כיצד מרעננים הודעה ?

[otn]

הייתי רוצה לשמוע את דעתכם/ן

כיצד מרעננים הודעה ?
כתבתי תגובה לשאלה שלי בדף זה למטה, אך היא אינה עולה לראש הדף. האם יש דרך להקפיץ למעלה ?

הייתי רוצה לשמוע את דעתכם/ן
אתמול הייתי עם שני בני הגדולים באסיפת הורים. בני הגדול לומד בתוכנית של יום העשרה וכתבתי בעבר שביקש פטור משיעורי בית ולא קיבל (לא מהמחנכת ולא מהמנהלת). מנהלת ביה"ס מקסימה, משקיעה ומבינה. בני האמצעי, ממתין לתוצאות מבחן המיון השני. בשתי אסיפות ההורים אמרו לי אותו דבר: הילד מקסים, ציוניו מעולים, יודע את כל החומר מצויין אך, אינו מגיש עבודות, המעט שמגיש - עושה זאת באיחור ויש הרגשה של חוסר איכפתיות. בני השני, קורא ספר מתחת לשולחן גם בשיעורי המחנכת שהיא דוקא מעניינת. הדילמה שלנו: אם לא היו מגישים עבודה בתנ"ך, ספרות, היסטוריה, מדעים ... והם יודעים היטב את החומר הנילמד - נניח שזה בסדר. אבל, לא להגיש עבודה ליום הזכרון, עבודה על השואה, עיתון שיש ליצור ... כל אלה עבודות שלא בטוח שעשיתם בעבר וגם אם כן השמיים הם הגבול. בני הבכור טען שכשיש יותר מדי עבודות, זה מלחיץ אותו ואז הוא לא עושה כלום - או 100% עבודות בציון 100 או כלום. כיצד לנהוג ? בכל מקרה שניהם נדרשו להגיש את כל העבודות החסרות. המון תודה מראש.

 

[בזזזזזזז]

כמו שאתם נוהגים לגבי הכנת שיעוריבית

הייתי רוצה לשמוע את דעתכם/ן
אתמול הייתי עם שני בני הגדולים באסיפת הורים. בני הגדול לומד בתוכנית של יום העשרה וכתבתי בעבר שביקש פטור משיעורי בית ולא קיבל (לא מהמחנכת ולא מהמנהלת). מנהלת ביה"ס מקסימה, משקיעה ומבינה. בני האמצעי, ממתין לתוצאות מבחן המיון השני. בשתי אסיפות ההורים אמרו לי אותו דבר: הילד מקסים, ציוניו מעולים, יודע את כל החומר מצויין אך, אינו מגיש עבודות, המעט שמגיש - עושה זאת באיחור ויש הרגשה של חוסר איכפתיות. בני השני, קורא ספר מתחת לשולחן גם בשיעורי המחנכת שהיא דוקא מעניינת. הדילמה שלנו: אם לא היו מגישים עבודה בתנ"ך, ספרות, היסטוריה, מדעים ... והם יודעים היטב את החומר הנילמד - נניח שזה בסדר. אבל, לא להגיש עבודה ליום הזכרון, עבודה על השואה, עיתון שיש ליצור ... כל אלה עבודות שלא בטוח שעשיתם בעבר וגם אם כן השמיים הם הגבול. בני הבכור טען שכשיש יותר מדי עבודות, זה מלחיץ אותו ואז הוא לא עושה כלום - או 100% עבודות בציון 100 או כלום. כיצד לנהוג ? בכל מקרה שניהם נדרשו להגיש את כל העבודות החסרות. המון תודה מראש.

כמו שאתם נוהגים לגבי הכנת שיעוריבית
צריכה להיות עקביות. הכנת עבודות היא בדיוק כמו הכנת שיעורי הבית בתחומים האחרים.

 

[otn]

בהכנת שיעורי בית אין לי ממש שליטה

כמו שאתם נוהגים לגבי הכנת שיעוריבית
צריכה להיות עקביות. הכנת עבודות היא בדיוק כמו הכנת שיעורי הבית בתחומים האחרים.

בהכנת שיעורי בית אין לי ממש שליטה
אני נוהגת לשאול אם יש שיעורי בית, עם בני האמצעי פעם בחודש-חודשיים אני עוברת על החוברות והמחברות. בני הגדול מסיים כיתה ו', הוא מבריק בצורה שלא תאמן. ניסיתי בתחילת השנה להסביר לו שביה"ס הוא מסגרת - ללא הצלחה. עבודות לדעתי שונות מפני שאינן מוגדרות במדויק. אם המורה אומרת לעשות סיכום על השואה לדוגמא, אפשר לכתוב סיכום רגיל ואפשר להתמקד במדינה ספציפית, התפשטות המלחמה ... לכן, כאן אי אפשר לטעון שמשעמם ואני יודע הכל - גדולי ההיסטוריונים חוקים עדיין את השואה. השאלה היא אם לא נעבר כאן קו אדום מסויים ? האם שעמום הוא לא סיפור כיסוי לבטלה ?

 

[בזזזזזזז]

יכוליות.

