כישלון

[l4e]

כישלון

התלבטתי אם לכתוב בפורום הזה או באחרים, אני מניח שבסופו של דבר העדפתי כאן כי אולי אני אקבל עצה פרקטית כלשהי ולא רק אמפטיה.. בן 27, סטודנט (אפילו למקצוע די נחשב), ואחרי 27 שנים אין לי שום דבר של ממש להתגאות בו - בעצם לא השגתי שום דבר. מאז ותמיד הדבר היחיד שהייתי טוב היה לימודים - שום דבר אחר (שום כישרון אמנותי, ספורטיבי או בכלל), ועכשיו גם זה לא אחרי שרשרת כשלונות מהדהדים לאחרונה. חברים יש לי מעט וגם הם נשארו חברים "מכורח שנים", אין בכלל מה לדבר על מערכות יחסים עם נשים - מעולם לא היו וכנראה שגם לא יהיו (פועל יוצא של שילוב בין מראה לא מושך בעליל + היעדר של כל תכונה מושכת אחרת + חוסר ידע משווע בכל הקשור בכך עד לרמה שאין לי אפילו מושג איך דייט אמור להיראות). בסופו של דבר, אני מניח שאני אסיים את התואר ואפילו אצליח להשיג עבודה, אני לא מודאג מענייני פרנסה מכיוון שלכלכל אדם אחד בדירת חדר זה לא בשמיים עם משכורת ממוצעת+, אבל מה נשאר חוץ מזה? לעבוד עד שאני אמות כנראה. אז איך מתמודדים עם הכישלון?

 

[fighter21]

גיל טוב להתחיל לעשות "סדר"

כמו סדר פסח. להתחיל לעשות ארגון מחדש של המחשבות ושל הרצונות. אז אתה בן 27, מספיק בוגר כדי לדעת מה את רוצה, כבר עברת הרבה, לימודים, צבא, ראית דברים, ומצד שני, אתה מספיק צעיר כדי לראות הרבה קדימה, מה השאיפות שלך בחיים, מה את רוצה לעשות שתהיה גדול ואיך אתה רואה את החיים שלך. ואיך עושים זאת אתה יכול לשאול, אחת הדרכים היא ללכת לטיפול בוא תקבל מראה של אדם בלתי תלוי וביחד תסתכלו ביחד על חייך, כיצד אתה תופס אותם, ועל דרכים לשפר אותם- לשחרר חסימות וכד'. אתה יכול להרשם לכל מיני סדנאות ולכל מיני קבוצות טיפוליות. לי אישית אתה לא נשמע ככשלון, עצם העובדה שאתה לומד מקצוע שהוא נחשב ויכול להתבטא ברמה גבוהה. הרבה פעמים אנשים תופסים את עצמם ככשלון מראש, מה שגורם להם לפחד לנסות וכך נוצר אפקט "הנבואה שמגשימה את עצמה"- אל תכנס למעגל הזה, קח את חייך בידייך.

 

[גרא.]

l4e,כשלון,מתרחש,בדיעבד,עוד לפני שההתנסות

נעשית,על סמך העיקרון של "נבואה המגשימה את עצמה",כל זמן אתה מציף את עצמך בחשיבה שלילית, ממש כשם אתה מתאר כאן את כשלונותיך,..זה ימשיך ויקרה,כי שום דבר לא ישתנה.לחילופין,אתה יכול ללמוד לחשוב בצורה חיובית,ויש לך כנראה לא מעט במה להאחז.איך עושים את זה,אם תרצה,נתייחס בנוסף.מעבר לכך,ולא בלא קשר לז,דומה שיש לך חסך במיומנויות תקשורת בינאישית,שבעטיין גם אינך יודע כיצד לפתח מערכות יחסים עם נשים,ומשום כך כנראה,לא התנסית בפועל מספיק,לדבריך כלל לא בבניית תקשורות כאלה,מה שמחזק אצלך את תחושת הכשלון המהדהד בצורה כמעט אובססיבית.אבל כמו תמיד,זה לא סוף העולם.כי מיומנויות תקשורת בינאישית,כאלה שאתה מאד זקוק להן,אתה יכול לרכוש בסדנת טיפול קבוצתית,המתמקדת באימון לרגישות והקניית מיומנויות כאלה.הסדנא אינה רק קבוצת למידה אלא ובעיקר קבוצת אימון והתנסות הדדית בין חבריה במיומנויות הנרכשות האלה.מעבר לכך,לרוב נרקמים גם קשרי ידידות ברמה זו או אחרת בין חברי הקבוצה,וכבר היו דברים לעולם.וזה,נזכיר,מתוך התנסויות לא מעטות שלי בקבוצות כאלה.

