``כי מלאך לא שוכחים``
זה לא בדיוק סיפור, בלי מטפארות או דימויים, אין פה שפה גבוהה או התכמויות ספורתיות מעוללות, זה רק סיפור קטן שקרה לי היום - היום האחרון לסיום הלימודים. פעם ראשונה, פעם ראשונה שאני מאחר לבית-הספר, האחרתי בחצי שעה - הגעתי ב9:00, רץ לקומה השלישית, ונכנס לכתה, איזה כיף - הפסדתי את הטקס המעצבן, לא שמעתי את הנאום המשעמם של שלושת המנהלים, ואוו אמרתי לעצמי, ``איזה הקלה``. השעה הייתה קצת אחרי 9:00, המחנכת נכנסה, כמו תמיד במשך השנתיים האחרונות, אבל היה משהו שונה בכתה, הרגשה של סיום,אה וגם שולחן מלא בשתייה ומאכלים,
. מחנכת החזיקה חבילה גדולה של דפים. המחנכת לקחה כסא ישבה מולנו, כולנו כמובן דברנו, צחקנו כמו תלמידים רגילים בכתה יא` מחשבים. זמן לא רב עבר, כולנו התיישבנו המחנכת אמרה כמה מילים, ואז תעודות - התמורה של שנה שלמה, חשבנו שזה הכל, אבל לא...החלק העצוב וכואב בא העכשיו..., החלק של הברכות. הסוף כמעט הגיע, השעון תתקתק על 10:11, והגיע החלק של הברכות, המחנכת אומרת כמה מילים, בסדר, לא נורא, ואז אחת הקריאה מכתב, מרגש, שגרם לכולנו להזיל דמעה, המשפט האחרון שסגר את המכתב היה ``לא נשכח אותך - כי מלאך לא שוכחים``. בנוסף על המתנות בשווי כולל של מאות שקלים - המורה כבר כמעט בכתה, ולחשוב שהיא רק עוזבת אותנו, הרי היא רק קיבלה קידום, היא תהיה בבית-הספר, לא עוזבת, שלא לדבר שהיועצת שלנו בשנת שבתון שגם עזרה לנו הרבה. רק שתדעו, שאותו מחנכת היתה יותר ממורה, הייתה אמא קטנה, הייתה מורת דרך, עזרה לכולם בבעיות, ותאמינו לי - יש לנו הרבה, תשאלו את דרקו. ואפילו רק שתדעו - יום לאחר הפיגוע בדולפי - אותה מחנכת התקשרה תלמיד תלמיד הבייתה רק כדי לבדוק שהכל בסדר. מורה נהדרת. לפחות בזכות הקידום שלה - בתור רכזת שכבתית - היא יכולה לעזור לשכבה שלמה. טוב מספיק ליום אחד, קסנדרה - למרות שזה קשור לפורום אחר שאת מנהלת אבל...- מי אמר שגברים לא בוכים..., ודרקו - לא לפרסם, לא לצחוק, הרי את יודעת מה דברנו בבית-ספר, (דרקו היא בכתה שלי למי שלא הבין). ביילי
זה לא בדיוק סיפור, בלי מטפארות או דימויים, אין פה שפה גבוהה או התכמויות ספורתיות מעוללות, זה רק סיפור קטן שקרה לי היום - היום האחרון לסיום הלימודים. פעם ראשונה, פעם ראשונה שאני מאחר לבית-הספר, האחרתי בחצי שעה - הגעתי ב9:00, רץ לקומה השלישית, ונכנס לכתה, איזה כיף - הפסדתי את הטקס המעצבן, לא שמעתי את הנאום המשעמם של שלושת המנהלים, ואוו אמרתי לעצמי, ``איזה הקלה``. השעה הייתה קצת אחרי 9:00, המחנכת נכנסה, כמו תמיד במשך השנתיים האחרונות, אבל היה משהו שונה בכתה, הרגשה של סיום,אה וגם שולחן מלא בשתייה ומאכלים,
. מחנכת החזיקה חבילה גדולה של דפים. המחנכת לקחה כסא ישבה מולנו, כולנו כמובן דברנו, צחקנו כמו תלמידים רגילים בכתה יא` מחשבים. זמן לא רב עבר, כולנו התיישבנו המחנכת אמרה כמה מילים, ואז תעודות - התמורה של שנה שלמה, חשבנו שזה הכל, אבל לא...החלק העצוב וכואב בא העכשיו..., החלק של הברכות. הסוף כמעט הגיע, השעון תתקתק על 10:11, והגיע החלק של הברכות, המחנכת אומרת כמה מילים, בסדר, לא נורא, ואז אחת הקריאה מכתב, מרגש, שגרם לכולנו להזיל דמעה, המשפט האחרון שסגר את המכתב היה ``לא נשכח אותך - כי מלאך לא שוכחים``. בנוסף על המתנות בשווי כולל של מאות שקלים - המורה כבר כמעט בכתה, ולחשוב שהיא רק עוזבת אותנו, הרי היא רק קיבלה קידום, היא תהיה בבית-הספר, לא עוזבת, שלא לדבר שהיועצת שלנו בשנת שבתון שגם עזרה לנו הרבה. רק שתדעו, שאותו מחנכת היתה יותר ממורה, הייתה אמא קטנה, הייתה מורת דרך, עזרה לכולם בבעיות, ותאמינו לי - יש לנו הרבה, תשאלו את דרקו. ואפילו רק שתדעו - יום לאחר הפיגוע בדולפי - אותה מחנכת התקשרה תלמיד תלמיד הבייתה רק כדי לבדוק שהכל בסדר. מורה נהדרת. לפחות בזכות הקידום שלה - בתור רכזת שכבתית - היא יכולה לעזור לשכבה שלמה. טוב מספיק ליום אחד, קסנדרה - למרות שזה קשור לפורום אחר שאת מנהלת אבל...- מי אמר שגברים לא בוכים..., ודרקו - לא לפרסם, לא לצחוק, הרי את יודעת מה דברנו בבית-ספר, (דרקו היא בכתה שלי למי שלא הבין). ביילי