כיתת אומן - (שבוע 13)

[הגבירה מן האגם]

מביני שקד ירוק

זה הרבה פחות מצומצם ממה שנדמה ללא מביני שקד ירוק...תסתכל על הלוח של השחמט/דמקה.

 

[משה ג ל ז ר]

תזכירי לי לספר את סיפורו של

צוחמד מוכר הזיתים העיוור ופטימה אישתו מהשוק של נצרת. דמקה אני מכיר שחמט אני יודע כלים שעליהם אני משחק מאבן

שקדים של משחק כדור רגל השנה לא שווה לבזבז קלוריות על שתי התל-אביביות.

וברצינות יש כאן סיפור גו'חא אוניברסלי שמתפספס ו אנשי שוק הם אותם אנשי שוק בכל מקום ואם הם לא מבינים סיפור של שוק אז אי אפשר לספרו בהיכלי שן. מספרי סיפורים שעושים נפלא בהופעתם וקושרים סיפור לסיפור בכשרון הופעתם לפעמים מזלזלים בכח המסר שהסיפור צריך לעמוד בעצמו כסיפור בפני עצמו. בתיה כותבת נפלא תיאור של שוק כותבת נפלא שיר שלה ומספרת נפלא. אבל פה אולי מתוך כבוד לאמת של הסיפור היא פוחדת לעמוד בו ולעשות ממנו סיפור היא נותנת פירוש של הסיפור מהבנה שלה אבל לא נכנסת לתוכו, ולא עושה בו התחלה אמצע וסוף. סיפור של עמוד 109 בספר מאאאאאאתים סיפורים חסר את המה שרואי לו להיות ואפשר ממנו לעשות כסיפור נפלא ברמה של ספורי ג'וחא. וזה חבל. בברכה משה

 

[הגבירה מן האגם]

מזכירה לך לספר את

סיפורו של מוחמד מוכר הזיתים העיוור ופטימה אשתו מהשוק של נצרת. הסיפור לא הולך לאיבוד אם אתה שומע אותו מסופר. כשהוא עובר לדף זה כבר משהו אחר. חוץ מזה, יש לסיפורים רבים קשר למקום והם לא בהכרח צריכים לעבור למקום אחר. בברכה,

 

[משה ג ל ז ר]

אני סומך על דעתך לגבי סיפור מסופר.

אני סומך על נסיוני כמוכר בבסטה בשוק , (יש מספרי סיפורים בשנטיפי, ויש מוכרי בסטה בשוק התקווה באותו הזמן.) אנשים היו באים לקנות ומסתכלים על ערימות הסכינים ואמרים למה זה בעשר והשני במאה, זה אותו הדבר. אני לא היתי אומר יאאללה תתחפפף, אתה נראה כמו אחד שבחיים לא מישש עגבניה אז אך תחתוך אותה. אני ועוד חברה מבסטות אחרות, עם נסיון של מוכר בסטות המבין שטוב שליד הדוכן יעמדו קונים, שטוב שנעביר את היום בצחוק על לקוח שממש חבל על הזמן להתחיל להסביר לו, היינו מספרים לו סיפור, הזמן היה עובר בכיף. אבל על השולחן הסכין של עשר הייתה שונה מסכין של מאה, על השולחן לא היינו מוכרים סיפור. אפילו שהיינו אומרים שהסחורה אותה הסחורה ואנחנו רוצים בסיבה של מתחשק לי יותר, השקר היעה במילים לא בסחורה אותה הקונה יקח הביתה ועבורה הוא שילם. סיפורים כיף לשחק איתם, אבל במסחר בשוק אין קונים שמשלמים כפול עבור סחורה שהם יודעים ששוה חצי. לכן הסיפור הנהדר בפני עצמו, המתאר חווית שוק אמיתית שמתקיימת, לא טוב בפרשנות שהמספרת נתנה לו, ולא טוב במסגרת שהוסיפה בכדי לחבר אותו לפרשנות שעשתה לו. הוא לא נכון מבחינת אמת של סיפור. היא יצרה סיפור מסגרת של באתי לשוק, אני יודעת ששתי הערימות אותו הדבר, אני ראיתי את בעל הבסטה נותן פרשנות לשתי הערימות אותו הדבר , אני קניתי , מה קנתה? את הסיפור? לכן שילמה כפול על השקדים? לא הבינה שקנתה שקדים טובים יותר, לא הבינה את הסיפור האמיתי. זה לא אומר עליה הבנה של הסיטואציה, זה אומר גם על המוכר שהוא לא מוכר מחיר אמת את המוצר. זה לא סיפור נכון, זה סיפור מוטה לכיוון של אני מעוות את המציאות מחוסר ידיעה ואני מוכן לשלם עליו במחיר של לאוהבי שקדים ירוקים, ולא לכיוון של אוהבי שוק . זה היא עושה בכישרון? לא רוצה. אני סיפרתי את הסיפור לחברה של שוק שבאו לקנות אצלי, לסוחרים של רחוב הרצל, אפילו למוכר גרעינים ברחוב לוינסקי, כולם אמרו, היא לא מבינה ששתי החבילות לא יכול להיות שהיו אותו הדבר. תשובה מנסיון של עבודה בשוק, מצד הג'וחות של השוק. את לא מבינה מה זה שוק. את עושה עליו סיפור של הבנה לא נכונה. בואי רגע נעזוב שוק ודבר סיפור. בואי רגע ניקח את המשפט ראיתי ששתי החבילות אותו הדבר לא שאלתי כי הן אותו הדבר, - זאת הצהרה של סיפור שאותה היא יכולה לתת רק אם היא מקצוענית בשקדים. אם היא טעמה אותם, אם היא כבר שאלה וקיבלה תשובה אחרת מהקונה, אם,,,,, יש הרבה אפשרויות לעשות אם... היא( סיפורית לא עשתה כלום מהן ), - סיפור המסגרת בעייתי מלבד היותו עובדתית לא נכון מבחינת יצירת סיפור. תשכחי את הסיפור ששמעת, תמחקי מסגרת שבה הוא הולבש ובואי איתי לשוק לראות את מוכר השקדים. שוק, רעש של שוק, מוכר שקדים ואת לא באה מידיעה מוקדמת. את באה לשוק לראות ולא לשפוט, את עומדת לשמוע את קול מחיאת כף היד האחת של מוכר השקדים. (ג'וחא/זן). את מאמינה לנסיון חיו של מוכר השקדים האומר שמה שיותר עולה שווה יותר, ועל השולחן מונחות שתי חבילות של שקדים שהאחת עולה יותר מהשניה. את מסתכלת שוב על שתי החבילות בידיעה המוחלטת שהאחת עולה יותר מהשניה כי היא שווה יותר, ואת תמצאי את ההבדלים שבין שתי החבילות. כי חיב בביטחון מוחלט שיש הבדל בניהם כי המחיר שלהן שונה.ומוכר השקדים הוא מוכר שקדים אומר את האמת על השקדים בדרך היחידה שהוא מכיר, דרך דימוי של חייו . סיפור של ג'וחא. סיפורי ג'וחא אנשים חיים כל יום הם רק לא מצליחם לזהות כשהם מול עיניים שלהם, רק כשהם במילים של ספר. בברכה נ.ב. סיפורו של צוחמד (לא לכל הערבים, בסיפור מספר הסיפורים, קוראים מוחמד