בהכנת שיעורי בית אין לי ממש שליטה
אני נוהגת לשאול אם יש שיעורי בית, עם בני האמצעי פעם בחודש-חודשיים אני עוברת על החוברות והמחברות. בני הגדול מסיים כיתה ו', הוא מבריק בצורה שלא תאמן. ניסיתי בתחילת השנה להסביר לו שביה"ס הוא מסגרת - ללא הצלחה. עבודות לדעתי שונות מפני שאינן מוגדרות במדויק. אם המורה אומרת לעשות סיכום על השואה לדוגמא, אפשר לכתוב סיכום רגיל ואפשר להתמקד במדינה ספציפית, התפשטות המלחמה ... לכן, כאן אי אפשר לטעון שמשעמם ואני יודע הכל - גדולי ההיסטוריונים חוקים עדיין את השואה. השאלה היא אם לא נעבר כאן קו אדום מסויים ? האם שעמום הוא לא סיפור כיסוי לבטלה ?

יכוליות.
אצלנו יש תקופות של בטלה. בדרך כלל אני נותנת להן להתבטל עד שעובר להן לבד, גם אם זה לוקח שלושה חודשים - ואז פתאום הן "מתיישרות" מעצמן. לא יודעת איך. מסכימה איתך שילד שחושב שהוא יודע הכל - משועמם. השאלה אם הוא פתוח לביקורת בעניין הזה ומוכן לנסות, או משתמט לצורך הבטלה נטו.

 

[ציפי ג]

גם אני הייתי באסיפת הורים השבוע

הייתי רוצה לשמוע את דעתכם/ן
אתמול הייתי עם שני בני הגדולים באסיפת הורים. בני הגדול לומד בתוכנית של יום העשרה וכתבתי בעבר שביקש פטור משיעורי בית ולא קיבל (לא מהמחנכת ולא מהמנהלת). מנהלת ביה"ס מקסימה, משקיעה ומבינה. בני האמצעי, ממתין לתוצאות מבחן המיון השני. בשתי אסיפות ההורים אמרו לי אותו דבר: הילד מקסים, ציוניו מעולים, יודע את כל החומר מצויין אך, אינו מגיש עבודות, המעט שמגיש - עושה זאת באיחור ויש הרגשה של חוסר איכפתיות. בני השני, קורא ספר מתחת לשולחן גם בשיעורי המחנכת שהיא דוקא מעניינת. הדילמה שלנו: אם לא היו מגישים עבודה בתנ"ך, ספרות, היסטוריה, מדעים ... והם יודעים היטב את החומר הנילמד - נניח שזה בסדר. אבל, לא להגיש עבודה ליום הזכרון, עבודה על השואה, עיתון שיש ליצור ... כל אלה עבודות שלא בטוח שעשיתם בעבר וגם אם כן השמיים הם הגבול. בני הבכור טען שכשיש יותר מדי עבודות, זה מלחיץ אותו ואז הוא לא עושה כלום - או 100% עבודות בציון 100 או כלום. כיצד לנהוג ? בכל מקרה שניהם נדרשו להגיש את כל העבודות החסרות. המון תודה מראש.

גם אני הייתי באסיפת הורים השבוע
לקח לי כמה שעות לעבור את כל המורים... אני כן מבחינה בין עבודות חקר ובין ש"ב רגילים. זה לא אותו דבר כי להבדיל מש"ב שהם בעיקר שינון חומר, וילד מוכשר באמת יכול להשתגע מהם, עבודה זה גילוי עולם חדש. יכול להיות שצריך לגלות לילד את העולם של העבודה. אצל הבן שלי מאוד עזר כשאמרתי לו להכין מצגת. זה כבר דרבן אותו כי זה כרוך בללמוד משהו חדש במחשב, ולחפש מידע באינטנרט הוא יודע, וכך די מהר הוא עשה את העבודה.

 

[otn]

המורה של בני הבכור דרשה ממנו

גם אני הייתי באסיפת הורים השבוע
לקח לי כמה שעות לעבור את כל המורים... אני כן מבחינה בין עבודות חקר ובין ש"ב רגילים. זה לא אותו דבר כי להבדיל מש"ב שהם בעיקר שינון חומר, וילד מוכשר באמת יכול להשתגע מהם, עבודה זה גילוי עולם חדש. יכול להיות שצריך לגלות לילד את העולם של העבודה. אצל הבן שלי מאוד עזר כשאמרתי לו להכין מצגת. זה כבר דרבן אותו כי זה כרוך בללמוד משהו חדש במחשב, ולחפש מידע באינטנרט הוא יודע, וכך די מהר הוא עשה את העבודה.

המורה של בני הבכור דרשה ממנו
להגיש את כל העבודות. אני טענתי שהדרישה סבירה מהסיבות שהזכרתי. גם אני חושבת כמו ציפי שעבודה שונה מש"ב. אתמול הוא ישב לעשות את העבודה ליום הזכרון והפיק ממנה תועלת רבה. השיר בלדה לחובש ריגש אותו מאוד, הוא הוריד מהאינטרנט תוים וניגן אותו. מחר הוא יגיש את העבודה. בספרות, לקח לו 3 שעות לבחור משל. הוא קרא כ"כ הרבה משלים עד שבחר על מה לעשות את העבודה, שזה כשלעצמו גרם לו הנאה מרובה (ללא לימוד אבל למי זה חשוב) לעומת זאת, אחת המורות החכמות ששני בני מאוד אוהבים ומעריכים, ממש מלאת ידע כרימון, מעריצה של בני נתנה עבודה לסכם על השואה. בני עשה בשיעור אחר עם אותה מורה סיכום כזה וביקש לשנות את העבודה לעבודה על ילדי טהרן. הוא הסביר שהוא אינו יודע מי הם אלא רק שזה קשור לשואה - המורה סרבה. זה כשלעצמו - מרתיח ! בא ילד עם רצון ללמוד, היא חרטה על דגלה ידע ומצויינות וזו התגובה - בושה! התוצאה - הוא לא יעשה בכלל וזה ירשם לו בתעודה. אז, מצד אחד יש תקוה ומצד שני אכזבה גדולה ממורה שעד כה היתה גדולה. לילה טוב.

