כי אמא יש רק אחת
לאמא שלי הייתה רק עין אחת, שנאתי אותה. היא הייתה כזו מבוכה עבורי. היא בישלה עבור תלמידים ומורים כדי לתמוך במשפחה כלכלית. היה יום אחד במהלך בית הספר שבו אמא שלי באה לבקר אותי, הייתי כל כך מובך, איך היא עשתה לי את זה? התעלמתי ממנה זרקתי לה מבט שנוא וברחתי משם. יום למחרת אחד מילדיי הכיתה צחק "אאא לאמא שלך יש רק עין אחת". רציתי לקבור את עצמי רק רציתי שאמא שלי תעלם. כשבאתי הביתה התעמתתי איתה ואמרתי "אם את רוצה שאני אהפוך לבדיחה מהלכת למה שלא תמותי וזהו.." אמא שלי לא הגיבה. לא עצרתי לשנייה לחשוב מה אמרתי, כי הייתי מלא זעם הייתי עיוור לרגשות שלה. כל מה שרציתי היה לצאת מן הבית הזה ושלא יהיה לי שום קשר איתה. אז למדתי קשה וקיבלתי הזדמנות ללמוד בסינגפור. הייתי מאושר עם החיים שלי ועם הילדים שלי. יום אחד אמא שלי באה לבקר אותי. היא לא ראתה אותי שנים ולא ראתה כלל את הנכדים שלה. היא עמדה ליד הדלת והילדים צחקו עליה. אני צעקתי עליה "איך את מעזה לבוא לפה ולהפחיד את הילדים שלי? לכי מכאן עכשיו". לנוכח מה שאמרתי אמא שלי הגיבה "אני מצטערת בטח קיבלתי כתובת שגויה". ונעלמה. אחרי תקופת רגיעה הגיע לבית שלי בסינגפור מכתב לנשף מחזור. אז שיקרתי לאשתי ואמרתי לה שאני נוסע לרגל עסקים. אחרי הנשף הלכתי לבית של אמא שלי מתוך סקרנות. השכנה אמרה לי שהיא מתה. לא הזלתי דמעה. נתנו לי מכתב שהיא רצתה שאקבל לאחר מותה: "בני היקר, אני חושבת עליך כל הזמן. אני מצטערת שבאתי לסינגפור והפחדתי את הילדים. שמחתי ששמעתי שאתה מגיע לנשף, אבל כניראה שלא אוכל לראות אותך. אני מצטערת שהייתי עבורך מבוכה גדולה בילדות. אבל תבין, כשהיית ילד קטן, היית מעורב בתאונת דרכים ועקרו לך עין. בתור אמא שלך לא יכולתי לסבול את המחשבה שתגדל עם עין אחת, אז נתתי לך את עין משלי. כל כך הייתי גאה בבן שלי שיכול היה לראות עולם שלם במקומי, עם העין הזאת. עם הרבה אהבה, אמא"
לאמא שלי הייתה רק עין אחת, שנאתי אותה. היא הייתה כזו מבוכה עבורי. היא בישלה עבור תלמידים ומורים כדי לתמוך במשפחה כלכלית. היה יום אחד במהלך בית הספר שבו אמא שלי באה לבקר אותי, הייתי כל כך מובך, איך היא עשתה לי את זה? התעלמתי ממנה זרקתי לה מבט שנוא וברחתי משם. יום למחרת אחד מילדיי הכיתה צחק "אאא לאמא שלך יש רק עין אחת". רציתי לקבור את עצמי רק רציתי שאמא שלי תעלם. כשבאתי הביתה התעמתתי איתה ואמרתי "אם את רוצה שאני אהפוך לבדיחה מהלכת למה שלא תמותי וזהו.." אמא שלי לא הגיבה. לא עצרתי לשנייה לחשוב מה אמרתי, כי הייתי מלא זעם הייתי עיוור לרגשות שלה. כל מה שרציתי היה לצאת מן הבית הזה ושלא יהיה לי שום קשר איתה. אז למדתי קשה וקיבלתי הזדמנות ללמוד בסינגפור. הייתי מאושר עם החיים שלי ועם הילדים שלי. יום אחד אמא שלי באה לבקר אותי. היא לא ראתה אותי שנים ולא ראתה כלל את הנכדים שלה. היא עמדה ליד הדלת והילדים צחקו עליה. אני צעקתי עליה "איך את מעזה לבוא לפה ולהפחיד את הילדים שלי? לכי מכאן עכשיו". לנוכח מה שאמרתי אמא שלי הגיבה "אני מצטערת בטח קיבלתי כתובת שגויה". ונעלמה. אחרי תקופת רגיעה הגיע לבית שלי בסינגפור מכתב לנשף מחזור. אז שיקרתי לאשתי ואמרתי לה שאני נוסע לרגל עסקים. אחרי הנשף הלכתי לבית של אמא שלי מתוך סקרנות. השכנה אמרה לי שהיא מתה. לא הזלתי דמעה. נתנו לי מכתב שהיא רצתה שאקבל לאחר מותה: "בני היקר, אני חושבת עליך כל הזמן. אני מצטערת שבאתי לסינגפור והפחדתי את הילדים. שמחתי ששמעתי שאתה מגיע לנשף, אבל כניראה שלא אוכל לראות אותך. אני מצטערת שהייתי עבורך מבוכה גדולה בילדות. אבל תבין, כשהיית ילד קטן, היית מעורב בתאונת דרכים ועקרו לך עין. בתור אמא שלך לא יכולתי לסבול את המחשבה שתגדל עם עין אחת, אז נתתי לך את עין משלי. כל כך הייתי גאה בבן שלי שיכול היה לראות עולם שלם במקומי, עם העין הזאת. עם הרבה אהבה, אמא"