) מוכר הזייתים ופטימה אישתו בשוק של נצרת, אחרי שיגמר הדיון. לשנות דיעה שלך אני רוצה דרך ההיגיון, ולא דרך סיפור .

 

[הגבירה מן האגם]

היגיון בסיפור לא מעניין לי

כי אם אתה מחפש את ההיגיון בסיפור אתה במקצוע הלא נכון. בברכה,

 

[משה ג ל ז ר]

לכן לא סיפרתי לך סיפור

תוציא המספרת את ההיגיון שלה שהכניסה לסיפור ואני אמצא בו סיפור הראוי למקצוע. חג אורים שמח בברכה

 

[הגבירה מן האגם]

יופי

 

[משה ג ל ז ר]

היופי הוא בעייני המתבונן

אפילו בהופעת מספר סיפורים על הבמה. הופעה מול קל שבה אנחנו "כאילו" מנתקים את עשיית מספר הסיפורים מיעודה ועשייתה האמיתיים לריפוי אנחנו צריכים שהסיפורים ישארו סיפורי מספר סיפורים שהם יהיו סיפורי אמת. סיפור מיתולוגי, פלאי, של עם, של סופר של אישי, כל אחד כבודו במקומו מונח ועשיית סיפור עם לאישי לטעמי אין כאן כל יופי מספרת עיוורת שתספר סיפור של חוט במבוך, זה היופי האמיתי בעשיית מספר הסיפורים קידה עמוקה משה

 

[המרגלית]

הגבירה, בעניין הגיון בסיפור

את לימדת אותי לשאול סיפור שאני עובדת עליו שאלות, הרבה שאלות. כך עשיתי עם "תזאוס" מהמיתולוגיה. אז במקרה הזה, זה בהחלט "הגיוני" שסוחר יבחר להגיב במשל, אין בכך כל פסול בסיפור או במציאות. אבל אני רוצה לקחת את הדיון לרגע לסיפור מהמאגר, הסיפור: "נס חנוכה" סיפור מרוקאי, של LOVE LEV. התווכחנו, שתי מספרות ואני, על הסיפור הזה. אני טענתי, שכשילד נעדר מהבית לשמונה ימים, יש כאן דרמה ענקית הר4בה יותר מאשר כל עניין הדלקת החנוכיה, ולכן אינני אוהבת את הסיפור כי לא "הגיוני" שלא יחפשו את הילד הזה, שלא ידאגו לו והוא פתאום יצוץ כגיבור גדול שהדליק חנוכיה בסתר. אפילו אם הוריו ידעו על כוונתו להסתתר בבית הכנסת, גם אז, משהו ...אפס, רקוב פה, כי איך הורים יניחו לילד קטן לרעוב שבוע אפילו בשביל חנוכיה, עם כל הכבוד? מעניין אותי מאד מה אתם חושבים: האם לגיטימי להציג לסיפור הזה את השאלות שהצגתי לו. הבנות שהתווכחו איתי טענו שאלה שאלות כלל לא רלוונטיות. אם הסיפור מתרחש בעולם שכולו פנטסטי, בסדר, אבל... טוב, אז מה דעתכם, חברים? בברכה,