 

[milim]

לא נעים לשמוע כמה המורה אטומה

המורה של בני הבכור דרשה ממנו
להגיש את כל העבודות. אני טענתי שהדרישה סבירה מהסיבות שהזכרתי. גם אני חושבת כמו ציפי שעבודה שונה מש"ב. אתמול הוא ישב לעשות את העבודה ליום הזכרון והפיק ממנה תועלת רבה. השיר בלדה לחובש ריגש אותו מאוד, הוא הוריד מהאינטרנט תוים וניגן אותו. מחר הוא יגיש את העבודה. בספרות, לקח לו 3 שעות לבחור משל. הוא קרא כ"כ הרבה משלים עד שבחר על מה לעשות את העבודה, שזה כשלעצמו גרם לו הנאה מרובה (ללא לימוד אבל למי זה חשוב) לעומת זאת, אחת המורות החכמות ששני בני מאוד אוהבים ומעריכים, ממש מלאת ידע כרימון, מעריצה של בני נתנה עבודה לסכם על השואה. בני עשה בשיעור אחר עם אותה מורה סיכום כזה וביקש לשנות את העבודה לעבודה על ילדי טהרן. הוא הסביר שהוא אינו יודע מי הם אלא רק שזה קשור לשואה - המורה סרבה. זה כשלעצמו - מרתיח ! בא ילד עם רצון ללמוד, היא חרטה על דגלה ידע ומצויינות וזו התגובה - בושה! התוצאה - הוא לא יעשה בכלל וזה ירשם לו בתעודה. אז, מצד אחד יש תקוה ומצד שני אכזבה גדולה ממורה שעד כה היתה גדולה. לילה טוב.

לא נעים לשמוע כמה המורה אטומה
ובעצם סגרה לילד את הדלת בפרצוף. חשבתי על הפרוייקט האחרון שהילדים קבלו ואיך נהנו ללמוד ולהכין את הפרוייקט כי בעצם הכינו סרט דוקומנטרי עם חברים. הנושא היה מדינות בדרום אמריקה. הילדים כתבו את התסריט המצחיק ומלא מידע + פרסומות המתארות את המוצרים המיוצאים מאותה ארץ. היו גם הצעות עבודה לאנשים שרוצים לעבוד בדרום אמריקה. בני היה המראיין והיתר ייצגו את מדינתם בתור איש מאותה מדינה. ילד אחר מצא מוזיקת רקע ובתי בנתה בסלון סטודיו עם כל האביזרים לכל מדינה. נחשו מי צילם? הכי שימח אותי שהילדים הודו שלמדו המון כי לפני התסריט אספו מידע, תמונות וכל מה שיכלו למצוא שיתאים לתכנית כזו. בעריכה כמובן הוסיפו כתוביות ותמונות. אני מכירה את קבוצת הילדים היטב אבל לא תארתי לי כמה יפה הם עובדים כצוות מה שלי אישית חשוב לא פחות. יצא ממש נחמד והמורה מאוד התלהבה. מסקנה? לפעמים הפורמט השונה מדרבן אותם כמו גם במקרה של ציפי - המצגת. כמובן צריך גם את המורה שתבין שכך ילדים מחוננים לומדים.

 

[בזזזזזזז]

רק משהו אחד: מקריאה לומדים

המורה של בני הבכור דרשה ממנו
להגיש את כל העבודות. אני טענתי שהדרישה סבירה מהסיבות שהזכרתי. גם אני חושבת כמו ציפי שעבודה שונה מש"ב. אתמול הוא ישב לעשות את העבודה ליום הזכרון והפיק ממנה תועלת רבה. השיר בלדה לחובש ריגש אותו מאוד, הוא הוריד מהאינטרנט תוים וניגן אותו. מחר הוא יגיש את העבודה. בספרות, לקח לו 3 שעות לבחור משל. הוא קרא כ"כ הרבה משלים עד שבחר על מה לעשות את העבודה, שזה כשלעצמו גרם לו הנאה מרובה (ללא לימוד אבל למי זה חשוב) לעומת זאת, אחת המורות החכמות ששני בני מאוד אוהבים ומעריכים, ממש מלאת ידע כרימון, מעריצה של בני נתנה עבודה לסכם על השואה. בני עשה בשיעור אחר עם אותה מורה סיכום כזה וביקש לשנות את העבודה לעבודה על ילדי טהרן. הוא הסביר שהוא אינו יודע מי הם אלא רק שזה קשור לשואה - המורה סרבה. זה כשלעצמו - מרתיח ! בא ילד עם רצון ללמוד, היא חרטה על דגלה ידע ומצויינות וזו התגובה - בושה! התוצאה - הוא לא יעשה בכלל וזה ירשם לו בתעודה. אז, מצד אחד יש תקוה ומצד שני אכזבה גדולה ממורה שעד כה היתה גדולה. לילה טוב.

