כיסא מדיטציה

[Gondola99]

כיסא מדיטציה

שלום לכולם. שמעתי שיש כיסא מדיטציה. ששומר על גב זקוף ללא משענת. היכן אפשר לרכוש כיסא כזה ? תודה ויום טוב.

 

[לקשמי]

אני רכשתי במרכז ליוגה בפתח תקווה

פנה למנהל של פורום יוגה (יוגי בר), הוא מנהל את המרכז שם.

 

[דניאל גליקר]

באתר של 'פרסי'

הנה התמונה שלו:

 

[לקשמי]

מצמרר ../images/Emo5.gif

לחשוב כמה בעלי חיים חפים מפשע נרצחו כדי לייצר מהעור שלהם את הכיסא הזה...

 

[דניאל גליקר]

לא לדאוג

זה עשוי ממה שנקרא 'עור תעשייתי'. פרושו מוצר מתעשיית הנפט המתדלדלת בעולם.

 

[דניאל גליקר]

אגב. מאיזה חומרים עשוי הכסא

שרכשת במרכז ליוגה?

 

[לקשמי]

חומר אחד בלבד

עץ

 

[בדיחהקוסמית]

../images/Emo146.gif../images/Emo145.gif../images/Emo7.gif

 

[לקשמי]

הלוואי שהיה אפשר לצמצם

את כריתת העצים. אם היה אפשר הייתי נמנעת גם משימוש בנייר. אני עושה מה שאפשר לעשות, מנסה להימנע מפגיעה עד כמה שאפשר אבל אני בהחלט לא צדיקה. רק שהרג של בעלי חיים נראה לי מצמרר הרבה יותר. אישית, לא יכולה לראות מוצר שנעשה מעור או מפרווה ולא לחשוב על הקורבן.

 

[barak001]

מה עם

? הם מתהפכים עכשיו בקברם...

 

[בדיחהקוסמית]

המקום היחיד

שבו הם מתהפכים זה אולי במסגריה, שם הופכים אותם לעוד שכבה של לכה... מכיר את ספר הילדים "העץ הנדיב"? סיפור מזעזע

 

[barak001]

לא

אבל אתה מוזמן לזעזע...(אני אחזיק את הכסא חזק)

 

[בדיחהקוסמית]

הברון הנדיב

טוב אז היה עץ והיה ילד חבר שלו. והעץ גדל והיה מגניב, והילד היה בא ומשחק עם העץ, ומתנודד בענפים, ואוכל מהפרי, כי העץ מעודד אותו לעשות כך. הוא גם חרת על העץ כזה לב כשבתוכו ראשי התיבות שלו ושל העץ. הילד היה מאושר והעץ היה מאושר. עד שיום אחד הילד לא מגיע, והעץ מודאג, ואז הילד (זה ילד זה) חוזר עם בחורה, והוא כבר בחור בעצמו. והוא חורת לב חדש עם השם שלה עליו. ואז עוד פעם יש הפסקה, והוא חוזר ואומר שהוא עסוק מכדי לשחק והוא רוצה לעשות כסף, אז העץ נותן לו תפוחים למכור. והוא חוזר ואומר שהם התחתנו והוא צריך בית. אז העץ אומר קח את הענפים שלי ותבנה בית. והעץ כל פעם מאושר. ואחרי הרבה שנים האיש חוזר ואומר שהוא צריך סירה בשביל לשוט למרחקים לבדו, והעץ אומר אז קח את הגזע שלי. ואז העץ כבר לא מי יודע מה מאושר. ובסוף איש זקן חוזר והעץ אומר כבר אין לי כלום לתת לך, והזקן אומר שהוא רק רוצה לשבת ולנוח, אז הוא יושב על גדם העץ שנשאר והעץ... מאושר...

 

[barak001]

../images/Emo7.gif

תגיד, מהסיפור המזעזע הזה צמח הביטוי "לך תחבק עץ"?

 

[eyola]

אני חושבת שזה סיפור ממש יפה

אולי אני שרוטה

הם לקחו דברים שונים אחד מהשני זה לא נכון לומר שהעץ הקריב (הוא היה מאושר ואני לא זוכרת שהוא לא היה מרוצה משו מזה שהוא נתן לו את כל כולו את סילפת

)

 

[לקשמי]

אני חושבת שאין סתירה

בין להקריב לבין להיות מאושר.

 

[eyola]

../images/Emo36.gifאו../images/Emo26.gif../images/Emo35.gif

אני שוב לא מסכימה לדעתי.. את יכולה לתת ה כ ל כל עוד את מרוצה מכך כשאת לא מאושרת מהנתינה זו הקרבה וזה כבר סיפור אחר של אותו הדבר

 

[לקשמי]

בהינדואיזם

יש טקסים רבים שיש בהם אקט של הקרבה. (בעצם לא רק בהינדואיזם, אבל זה מה שאני מכירה). להקדיש אוכל, פרחים וכו', זהו אקט של הקרבה אבל הוא בא מתוך הכרת תודה לאלוהים. גם מעבר לטקסים, הקרבה היא הרבה פעמים היכולת להשתחרר מצמידות שיש לנו לדבר מסוים. הצמידות כובלת והיכולת לוותר על אותו דבר שאנחנו צמודים אליו היא הקרבה וכשהיא נעשית, זאת תחושה נפלאה של חופש. (אפרופו השרשור על חופש שהיה כאן לאחרונה).

 

[לקשמי]

ושיר שמרגש אותי במיוחד

בגלל גודל ההקרבה שמתואר בו

בלדה לחובש יהורם גאון הם התקדמו לאט, הכל היה רגוע, מנגד הנהר וגומא מרשרש פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע! אני כבר בא- ענה לו החובש עלינו על מוקש! – צעק אז הפצוע, אני כאן, לצדך – ענה לו החובש ברד של אש נתך, ברד כבד קטוע, מעבר לנהר, לגומא הרוחש השאירו אותי כאן – בקש אז הפצוע עזב שטויות – ענה אז החובש הצל את עצמך- בקש אז הפצוע אני נשאר אתך – ענה לו החובש והם נותרו שניהם, והשדה פתוח והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש אנחנו אבודים – מלמל אז הפצוע אחוז בי טוב – ענה לו החובש נפצעת גם אתה – מלמל אז הפצוע עזוב זה לא נורא – ענה לו החובש האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע רק לא להתייאש, רק לא להתייאש אזכור אותך תמיד – נשבע אז הפצוע רק לא ליפול – מלמל אז החובש שלך עד יום מותך – נשבע אז הפצוע היום הוא יום מותי – ענה לו החובש פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח וצל על הקרקע, והוא קרב , רועש נצלנו! הם באים! – יבב אז הפצוע, אך לא שמע מילה מן החובש אחי, אחי שלי! – יבב אז הפצוע מעבר לנהר הגומא מרשרש אחי, אחי שלי...

 

[eyola]

הוא עשה

מה שהמצפון שלו אמר לו התמלא במוסר אפשר לקרוא לזה

מתוארת נתינה מוחלטת הקרבה=נתינה מצד/פן אחר שלה, נגדי/הפוך אני לא מאמינה שהקרבה מביאה לאושר אבל היא ממלאת במשו באותה מידה שהנתינה רק במשו אחר, הפוך שלפעמים אנחנו גם צריכים לקחת (נראה לי שבדיחה קוסמית קורא לזה "צל") וההפך זה מה שהנתינה ממלאת בו-חיוניות