 

[l4e]

לגבי זה

אני מאמין שאני מודע לעניין החשיבה השלילית, למרות שלפעמים זה יותר נראה כחשיבה רציונלית (כנראה מכוח שנים, או סתם ניסיון). לא כל הכשלונות (ואפילו רובם) הם כאלו שמתרחשים לפני - להפך, רוב מה שאני רואה בו כישלון הם לאחר מעשה (כמו למשל בלימודים), הדבר היחיד בעצם שהוא על סמך "נבואה שמגשימה את עצמה" הוא כנראה בתחום מערכות יחסים, וזה בגלל אותם גורמים שציינתי (ובעיקר העובדה שאין לי מושג מה לעשות - ועיצות כמו "תהיה עצמך" לא עוזרות לי). מצד שני, לא יודע כמה אני מסכים לעניין מיומנויות התקשורת - בסה"כ אין לי בעיה לדבר עם אנשים מכל הסוגים בעניינים שונים. עבדתי מספר שנים בתחום שמצריך יכולות בינאישיות ואפילו הצלחתי לא רע (העובדה שבחרתי לוותר על אותה עבודה זה גם סוג של כישלון), הבעיה שלי היא לא ליצור קשרים עם אנשים (לפחות לא ברמה ידידותית) אלא לעשות עם זה משהו מעבר.

 

[גרא.]

l4e,יש הבדל בין הדברות בנושאי עבודה ו/או

נושאים ברומו של עולם,לבין שיחות אישיות,אינטימיות עם חברה,ידידה או בת זוג.שיחות כאלה מחייבות הרבה יותר רגישות,יכולת הכלה,הקשבה וביטוי .כלומר יש כאן הרחבה ועידון של תקשורת בינאישית,שאינך מודע לה ולכן כנראה לפי שעה,לא עובר את המחסום של הכרות שטחית,אם בכלל.חשיבה שלילית אינה בהכרח חשיבה ראציונאלית,אלא לט7עמי,דקווא חשיבה דסטרוקטיבית.חשיבה שלילית מייצרת מעגל קסמים שלילי בתרשים זרימה של כשלון יותר צפייה לכשלון נוסף,המייצרת את הכשלון הבא.כך למשל,אדם שיש לו חרדת בצוע,חושש להכשל בטסט,והחשש הופך לחרדת בצוע המתרחשת בשעת הטסט עצמו,וגורמת לו כמובן לכשלון.לקראת הטסט הבא,עוצמת מעגל הקסמים השלילי הזה,מתחזקת.וכך יש כאלה שנאלצים לעבור טסט נהיגה שוב ושוב עד שהם לומדים להתגבר ולשלוט על הסמפטומים של החרדה,להרגע ולהחליף מחשבות של כשלון במחשבות חיוביות.אתה כמובן לא חייב לקבל את דעתי,אבל אם כבר,אז כבר.

 

[gobly]

יש טריק מעניין שאתה יכול להשתמש בו

חשיבה פסימית היא חשיבה ריאלית. אתה מי שאתה, אתה יודע מה התכונות הטובות שלך והמגבלות שלך, ואם עכשיו תחשוב אופטימי זה רק יכניס אותך לדיכאון. כי מציאות היא מציאות. אבל יש משהו אחר שאתה יכול לעשות: וזה לבוא מנקודת הנחה שכבר נכשלת. דוגמאות: אתה יכול לטייל בעולם, לעשות באנג'י, להתחיל עם בנות שיכורות - כי כבר נכשלת. בבאנג'י בטח תיראה מגוחך, עם הבנות בטח שלא ילך לך, לטייל בעולם סתם יהיה בזבוז זמן, אבל מה זה משנה? נכשלת כבר ממילא. (ולא בציניות) דוגמא אחרת: עכשיו אתה בטח רוצה לחפש עבודה, ואין סיבה שלא תמצא ותצליח בה גם, כי בזה אתה טוב. אז אתה יכול - אחרי שאתה מוצא עבודה - להתחיל לעשות קצת כושר, גבות ושפם, לקנות בגדים של גבר ובושם, וכל זה ממש לא משנה. בטח שלא בשביל להשיג בחורות, כי זה כבר אמרנו שאין לך סיכוי, סתם בגלל שהאופציה השניה של להישאר מכוער פחות קוסמת. אם היו שואלים אותי איך אני מגדיר את עצמי הייתי עונה: מקריח, משקפופר ושמנמן. ונמוך! חשוב מאוד. ובכל זאת הלכתי לעשות לייזר בעיניים, למרות שעכשיו אחרי 7 שנים בלי משקפיים אני צריך לעשות תיקון ראיה והמשקפיים זמנית חזרו. מתעסק באומנויות לחימה, למרות שיש לי נטייה להשמין, וגם לא מתכוון עכשיו או לעולם לנסות לשמור על המשקל, התקרחות - זה מה שיש. עדיף להשלים עם זה, למרות שפעם היה לי שיער ארוך מה זה יפה.. ונמוך - זה מה שיש. והסיבה שנשים אוהבות גברים גבוהים היא כי הם נותנים להן ביטחון. אם אתה יכול לתת לאישה ביטחון, פחות משנה אם אתה גבוה או נמוך. אז תוריד ציפיות מעצמך, תזרוק את המחשבות החיוביות והמנטרות למי שמאמין בהן, ותבדוק איך אתה יכול כלפי עצמך לשפר לעצמך את החיים.