רק משהו אחד: מקריאה לומדים
לכן לא הבנתי למה כתבת שהוא קרא את המשלים "ללא לימוד"?

 

[נועה לביא]

ולדעתך באמת יש יותר מדי עבודות?

הייתי רוצה לשמוע את דעתכם/ן
אתמול הייתי עם שני בני הגדולים באסיפת הורים. בני הגדול לומד בתוכנית של יום העשרה וכתבתי בעבר שביקש פטור משיעורי בית ולא קיבל (לא מהמחנכת ולא מהמנהלת). מנהלת ביה"ס מקסימה, משקיעה ומבינה. בני האמצעי, ממתין לתוצאות מבחן המיון השני. בשתי אסיפות ההורים אמרו לי אותו דבר: הילד מקסים, ציוניו מעולים, יודע את כל החומר מצויין אך, אינו מגיש עבודות, המעט שמגיש - עושה זאת באיחור ויש הרגשה של חוסר איכפתיות. בני השני, קורא ספר מתחת לשולחן גם בשיעורי המחנכת שהיא דוקא מעניינת. הדילמה שלנו: אם לא היו מגישים עבודה בתנ"ך, ספרות, היסטוריה, מדעים ... והם יודעים היטב את החומר הנילמד - נניח שזה בסדר. אבל, לא להגיש עבודה ליום הזכרון, עבודה על השואה, עיתון שיש ליצור ... כל אלה עבודות שלא בטוח שעשיתם בעבר וגם אם כן השמיים הם הגבול. בני הבכור טען שכשיש יותר מדי עבודות, זה מלחיץ אותו ואז הוא לא עושה כלום - או 100% עבודות בציון 100 או כלום. כיצד לנהוג ? בכל מקרה שניהם נדרשו להגיש את כל העבודות החסרות. המון תודה מראש.

ולדעתך באמת יש יותר מדי עבודות?
באחד מבתי הספר בהם למדתי ניסו לכסות על רמת לימודים (ולימוד) נמוכה באמצעות יצירת קושי מלאכותי ע"י משימות כגון אלו. השאלה היא האם הסיבה שהם לא עושים עבודות נובעת ישירות ממערכת היחסים שלהם עם בי"ס או שבאמת יש להם קושי בכתיבת עבודת חקר. אגב, רק לי מפריע שנותנים לעשות עבודות חקר על השואה לילדים? אני כבר ילדה יותר גדולה ועדיין יום השואה מתיש אותי רגשית מאוד וקשה לי להיות מחוברת לזה במשך כל היום (למרות שזה חשוב לי), אז לתת לילדים רגישים לעשות על הנושא עבודת חקר? מישהו ראה את הסרט "תלמיד מצטיין מדי"?

 

[otn]

אין יותר מדי עבודות וגם אין להם

ולדעתך באמת יש יותר מדי עבודות?
באחד מבתי הספר בהם למדתי ניסו לכסות על רמת לימודים (ולימוד) נמוכה באמצעות יצירת קושי מלאכותי ע"י משימות כגון אלו. השאלה היא האם הסיבה שהם לא עושים עבודות נובעת ישירות ממערכת היחסים שלהם עם בי"ס או שבאמת יש להם קושי בכתיבת עבודת חקר. אגב, רק לי מפריע שנותנים לעשות עבודות חקר על השואה לילדים? אני כבר ילדה יותר גדולה ועדיין יום השואה מתיש אותי רגשית מאוד וקשה לי להיות מחוברת לזה במשך כל היום (למרות שזה חשוב לי), אז לתת לילדים רגישים לעשות על הנושא עבודת חקר? מישהו ראה את הסרט "תלמיד מצטיין מדי"?

אין יותר מדי עבודות וגם אין להם
בעיה לעשות את העבודות. ריכוז עבודות בזמן קצר נובע מהעובדה שבני הבכור לא הגיש 5 עבודותעד כה. סוף שנה תמיד לחוצה קצת יותר והרי לכם מתכון בטוח לעומס. בנושא השואה, נתנו עבודת סיכום רגילה וזה דוקא מה שהרגיז - שוב אותו סיכום שכבר נעשה כמה פעמים - אז אני לא מוכן! בינתיים גם בני האמצעי ביקש מהמורה עבודה אחרת במורשת, משהו מאתגר יותר, היא אמרה לו שתחשוב. הבעיה שלי היא הזלזול, המחשבה שחובה היא רשות, מה שלא בא לי אני לא עושה ... כל אחד היה רוצה לעשות רק מה שבא לו, זה לא כ"כ אפשרי בחיים.

 

[נועה לביא]

וכי למה זה לא אפשרי?

אין יותר מדי עבודות וגם אין להם
בעיה לעשות את העבודות. ריכוז עבודות בזמן קצר נובע מהעובדה שבני הבכור לא הגיש 5 עבודותעד כה. סוף שנה תמיד לחוצה קצת יותר והרי לכם מתכון בטוח לעומס. בנושא השואה, נתנו עבודת סיכום רגילה וזה דוקא מה שהרגיז - שוב אותו סיכום שכבר נעשה כמה פעמים - אז אני לא מוכן! בינתיים גם בני האמצעי ביקש מהמורה עבודה אחרת במורשת, משהו מאתגר יותר, היא אמרה לו שתחשוב. הבעיה שלי היא הזלזול, המחשבה שחובה היא רשות, מה שלא בא לי אני לא עושה ... כל אחד היה רוצה לעשות רק מה שבא לו, זה לא כ"כ אפשרי בחיים.

