהקדים בואו לאהרן ובניו. בין 18 - 15 ק"ג של מצות. "הַמִּלּוּאִים הָיוּ בָאִים כְּמַצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה, חַלּוֹת וּרְקִיקִים וּרְבוּכָה... נִמְצְאוּ שְׁלשָׁה עֶשְׁרוֹנוֹת וּשְׁלִישׁ לְכָל מִין, שָׁלשׁ חַלּוֹת לְעִשָּׂרוֹן" דבר יום ביומו בשבעת ימי המילואים הנאכלים לאהרן וארבעת בניו. ב. איל המילואים נאכל אף הוא דבר יום ביומו לאהרן ובניו. מלבד, חלקים הנקרבים "הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין" ומלבד "הֶחָזֶה מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים" למשה היה למנה. "וְאָכַל אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת בְּשַׂר הָאַיִל וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בַּסָּל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא: וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם:" יוצא איפה שבזמן שמשה מנפנף על האש את חזה התנופה, אהרן וארבעת בניו מתמודדים עם קלקול קיבה. סצנה הלקוחה מן הסתם מצ'רלי וחצי. "לפי שהכהנים הולכים יחפים על הרצפה ואוכלין בשר הרבה ושותים מים, היו מעיהן מתקלקלין וצריכין תמיד לרופא לומר להם זה הסם טוב למעים:" (ברטנורא) ואם כבר "והוה ידע האי דין חמר טב למעייא והאי דין חמר סמם למעייא:" (ירושלמי) שהממונה היה יודע איזה יין טוב ומועיל לחולי מיעים. ורק שכחתי שפרשת שתויי יין בו ביום נאמרה.

 

[פלמוני777]

אהל מועד ? או אהלו של משה ?

לשם מה הזהיר הכתוב "וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם:" ואומר: "שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ:" ומי זה אמר ותהי וה' לא ציווה? "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה יְהֹוָה לַעֲשׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:" ואם לדברי חז"ל "יש הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם. משה לא היה יודע מי מדבר עמו ובלעם היה יודע מי מדבר ...משה לא היה יודע מי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע אימתי היה מדבר שנא' ויודע דעת עליון" (סוף ספרי) אז איזה יהוה לעזאזל ציווה על אהרן ובניו "וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהֹוָה וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי:" ואם נתנו למשה להרוס את המשכן דבר יום ביומו בשבעת ימי המילואים, אז באיזה פתח עליהם לישב יומם ולילה ? הכי על פתחו של משה שנאמר "וישמע משה ויפל על פניו, מה שמועה שמע? - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שחשדוהו מאשת איש.... אמר רבי שמואל בר יצחק: מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה, שנאמר ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה." (סנהדרין קי) "יצא מחוץ למחנה שלא יחשדוהו עוד" (רש"י) האם משה סגר אותם כבני ערובה במחבוש בפתח אוהלו ? ומה טוב שלמרות הכל נאמר "וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד משֶׁה:" מסתמא כולל ההסגר שאין לי מושג איזה אלהים ציווה ביד משה ?

 

[אקו8]

../images/Emo6.gifיפה

 

[eyalnadav]

אין כאן קושיה

הדעה הרווחת בתלמוד (מסכת שבת פרק רבי עקיבא ועוד) ובסדר עולם שבא' בניסן הוקם הניסן וזכה אותו היום ל-10 עטרות ומתוכם גם לאפר פרה אדומה ובאותו יום מתו נדב ואביהוא. המילואים היו 7 ימים קודם. וזה דעת רש"י שהבאת. משה לא יכול להכנס לאוהל מועד באותו יום, כי לא זומן להכנס. וכאשר זומן להכנס ע"י ה' נכנס לאוהל מועד. - ועיין בתחילת ספר ויקרא ברש"י לגבי אנשים טמאים לנפש אדם - מובא במסכת סוכה. יש דעה 3 של ר' יצחק שאומר כדברינו שמדובר על מת מצוה שמצווה על קרוביו לקוברו. ודברי הראם וראב"ע שהבאת טעונים בדיקה. יתכן שיש מדרשים חלוקים. אולם העיקר כמדרש שכתבתי לעיל.

 

[פלמוני777]

ואין כאן תירוץ

אילו השמיני למילואים חל בראשון בניסן, מי עבד לעזאזל ביום זה ? וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן: וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו: וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה: וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה: וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה: וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת: וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה: וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה: וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה: וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת: וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה: וַיָּשֶׂם אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן: וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה" והלוא בשמיני למילואים נאמר "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה:" מה גם שבראשון בניסן עבד משה בעבודות פנימיות לפני הקמת מסך האהל ולפני נתינת מזבח העולה בפתח המשכן. ומה גם שעדין לא הוקם חצר אהל מועד. ומאחר שהקטורת קדמה לכל הקורבנות, לשם מה "וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד"? הכי בכדי "ללמדו על מעשה הקטרת"? (רש"י) "שבכל שבעת ימי המלואים לא התיר להם הכתוב להכנס לפנים מהפתח כלל, כי כן כתוב, "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת ה' ולא תמותו" ולכן לא צוה להרגילו רק בעבודות החיצוניות, שהן החטאת החיצונה והעולה והשלמים, אבל לא בשום עבודה מהעבודות הפנימיות, ולהיות שהקטרת היא מהעבודות הפנימיות ולא היה יכול ללמדו בה בשבעת ימי המלואים, הוצרך ללמדו עתה ביום השמיני למלואים, שכבר הוקם המשכן והותרו כל העבודות החיצוניות והפנימיות" (רא"ם) ולא ידעתי על מה כל הרעש ? שאילו חל השמיני למילואים באחד בניסן, הלוא כבר קדמה הקטרת הקטורת ובידי משה לכל קרבנות היום. מכיוון שלא נאמר בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ כילה משה להקים את המשכן, בהכרח שבו ביום החל, ובו ביום כילה. ובו ביום ציווה עליהם "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה יְהֹוָה לַעֲשׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהֹוָה וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי:"