אני מסכים
עם שלי ומנחם בן-(על חטא..) אחת הבעיות בשיר היא לזהות את גבול המטאפורה. כלומר, מתי מדובר בדימוי ומתי בשדה סמנטי "אמיתי". יש חוקרת שטוותה מחוטים של גשם ורוח תאוריה שלמה על כך שאלתרמן היה קבליסט והצפין בשיריו רמזים לגירסת ינקותו החסידית. הבעייה היא שעולם הקבלה שואב דימויים מעולם החי והצומח וממשיל משלים על יחסי אל-אדם במושגים השאולים מתחום חיי האהבה. "כבשה ואיילת" פואטיות, יכולות להיות, סמל לאשה, סמל לשכינה, סמל לאהבה או אולי כבשה ואיילה הרועות בשדות בהם עובר ההלך. כאשר המשורר מערב תחומים ודימויים אז צריך להתעורר החוש הפרשני לגילוי נאות של הכוונה המרומזת. לאלתרמן קורה מה שקורה להרבה יוצרים דגולים - כל פרשן מנסה לגלות את אלתרמן "שלו" ומכפיף את כל שירת המשורר כך שתתאים לקו עליו החליט החוקר. חוקרי ספרות, שוכחים לעיתים, כי משורר כמו אנשים אחרים, הוא אישיות מורכבת שאינה מחוייבת לקו ספרותי חד ואחיד. הוא יכולשיר שירי מולדת בצד שירי זימה, פזמונילדות עם משלים חברתיים, תשדירי פרסומת בצד מחזותנכיים. ניסיון לצמצם את שירת המשורר אינו ראוי והוא חסר שחר. לכן יש לעיתים לקרוא את השיר ללא "המשורר" ולראות מה יש בו מה אין בו מה יש מה אין מה מה מה מה (כמאמר המשוררת ברכה "ברברה" קרקר. שם, שם). לעניות דעתי השיר מהווה תרגיל בכתיבת אוקסימרונים ונוחל הצלחה. ====((()))))====