וכי למה זה לא אפשרי?
זה דווקא אפשרי מאוד, רק לעתים כרוך בתשלום מחיר זה או אחר. את בטוחה שהמחיר הכרוך באי הכנת הסיכום/הגשת העבודות הוא כזה שהם לא יכולים לשלם?

 

[otn]

לא, הבעיה היא כממש לא אכפת להם

וכי למה זה לא אפשרי?
זה דווקא אפשרי מאוד, רק לעתים כרוך בתשלום מחיר זה או אחר. את בטוחה שהמחיר הכרוך באי הכנת הסיכום/הגשת העבודות הוא כזה שהם לא יכולים לשלם?

לא, הבעיה היא כממש לא אכפת להם
אם יכתבו כך או אחרת בתעודה, מה המורה תגיד - כל אחד עושה דין לעצמו. זה כשלעצמו, לא נראה לי טוב. ילדי אף פעם לא יתחצפו למורה אך, הגישה היא של אם אני לא מסכים עם המורה, אני אעשה מה שאני רוצה, במילא היא אינה יכולה עלי. אני מאמינה במסר של משל הצב והארנב. שאננות אינה טובה בעייני גם אם אתה גאון. בני ישב באסיפת ההורים נהנה כשהמורה שיבחה את יכולותיו וציוניו והתעלם כשהעבירה ביקורת על כל מה שהחסיר.

 

[נועה לביא]

אבל למה? מה רע בזה?

לא, הבעיה היא כממש לא אכפת להם
אם יכתבו כך או אחרת בתעודה, מה המורה תגיד - כל אחד עושה דין לעצמו. זה כשלעצמו, לא נראה לי טוב. ילדי אף פעם לא יתחצפו למורה אך, הגישה היא של אם אני לא מסכים עם המורה, אני אעשה מה שאני רוצה, במילא היא אינה יכולה עלי. אני מאמינה במסר של משל הצב והארנב. שאננות אינה טובה בעייני גם אם אתה גאון. בני ישב באסיפת ההורים נהנה כשהמורה שיבחה את יכולותיו וציוניו והתעלם כשהעבירה ביקורת על כל מה שהחסיר.

אבל למה? מה רע בזה?
מה רע בזה שהוא בטוח בעצמו? ממה הוא צריך לחשוש?

 

[otn]

מצטערת על האיחור, אך אתן דוגמא

אבל למה? מה רע בזה?
מה רע בזה שהוא בטוח בעצמו? ממה הוא צריך לחשוש?

מצטערת על האיחור, אך אתן דוגמא
ממה צריך לחשוש. אתמול ניגן בני בקונצרט סוף השנה - סולו. גם בתחום זה המורה מהללת ומשבחת את יכולתו הגבוהה. גם כאן הוא שאנן. הוא התאמן מעט על הקטע ניגן אותו ברמה סבירה - אך לא יותר. המורה בחרה איתו בשיעור עלה (החלק שמפיק את הצליל) בקונצרט הוא ניגן עם עלה אחר, כי הוא אינו רגיל להכין כלום מראש. כל חודש עולה 650 ש"ח ! תהיתי האם הוא רוצה ללמוד, בני ממש לא הבין למה אני שואלת. לדבריו הוא מאוד נהנה ואוהב את הכלי. אם ככה לא ברור לי למה הוא אינו משקיע ? האם זה ההרגל של הכל במילא יבוא לבד וללא מאמץ ? דוגמא נוספת, בני האמצעי, נמצא בחוג אחה"צ במסגרת מצטיינים. יש תחרות על בניית שרשרת הפעלות. בעיני רעיון מקסים, מלמד בדרך חוויתית ונועד לעשיה עם עזרת מבוגר. בפועל אצל בני: צריך מאמץ - אני מוותר. בהתחלה הוא טען שזה טיפשי, קל מאוד. אני אמרתי שהרעיון קל והיישום קשה. ניסינו ביחד שלושה רעיונות שלו והוא ראה שזה לא קל כלל ועיקר - כל דבר פשוט קשה ליישום. לכן מסקנתו - נוותר, זה מיותר. אני יצאתי עם הרגשה מתסכלת שכשאין אתגר - מתלוננים שמשעמם. כשיש אתגר - מעדיפים את החיים הקלים. שוב אני מרגישה שהארנבים נרדמו. אני מתלבטת אם לשתף אותם בהרגשה שלי, האם לאמר את דעתי ?

 

[נועה לביא]

