כישלון
התלבטתי אם לכתוב בפורום הזה או באחרים, אני מניח שבסופו של דבר העדפתי כאן כי אולי אני אקבל עצה פרקטית כלשהי ולא רק אמפטיה.. בן 27, סטודנט (אפילו למקצוע די נחשב), ואחרי 27 שנים אין לי שום דבר של ממש להתגאות בו - בעצם לא השגתי שום דבר. מאז ותמיד הדבר היחיד שהייתי טוב היה לימודים - שום דבר אחר (שום כישרון אמנותי, ספורטיבי או בכלל), ועכשיו גם זה לא אחרי שרשרת כשלונות מהדהדים לאחרונה. חברים יש לי מעט וגם הם נשארו חברים "מכורח שנים", אין בכלל מה לדבר על מערכות יחסים עם נשים - מעולם לא היו וכנראה שגם לא יהיו (פועל יוצא של שילוב בין מראה לא מושך בעליל + היעדר של כל תכונה מושכת אחרת + חוסר ידע משווע בכל הקשור בכך עד לרמה שאין לי אפילו מושג איך דייט אמור להיראות). בסופו של דבר, אני מניח שאני אסיים את התואר ואפילו אצליח להשיג עבודה, אני לא מודאג מענייני פרנסה מכיוון שלכלכל אדם אחד בדירת חדר זה לא בשמיים עם משכורת ממוצעת+, אבל מה נשאר חוץ מזה? לעבוד עד שאני אמות כנראה. אז איך מתמודדים עם הכישלון?
התלבטתי אם לכתוב בפורום הזה או באחרים, אני מניח שבסופו של דבר העדפתי כאן כי אולי אני אקבל עצה פרקטית כלשהי ולא רק אמפטיה.. בן 27, סטודנט (אפילו למקצוע די נחשב), ואחרי 27 שנים אין לי שום דבר של ממש להתגאות בו - בעצם לא השגתי שום דבר. מאז ותמיד הדבר היחיד שהייתי טוב היה לימודים - שום דבר אחר (שום כישרון אמנותי, ספורטיבי או בכלל), ועכשיו גם זה לא אחרי שרשרת כשלונות מהדהדים לאחרונה. חברים יש לי מעט וגם הם נשארו חברים "מכורח שנים", אין בכלל מה לדבר על מערכות יחסים עם נשים - מעולם לא היו וכנראה שגם לא יהיו (פועל יוצא של שילוב בין מראה לא מושך בעליל + היעדר של כל תכונה מושכת אחרת + חוסר ידע משווע בכל הקשור בכך עד לרמה שאין לי אפילו מושג איך דייט אמור להיראות). בסופו של דבר, אני מניח שאני אסיים את התואר ואפילו אצליח להשיג עבודה, אני לא מודאג מענייני פרנסה מכיוון שלכלכל אדם אחד בדירת חדר זה לא בשמיים עם משכורת ממוצעת+, אבל מה נשאר חוץ מזה? לעבוד עד שאני אמות כנראה. אז איך מתמודדים עם הכישלון?