 

[איילית אלמונית]

התמקדות בתחושת הכישלון,

תחושת חוסר הערך העצמי, באמת מגבילה מאוד. הבנתי ממך שאין לך בעיה ביצירת קשרים שטחיים, אבל אתה רוצה לפתח יכולת ליצירת קשרים מעמיקים יותר, מאפשרים יותר כנות ופתיחות, שתוכל להיות מי שאתה ללא מסכות. אני חושבת שהנקודת העיקרית שאתה מעלה היא כזה מגיע ליצירת קשר רגשי שמצריך חשיפה אישית אתה חושש מדי פן יגלו שאין בך את מה שאתה חושב שצריך להיות בך. הפחד מדחיה נשמע לי מאוד חזק פה. אין אדם שאין לו כישרון, שאין לו תכונה אישית נהדרת. המשימה היא פשוט לגלות ולהכיר ביכולות שלנו, בתכונות האופי היפות החבויות שבנו, ההכרה שיש בנו משהו חיובי שיתרום לאחרים, שאחרים ישמחו וירצו להיות בחברתנו גם כשאנחנו בדיוק מי שאנחנו, ללא מסכות. גם בך יש תכונות נפלאות, כשרונות חבויים עוד לא גילית, או שאתה חושב שיש לך בסתר ליבך אבל לא ממש מכיר ומעריך. "אנשים אוהבים את עצמם, אם הם רואים דימוי אוהב של עצמם משתקף בעיני אדם שיקר להם באמת". מתוך "אמא ומשמעות החיים" של ארווין יאלום. אני באמת מאמינה שיועיל לך טיפול פסיכולוגי עם מטפל שאתה מעריך וסומך על דעתו ויכולותיו (אדם שאנחנו מעריכים, דעתו חשובה לנו כמו אדם שיקר לנו, זה הקשר לציטוט שהבאתי),שיתמקד בהעלאת ערך עצמך, שיחשוף בפניך את התכונות החזקות והטובות שלך, את הכשרונות החבויים, כאשר תהיה מודע לצדדים שכרגע חבויים מהכרתך, אז באמת תיפתח בשבילך הדרך לתחושת ערך עצמי. כבר לא תרגיש עצמך ככישלון. זכור שהתפיסה הזו היא רק תפיסת עצמית סובייקטיבית, לא האמת האובייקטיבית. עוד דבר שיכול לעזור בטיפול הפסיכולוגי הוא שהמטפל יציב לך מטרות, כדי שתגלה שאתה יכול לעמוד בהן, והגילוי העצמי הזה מוביל לתחושת רווחה גדולה, זה יוכיח לך שאתה יכול להתגבר על מכשולים וליצור לך את החיים הרצויים לך.

 

[arizona19]

אמא ומשמעות החיים

הי איילת, את יכולה לספר על הספר?

 

[איילית אלמונית]

מאוד נהניתי לקרוא אותו, ספר מאוד מומלץ.

ארווין יאלום הוא פסיכולוג ידוע שכתב ספרים רבים על התהליך הטיפולי. הוא בעיקר מתמחה בטיפול קבוצתי אבל גם בטיפולים אישיים. מהספרים שלו שקראתי עד כה מאוד התרשמתי. הוא כותב קולח ובהיר, מאוד קל להבין אותו. גם חוש הומור נחמד מאוד. גם הספר הזה זרם לי מהר, מדובר במספר מטופלים שטיפל בהם, הוא מספר על מה שקרה בתהליך הטיפולי ואיך השפיעו נסיבות החיים והוריהם על חייהם והשקפת עולמם, ובהכרח התנהגותם. הסיפור האחרון מפתיע כי הוא קשור לסיפורת הפנטאסטית (סיפורי פנטאזיה), את פתאום לא מבינה מה קורה פה כי עד עכשיו הסיפורים היו בסגנון דוקומנטרי, אבל בסופו של דבר הוא ממש מרשים. הספר מאוד מומלץ, בקיצור.

 

[arizona19]

תודה איילת אני ארשום לעצמי

לקרוא אותו