כלומר, לדברייך

מצטערת על האיחור, אך אתן דוגמא
ממה צריך לחשוש. אתמול ניגן בני בקונצרט סוף השנה - סולו. גם בתחום זה המורה מהללת ומשבחת את יכולתו הגבוהה. גם כאן הוא שאנן. הוא התאמן מעט על הקטע ניגן אותו ברמה סבירה - אך לא יותר. המורה בחרה איתו בשיעור עלה (החלק שמפיק את הצליל) בקונצרט הוא ניגן עם עלה אחר, כי הוא אינו רגיל להכין כלום מראש. כל חודש עולה 650 ש"ח ! תהיתי האם הוא רוצה ללמוד, בני ממש לא הבין למה אני שואלת. לדבריו הוא מאוד נהנה ואוהב את הכלי. אם ככה לא ברור לי למה הוא אינו משקיע ? האם זה ההרגל של הכל במילא יבוא לבד וללא מאמץ ? דוגמא נוספת, בני האמצעי, נמצא בחוג אחה"צ במסגרת מצטיינים. יש תחרות על בניית שרשרת הפעלות. בעיני רעיון מקסים, מלמד בדרך חוויתית ונועד לעשיה עם עזרת מבוגר. בפועל אצל בני: צריך מאמץ - אני מוותר. בהתחלה הוא טען שזה טיפשי, קל מאוד. אני אמרתי שהרעיון קל והיישום קשה. ניסינו ביחד שלושה רעיונות שלו והוא ראה שזה לא קל כלל ועיקר - כל דבר פשוט קשה ליישום. לכן מסקנתו - נוותר, זה מיותר. אני יצאתי עם הרגשה מתסכלת שכשאין אתגר - מתלוננים שמשעמם. כשיש אתגר - מעדיפים את החיים הקלים. שוב אני מרגישה שהארנבים נרדמו. אני מתלבטת אם לשתף אותם בהרגשה שלי, האם לאמר את דעתי ?

כלומר, לדברייך
הם כן מגלים קושי בהתמודדות עם אתגר, בזה שהם "עצלנים". לארנבת מותר לנמנם לפעמים, רק לא כאשר היא אמורה לרוץ. זה לא אומר שצריך לגרום לה לרוץ תמיד בשביל שתתרגל לריצה, אלא לפתח אצלה את המנגנונים שיעירו אותה לרוץ כשצריך. כלומר, אם הוא מנגן על כלי אבל לא מתאמן והתוצאות בהתאם, כדאי לעזור לו להביא את עצמו למצב שבו הוא כן מתאמן. כמובן שכדאי לעשות את זה בשכל ובצורה שתהיה הכי אפקטיבית. אבל לא כדאי לזמזם לו באוזן שצריך להשקיע גם היכן שלא צריך, כי אז הוא יראה בזה סתם עוד מנטרה שאינה באמת נכונה.

 

[otn]

הוא לא חושב שניגן לא טוב. ואני

כלומר, לדברייך
הם כן מגלים קושי בהתמודדות עם אתגר, בזה שהם "עצלנים". לארנבת מותר לנמנם לפעמים, רק לא כאשר היא אמורה לרוץ. זה לא אומר שצריך לגרום לה לרוץ תמיד בשביל שתתרגל לריצה, אלא לפתח אצלה את המנגנונים שיעירו אותה לרוץ כשצריך. כלומר, אם הוא מנגן על כלי אבל לא מתאמן והתוצאות בהתאם, כדאי לעזור לו להביא את עצמו למצב שבו הוא כן מתאמן. כמובן שכדאי לעשות את זה בשכל ובצורה שתהיה הכי אפקטיבית. אבל לא כדאי לזמזם לו באוזן שצריך להשקיע גם היכן שלא צריך, כי אז הוא יראה בזה סתם עוד מנטרה שאינה באמת נכונה.

הוא לא חושב שניגן לא טוב. ואני
מתלבטת אם לאמר את דעתי או לא. אם אומר, אני עלולה לפגוע בו ובבטחונו העצמי. מצד שני כמה אפשר להאשים את העלה ? אבל הקונצרט הינו רק דוגמא. הוא התקבל לתוכנית המתמטיקה בבר אילן. תוכנית שדורשת השקעה רבה בבית. בשנה שעברה התקבל לכיתה ז' ועזב אחרי השיעור הראשון. השנה עבר שוב מבחן והתקבל לכיתה ח'. הוא, בטוח בעצמו, רוצה ללכת לכיתה ח' למרות שכל החברים שלו בכיתה ז' (כיתתו) ולמרות שהוא יודע שאינו מורגל בהכנת שיעורי בית. הבעיה היא שהוא שאנן - אצליח אז טוב, לא אצליח - גם טוב. לי יש הרגשה ששני בני הגדולים, שאננים. אולי עצלנים כפי שכתבת נועה. הכל בא להם בקלות מאוד, אף פעם לא נאלצו להתמודד עם ציון פחות מ- 95, ואז, כשצריך להתמודד, הם לא עושים זאת!

 

[ציפי ג]

השאלה מה את רוצה שהם ישיגו

הוא לא חושב שניגן לא טוב. ואני
מתלבטת אם לאמר את דעתי או לא. אם אומר, אני עלולה לפגוע בו ובבטחונו העצמי. מצד שני כמה אפשר להאשים את העלה ? אבל הקונצרט הינו רק דוגמא. הוא התקבל לתוכנית המתמטיקה בבר אילן. תוכנית שדורשת השקעה רבה בבית. בשנה שעברה התקבל לכיתה ז' ועזב אחרי השיעור הראשון. השנה עבר שוב מבחן והתקבל לכיתה ח'. הוא, בטוח בעצמו, רוצה ללכת לכיתה ח' למרות שכל החברים שלו בכיתה ז' (כיתתו) ולמרות שהוא יודע שאינו מורגל בהכנת שיעורי בית. הבעיה היא שהוא שאנן - אצליח אז טוב, לא אצליח - גם טוב. לי יש הרגשה ששני בני הגדולים, שאננים. אולי עצלנים כפי שכתבת נועה. הכל בא להם בקלות מאוד, אף פעם לא נאלצו להתמודד עם ציון פחות מ- 95, ואז, כשצריך להתמודד, הם לא עושים זאת!

