כישוף: רגש לעומת מעשים
סוגיה שאני מתלבטת בה כבר זמן רב... "קחו רגל צפרדע, עין של לטאה, שערת זנב סוס, ערבבו שלוש פעמים בכיוון השעון וליחשו את שם אהובכם" כמה פעמים קראתם דברים כאלה (וקצת יותר מציאותיים בדרך כלל), באתרים שונים ומשונים, "מתכונים" לכישופים מוצלחים... אבל כישופים כאלה, לפי הדעה הרווחת, לא עובדים, או לפחות לא אמורים לעבוד, האומנם? מלמדים שפעולה ללא רגש, ללא כוונה אמיתית, וללא העלאה ושחרור של אנרגיה, לא "תעשה את העבודה", אלא תהיה פשוט רצף של פעולות ללא משמעות אמיתית. כישוף אמיתי הרי אינו תלוי לא במרכיבים מסויימים, לא בזמנים, לא בלחשים בסינית עתיקה, ולא בריקודים מורכבים, הוא תלוי ברצון, בדרך ההתמקדות ברצון (ובהגדרה המדוייקת שלו), ובשחרור האנרגיה. כל האמצעים אמורים להיות רק האמצעי ולא המטרה...? ולמרות זאת אנחנו שומעים על מקרים רבים של אנשים לא מאומנים ש"עשו ככה ועשו ככה" והפלא ופלא, זה עבד, וזה עבד בלי שום פעולה מטפיזית שלהם. מצד שני, מחשבה ללא פעולה, נמוגה באויר, נעלמת, לא ממומשת באמצעים פיזיים ולכן אין הגבלה על מחשבות, רק על מעשים. אם תחשוב חזק "אני רוצה 100 במבחן, זה הדבר הכי חשוב לי בעולם, אחרת אני פשוט אשתגע", עדיין אין בכך שום סיבה כישופית מוצדקת שאכן תקבל 100 במבחן. עד שלא תעשה עם זה משהו (למשל פעולה מאגית), לא יקרה עם המחשבה הזאת כלום, לא תממש את הרעיון ולא תוציא מהכוח אל הפועל. שוב, נכון או לא נכון? כמה פעמים אנשים חשבו על דברים, דברים אישיים, דברים שהם רוצים, בלי להוציא מהכוח אל הפועל, והדברים האלה קרו? לא תמיד יש לנו שליטה על המוח שלנו בעצמנו! עובדה שהרבה פעמים אנשים מצליחים לעשות משהו על ידי "לרצות אותו ממש ממש" (או כמוני, שאני לא מקבלת את מה שאני רוצה עד שאני מתייאשת מכל תקווה ממנו... אני דוקא מרחיקה אותו ממני כשאני רוצה). בקיצור (או שלא כי זה באמת כבר יצא קצת ארוך
), מה באמת מבדיל בין השניים? מה באמת הגבול בין מחשבה למעשה? האם באמת צריך שילוב של שניהם כדי להוציא מהכוח אל הפועל? הם באמת שני דברים נפרדים? באמת צריך 200 סוגים שונים של סמלים קריסטלים וצמחים כדי לגרום למשהו לקרות? או שמספיק פשוט לחשוב עליו? ואם מספיק לחשוב עליו, איך שולטים בזה? המפפ... אני אודה לכם מאוד על כל תרומה לנושא
סוגיה שאני מתלבטת בה כבר זמן רב... "קחו רגל צפרדע, עין של לטאה, שערת זנב סוס, ערבבו שלוש פעמים בכיוון השעון וליחשו את שם אהובכם" כמה פעמים קראתם דברים כאלה (וקצת יותר מציאותיים בדרך כלל), באתרים שונים ומשונים, "מתכונים" לכישופים מוצלחים... אבל כישופים כאלה, לפי הדעה הרווחת, לא עובדים, או לפחות לא אמורים לעבוד, האומנם? מלמדים שפעולה ללא רגש, ללא כוונה אמיתית, וללא העלאה ושחרור של אנרגיה, לא "תעשה את העבודה", אלא תהיה פשוט רצף של פעולות ללא משמעות אמיתית. כישוף אמיתי הרי אינו תלוי לא במרכיבים מסויימים, לא בזמנים, לא בלחשים בסינית עתיקה, ולא בריקודים מורכבים, הוא תלוי ברצון, בדרך ההתמקדות ברצון (ובהגדרה המדוייקת שלו), ובשחרור האנרגיה. כל האמצעים אמורים להיות רק האמצעי ולא המטרה...? ולמרות זאת אנחנו שומעים על מקרים רבים של אנשים לא מאומנים ש"עשו ככה ועשו ככה" והפלא ופלא, זה עבד, וזה עבד בלי שום פעולה מטפיזית שלהם. מצד שני, מחשבה ללא פעולה, נמוגה באויר, נעלמת, לא ממומשת באמצעים פיזיים ולכן אין הגבלה על מחשבות, רק על מעשים. אם תחשוב חזק "אני רוצה 100 במבחן, זה הדבר הכי חשוב לי בעולם, אחרת אני פשוט אשתגע", עדיין אין בכך שום סיבה כישופית מוצדקת שאכן תקבל 100 במבחן. עד שלא תעשה עם זה משהו (למשל פעולה מאגית), לא יקרה עם המחשבה הזאת כלום, לא תממש את הרעיון ולא תוציא מהכוח אל הפועל. שוב, נכון או לא נכון? כמה פעמים אנשים חשבו על דברים, דברים אישיים, דברים שהם רוצים, בלי להוציא מהכוח אל הפועל, והדברים האלה קרו? לא תמיד יש לנו שליטה על המוח שלנו בעצמנו! עובדה שהרבה פעמים אנשים מצליחים לעשות משהו על ידי "לרצות אותו ממש ממש" (או כמוני, שאני לא מקבלת את מה שאני רוצה עד שאני מתייאשת מכל תקווה ממנו... אני דוקא מרחיקה אותו ממני כשאני רוצה). בקיצור (או שלא כי זה באמת כבר יצא קצת ארוך