 

[perhay]

המרגלית, בעקבות שאלתך

התייעצתי עם הסופר יפרח חביב, אשר במשך הרבה שנים עוסק באיסוף סיפורי עם לארכיון הסיפור העממי בחיפה. הוא טוען שבסיפורי עם ההגיון אינו תואם להגיון היום-יומי שלנו אלא להגיון הפנימי של הסיפור העממי. הילד שבסיפור "נס חנוכה" הוא לא בהכרח ילד אלא הוא מסמל את אי קבלת הגזרות וכפיפות הקומה של המבוגרים. מוטיב זה של ילד שגורם לניסים או חושף אמיתות ניתן למצוא בעוד הרבה סיפורי עם. אנדרסן, כנראה, בסיפורו "בגדי המלך החדשים" שאב כנראה את דמות הילד מהפולקלור העממי, ואצלו זה בא לידי ביטוי בילד שפוקח עיניהם של מבוגרים אשר אינם מעיזים לפתוח את פיהם.

 

[המרגלית]

תשובה הגיונית ומשכנעת, תודה.

 

[EYTAN155]

כחובב שקדים ירוקים

כמספר סיפורים וכמי שאינו חובב נשים מרות ומרירות אני לא מבין לה צריך לקלקל סיפור נפלא ולתחוב לתוכו את ג'וחא. (דרך אגב את סיפורי ג'וחא אני מאוד אוהב לשמוע ולהשמיע)

 

[משה ג ל ז ר]

כן , חסרת לי בערב מספרי תל-אביב

וזה מראה כמה שאין הרבה כמוך בישראל

 

[פרי גן העדן]

עוד תשובות לשאלות-בתיה חרמון../images/Emo24.gif

היי לכל חברי הפורום . חן חן לכם על השאלות והסבלנות . תיהנו בתיה חרמון

 

[perhay]

היה שווה לחכות!

כל תשובה אצלך לובשת צורה של סיפור. לא התייחסת להבדל בין מספרים ירושלמיים למספרים ממקומוצת אחרים בארץ. האם אין הבדל או פשוט דילגת על השאלה? אשמח שתתני כמה קווים המאפיינים את המספרים מהעיר הולדתך. מה הנושאים והמוטבים המרכזיים בסיפורם? מה הסגנון? מה המשקל בין סיפורים משמחים לסיפורים עצובים? בנוסף ארצה לדעת האם עשית מופעים במקומות אחרים בארץ (פרט לירושלים) ואם כן, האם הבחנת בהבדלים בין הקהלים. תודה מראש על התשובות.

 

[פרי גן העדן]

תשובות נוספות-בתיה חרמון../images/Emo24.gif

היי בשמחה ועם הרבה אור של חנוכה. רצ"ב עוד תשובות. בתיה חרמון

 

[perhay]

תודה, פרי גן העדן

תארת יפה מאד את מספר הסיפורים הירושלמי כפי שקיוויתי, וכרגיל אצלך לא בחרת בדיווח יבש. מקווה שאצליח מתישהו להגיע למפגשי המודעון הירושלמי בניהולך. ללא ספק תחכה לי חוויה מיוחדת.

 

[הגבירה מן האגם]

ואני אין לי שאלות

רק יושבת, קוראת ונהנית. הכל סיפור אחד גדול ויפה, יריעת חיים שמתחברת לחיים של אחרים ומחברת ביניהם בעדינות ומתוך כבוד. תודה.

 

[בינדי]

אי אי אי - ממש גן עדן!!

בתיה יקרה, תענוג צרוף לקרוא כל מילה שאת כותבת, לשמוע את מחשבותיך על מספר, אוהב ומה שבינהם. כיתת האמן איתך לא נמצאת בפורום אלא מסתובבת ברחובות ירושלים של פעם. מה אומר לך, אני מתגעגעת לפלורה, רחל ושאר הגרציות.. מתה עליך !

 

[מספרת הלילה]

אני רק הקשבתי...

לא הייתה לי יכולת לשאול שאלות, רק הקשבתי, כי בזמן שקראתי את שורותיך שמעתי את קולך, את האותיות הנהגות כל כך נכון ומיוחד,את ניגון המשפטים שלך כשאת מספרת סיפור. גם כשאת מסבירה את עצמך יוצא לך סיפור...את שומעת את הנשימות שלי עכשיו?... הכל היה כל כך מענין, כובש,מרגש,מסקרן, והכל בצבעים אמיתיים. אוהבת אותך