השאלה מה את רוצה שהם ישיגו
ומה הם רוצים להשיג. ב"ה כל ילדי מוכשרים. אבל רק אחד בעל הינע בלתי סופי. אני חושבת שלו כולם היו נוהגים כמוהו, הם היו מגיעים לרמה שלו פחות או יותר. הבכור שלי התקשר והודיע לנו שבמבחן בגמרא הוא קיבל 39. בעבודה שהכין הוא קבל 90. הוא בעל יכולת, רק לא תמיד בעל הדחף להצליח, והואיל וגמרא זה מקצוע מאוד קשה, והמח שלו טרוד היום בענינים אחרים, הוא לא התאמץ אפילו להצליח במבחן. כשאני מסתכלת עליו אני לא מתוסכלת. כי אני יודעת שכשהוא רוצה - הוא משיג. ובשיחות שאני משוחחת איתו על הכשלונות ועל ההצלחות, אני מסבירה לו תמיד את דעתי לגבי בי"ס בכלל ולימודים בפרט. המטרה, לטעמי, אינה ההצלחה. ההצלחה היא בונוס. המטרה בלמידה היא רכישת כלים וידע. אם אתה רוכש כלי לנתח משהו, גם אם אתה לא מצליח בבחינה, הכלי ישאר. אם אתה רוכש ידע, אבל לא שלפת אותו בבחינה, הידע ישאר. לכן אני מעדיפה שילמדו כמה שיותר דברים, גם אם זה אומר שיצליחו פחות. לגבי הילד שלך, הואיל וגם בני התקבל לתכנית, והמורה שלו מלמד שם, התענינתי קצת יותר לגבי מה זה דורש מהילד. ומסתבר, שהתכנית דורשת הרבה מאוד שעות השקעה בבית. כדאי ורצוי להסביר זאת מראש לילד. שיחליט מה הוא רוצה. ואם הוא רוצה להתמיד, להעיר את תשומת ליבו לכך שהוא מתקשה בעמידה במשימות "משעממות" , "מאתגרות" ולשאול אותו מה הוא רוצה שאת תעשי ברגע שהוא מגיע לנקודת המשבר. כאשר דנים בדבר לפני שהוא מתרחש, יש אפשרות לפתוח אופציות, שבשעת לחץ לא נפתחות.

 

[otn]

זה בדיוק מה שעשיתי. שוחחנו על

השאלה מה את רוצה שהם ישיגו
ומה הם רוצים להשיג. ב"ה כל ילדי מוכשרים. אבל רק אחד בעל הינע בלתי סופי. אני חושבת שלו כולם היו נוהגים כמוהו, הם היו מגיעים לרמה שלו פחות או יותר. הבכור שלי התקשר והודיע לנו שבמבחן בגמרא הוא קיבל 39. בעבודה שהכין הוא קבל 90. הוא בעל יכולת, רק לא תמיד בעל הדחף להצליח, והואיל וגמרא זה מקצוע מאוד קשה, והמח שלו טרוד היום בענינים אחרים, הוא לא התאמץ אפילו להצליח במבחן. כשאני מסתכלת עליו אני לא מתוסכלת. כי אני יודעת שכשהוא רוצה - הוא משיג. ובשיחות שאני משוחחת איתו על הכשלונות ועל ההצלחות, אני מסבירה לו תמיד את דעתי לגבי בי"ס בכלל ולימודים בפרט. המטרה, לטעמי, אינה ההצלחה. ההצלחה היא בונוס. המטרה בלמידה היא רכישת כלים וידע. אם אתה רוכש כלי לנתח משהו, גם אם אתה לא מצליח בבחינה, הכלי ישאר. אם אתה רוכש ידע, אבל לא שלפת אותו בבחינה, הידע ישאר. לכן אני מעדיפה שילמדו כמה שיותר דברים, גם אם זה אומר שיצליחו פחות. לגבי הילד שלך, הואיל וגם בני התקבל לתכנית, והמורה שלו מלמד שם, התענינתי קצת יותר לגבי מה זה דורש מהילד. ומסתבר, שהתכנית דורשת הרבה מאוד שעות השקעה בבית. כדאי ורצוי להסביר זאת מראש לילד. שיחליט מה הוא רוצה. ואם הוא רוצה להתמיד, להעיר את תשומת ליבו לכך שהוא מתקשה בעמידה במשימות "משעממות" , "מאתגרות" ולשאול אותו מה הוא רוצה שאת תעשי ברגע שהוא מגיע לנקודת המשבר. כאשר דנים בדבר לפני שהוא מתרחש, יש אפשרות לפתוח אופציות, שבשעת לחץ לא נפתחות.

