כי האדם עץ השדה

[גרי רשף]

כי האדם עץ השדה

הפסוק הנ"ל מצוטט רבות כדוגמה להוצאת דברים מהקשרם. 1. האם המשפט הנ"ל הוא בעצם שאלה רטורית? אני מבין אותו ככזה, אבל בתנ"ך אין סימני שאלה ואינני בטוח בכך. 2. הנקודה היא שנלחמים בבני אדם ולא בעצים (כך אני מבין) או שהעץ הוא כמו בן אדם ולכן יש לחוס עליו (הפוך לשיבוש המקובל)?

 

[yuvalif]

הילכו שניים יחדיו...

האם יש מקומות אחרים בתנ"ך שבו שאלה רטורית מתחילה ב "כי"? הקשרם: http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t0520.htm#19

 

[גרי רשף]

אולי

יש מספר מקומות בהם מופיע פסוק עם "הכי" שנראה כשאלה ("וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ") אלא שבהעדר סימני שאלה- ניתן גם אותם לפרש ולתרץ כמשפטי חיווי. אם זה אינה שאלה רטורית, אזי כיצד מתפרש הפסוק? אם כבר נתלנו בעצים גבוהים- כך מפרש רש"י: כי האדם עץ השדה - הרי כי משמש בלשון דלמא שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו. (האמת שגם רש"י עצמו טעון פירוש אבל אני מתרשם שכיוונתי לדעתו)

 

[עמיאל בן דוד]

ה-כי אחי אתה

האם כי אחי אתה - ועבדתני חינם?! ברור שלא, ולכן הגידה לי מה משכורתך

 

[גרי רשף]

כלומר?

אני מבין מדבריך שלבן אמר "למרות שאתה אחי (ליתר דיוק - בן אחותי) - אין סיבה שתעבוד אצלי בחינם", ולא "האם אתה אח שלי שעליך לעבוד אצלי בחינם? ברור שאינך ולכן כן תקבל שכר". ומה לגבי עץ השדה- שאלה רטורית?

 

[eyalnadav]

בני בנים הרי הם כבנים

ולכן יעקב אחיינו יכול להיות אחיו, וכן לגבי לוט ואברהם שאמר לו "כי אנשים אחים אנחנו" , ויש עוד במקרא

 

[eyalnadav]

השאלה הוא על החנם ולא על אחי ראה רש"י

 

[יוסי ר1]

לענ"ד הטעות העיקרית שבציטוט הנ"ל,

היא באמת הוצאת הדברים מהקשרם. שהרי הפסוק המלא אומר כך: "כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. כ רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ. (דברים כ' ייט-כ'). וכי איך אפשר לקרא את החלק האחרון של הפסוק, אם החלק הראשון אינו שאלה? כלומר, לשיטת אלה הקוראים את הפסוק כקביעה "אדם=עץ", מה יעשו עם "לבא מפניך במצור"? מובן, שלבד מהפשט המתחייב, דהינו קריאה בשאלה, אפשר להוסיף קריאות שדורשות את הפסוק בהתייחס לחלקים ממנו, ורק אז, הקריאה השניה אפשרית.

 

[eyalnadav]

לא זה ולא זה

הפסוק מובא בספר דברים לענין מצור על עיר בזמן מלחמה, ויש איסור להשחית את העץ (ולא מטעם שצריך לחוס על העץ - מצוות התורה הן גזירות המלך קודם - ראה דוגמא בשילוח הקן. מדובר רק על עץ פרי ולא על עץ סרק שמותר להשחיתו ) וההסבר "כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור" לפי פירוש רש"י במקום זהו הסבר לתחילת הפסוק וכי משמש ב-4 לשונות ואחד מהם הוא שהרי . ולפי פירושו האדם הוא לא עץ השדה. יחד עם זאת לפי הדרש בחז"ל משווים את האדם לעץ וכי משמש לשון שאלה

 

[ml2001]

כי האדם עץ השדה

גם לדעתי זו שאלה רטורית.

 

[מוגג]

פירושים רבים נכתבו לקושי זה

ואף אחד מהם אינו מניח את הדעת. כדאי אבל לנסות לבדוק מקום אחר בפרשה העוסק בעצים וגרזן: א כִּי-יַכְרִית יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֶת-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-אַרְצָם וִירִשְׁתָּם וְיָשַׁבְתָּ בְעָרֵיהֶם וּבְבָתֵּיהֶם: ב שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ: ג תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת-גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל-רֹצֵחַ: ד וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר-יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת-רֵעֵהוּ בִּבְלִי-דַעַת וְהוּא לֹא-שׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם: ה וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת-רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן-הָעֵץ וּמָצָא אֶת-רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל-אַחַת הֶעָרִים-הָאֵלֶּה וָחָי: הפועל הנדיר "לנדוח" מופיע רק כאן ובעניין המצור. במקרה של רוצח בשגגה - חטיבת עצים מובילה להרג אדם. בעניין המצור - מלחמה בבני אדם מובילה לכריתת עצים. התורה באה ללמד מידתיות - לעיתים פעולה אכזרית הכרחית אך אין היא מצדיקה פעולות אכזריות אחרות. לכן הכתוב בפסוק עמום במכוון כך שאפשר לקראו בכמה אופנים. לדעניותי יש לפרק את הפסוק כך: כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת (בטענה) "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר" כלומר, שתאמר בלבבך - כיוון שהותר לי לרצוח בני אדם במסגרת המלחמה, ודאי מותר לי גם להשחית עצים.

 

[גרי רשף]

נקווה שזו הייתה כוונת המחבר..

השורש נד"ח מופיע בעוד מקומות (לעניות הבנתי הלשונית), הנה למשל במעשה האשה התקועית המנסה לשכנע את דוד להשיב אליו את אבשלום (שמואל ב יד 13-14): וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, וְלָמָּה חָשַׁבְתָּה כָּזֹאת, עַל-עַם אֱלֹהִים; וּמִדַּבֵּר הַמֶּלֶךְ הַדָּבָר הַזֶּה, כְּאָשֵׁם, לְבִלְתִּי הָשִׁיב הַמֶּלֶךְ, אֶת-נִדְּחוֹ. כִּי-מוֹת נָמוּת--וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים אַרְצָה, אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ; וְלֹא-יִשָּׂא אֱלֹהִים, נֶפֶשׁ, וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת, לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח. גם כאן קשה להבין את הדברים. אני מבין שהנידח הוא אבשלום ש"נכרת" מדוד, ניתק את הקשר עמו.

 

[מוגג]

השורש מופיע פעמים מספר

אך לא בהקשר של גרזן. נידח = אובד, תועה, נעלם, רחוק, מי שאיבד את דרכו. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ (דברים ל) לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ (דברים כ"ב)