זה בדיוק מה שעשיתי. שוחחנו על
ההשקעה הרבה שתוכנית זו דורשת ועל הקושי שלו לעבוד בלחץ. שוחחנו על כך שכיתה ז' תובענית יותר מכיתה ו' באופן די משמעותי. לדעת בני, זה ילמד אותו לעמוד במשימות. אני הצעתי שנתחיל עכשיו בקטן, יש לו 5 עבודות קטנות להגיש, שיתכנן לו"ז ויעמוד בו. הוא דחה את הצעתי ואמר שבשנה הבאה יתמודד. זו גישה בעייתית מבחינתי, אולי מפני שאני נוהגת להיות מוכנה מראש - ללא לחץ ואולי מפני שנמאסה עלי גישתו (וגישת אחיו) של מה שאפשר לעשות היום נעשה מחר, גם אם גישה זו לא הביאה תוצאות עד כה. ד"א, לא כל דבר לימודים. אתמול לקח בני הבכור את בני הקטן וביחד הכינו מיץ אבטיח טבעי, ללא בלנדר. כל המטבח והקירות נראו נורא אך, הם היו מאושרים, חשבו שהמציאו את המצאת המאה. אני הייתי מאושרת שראיתי אותם עושים משהו מ-א' ועד ת' - כולל נקיון המטבח. לשאלתך, מה אני רוצה שישיגו, אני רוצה שאם החליטו, מתוך בחירה, ללמוד משהו או לעשות משהו - שיעמדו בו, גם אם קצת קשה. שידעו לבצע מספר דברים במקביל ולא יכנעו ללחצים. בקיצור, שלא יסתתרו מאחורי "משעמם". הרי כל הילדים בכיתה מבצעים אותן מטלות, ללא תרוצים (גם אם לא באותה רמה). ומה הם רוצים להשיג ? זה לא ברור לי. משתנה מעת לעת. ועוד נקודה, הייתי שמחה אם כ"א מהם היה מקבל במבחן כלשהו 39. מעניין איך היו מגיבים. האם זה היה מוריד קצת מהשאננות ?

 

[ציפי ג]

מנסיון אישי

זה בדיוק מה שעשיתי. שוחחנו על
ההשקעה הרבה שתוכנית זו דורשת ועל הקושי שלו לעבוד בלחץ. שוחחנו על כך שכיתה ז' תובענית יותר מכיתה ו' באופן די משמעותי. לדעת בני, זה ילמד אותו לעמוד במשימות. אני הצעתי שנתחיל עכשיו בקטן, יש לו 5 עבודות קטנות להגיש, שיתכנן לו"ז ויעמוד בו. הוא דחה את הצעתי ואמר שבשנה הבאה יתמודד. זו גישה בעייתית מבחינתי, אולי מפני שאני נוהגת להיות מוכנה מראש - ללא לחץ ואולי מפני שנמאסה עלי גישתו (וגישת אחיו) של מה שאפשר לעשות היום נעשה מחר, גם אם גישה זו לא הביאה תוצאות עד כה. ד"א, לא כל דבר לימודים. אתמול לקח בני הבכור את בני הקטן וביחד הכינו מיץ אבטיח טבעי, ללא בלנדר. כל המטבח והקירות נראו נורא אך, הם היו מאושרים, חשבו שהמציאו את המצאת המאה. אני הייתי מאושרת שראיתי אותם עושים משהו מ-א' ועד ת' - כולל נקיון המטבח. לשאלתך, מה אני רוצה שישיגו, אני רוצה שאם החליטו, מתוך בחירה, ללמוד משהו או לעשות משהו - שיעמדו בו, גם אם קצת קשה. שידעו לבצע מספר דברים במקביל ולא יכנעו ללחצים. בקיצור, שלא יסתתרו מאחורי "משעמם". הרי כל הילדים בכיתה מבצעים אותן מטלות, ללא תרוצים (גם אם לא באותה רמה). ומה הם רוצים להשיג ? זה לא ברור לי. משתנה מעת לעת. ועוד נקודה, הייתי שמחה אם כ"א מהם היה מקבל במבחן כלשהו 39. מעניין איך היו מגיבים. האם זה היה מוריד קצת מהשאננות ?

מנסיון אישי
זה לא מפחית מהשאננות. אני נכשלתי כשלונות חריפים מאוד במקצועות שונים. זה גרם לי רק להתאץ כדי להגיע ל60, לא הרבה מעבר לכך. זה לא ענין של שאננות דווקא. זה ענין של חוסר מוכנות להתאמץ כדי להגיע להישג. ההישג עצמו לא נחשב בעיני, ולכן למה לי להתאמץ כדי להשיג ציון גבוה? כשלהישג יש משמעות עבורי, אני מתאמצת. אולי כדאי להתחיל למלל אותם כאשר הם מתלוננים על כך שמשעמם להם, לא לקבל את האמירה אלא לנסות למצוא מלים אחרות שמשקפות יותר נכון את חוסר הרצון שלהם להשקיע. ושאלה נוספת - באיזה כיתה בנך היום ו או ז? לא הבנתי.

 

[ציפי ג]

כבר ראיתי הוא בכיתה ו

מנסיון אישי
זה לא מפחית מהשאננות. אני נכשלתי כשלונות חריפים מאוד במקצועות שונים. זה גרם לי רק להתאץ כדי להגיע ל60, לא הרבה מעבר לכך. זה לא ענין של שאננות דווקא. זה ענין של חוסר מוכנות להתאמץ כדי להגיע להישג. ההישג עצמו לא נחשב בעיני, ולכן למה לי להתאמץ כדי להשיג ציון גבוה? כשלהישג יש משמעות עבורי, אני מתאמצת. אולי כדאי להתחיל למלל אותם כאשר הם מתלוננים על כך שמשעמם להם, לא לקבל את האמירה אלא לנסות למצוא מלים אחרות שמשקפות יותר נכון את חוסר הרצון שלהם להשקיע. ושאלה נוספת - באיזה כיתה בנך היום ו או ז? לא הבנתי.

כבר ראיתי הוא בכיתה ו
איפה הוא עומד ללמוד בתכנית של בר אילן? כי גם בני בצעירים.