כינויי גוף

ארמנד2

New member
כינויי גוף

היי למישהו יש מושג למה הרבים של כינוי הגוף אני הוא אנחנו? כלומר מאיפה הגיעה החי"ת הזו?
 

nevuer

New member
הצורה הקדומה יותר הייתה כנראה

*נִחְנֻ, או משהו מעין זה. היא הפכה ל"אנחנו" באנלוגיה לכינויים המתחילים ביסוד אנ-. אני לא רואה סיבה לחשוב שהחי"ת הגיעה ממקום מיוחד כלשהו.
 
השערת הדיוט

בפרוטו שמית, אני = *anak, ומכאן נגזרו anaku באכדית, ank באוגריתית, "אנוכי" בעברית ויש עוד דוגמאות. למרות שחילופי ח/כ אינם נפוצים - בניגוד לנו, אבותינו הבחינו היטב ביניהן - יתכן שיש קשר בין הצמד אנחנו/אנוכי ובין אנו/אני?
 

nevuer

New member
השערה יפה, אבל לא משכנעת

ההצעה שלך מניחה חילופים בין חי"ת לכ"ף, עיצורים שאין ביניהם קרבה לא במקום החיתוך (החי"ת של "אנחנו" היא במקורה לועית ולא וילונית) ולא באופן החיתוך. כפי שציינת, חילופים אלה אינם נפוצים. לדעתי, אם אין נתונים שמעידים על קשר אטימולוגי בין שני הכינויים, אין סיבה להניח קשר כזה.
 
יפה זה גם משהו, לא?


אז זהו, שקליין מביא תחת "אנחנו" דוגמה של "אנך/נך" בארמית, אבל תחת "אנוכי" הוא לא מזכיר אותה. כמו כן, הוא מעלה השערה ש"אנוכי" לא קשור לשורש הפרוטו-שמי שהזכרתי, אלא אל "אני" + "כה" (במובן "כאן"), למרות שבמילון האכדי דווקא כן קושרים ביניהן. אבל גם אני חשתי שמדובר בהשערה רעועה...
 

ארמנד2

New member
לי יש השערה אחרת

נראה לי כי כינויי הגוף מקורבים לשורש אנ"ו/י שמשמעותו במקרא זימן/ הזדמן (לפי אב"ש). אני רואה דמיון למילה "אלאן" בערבית- עכשיו. כמו כן מילים כמו אין מרמזות גם על מקום או חוסר הימצאות. מכאן אני משליך ליסוד אנ בחלק מכינויי הגוף המרמזים על קיום (אני לא קובע אם השורש קדם לפועל או הכינוי לשורש וכדומה אלא רק שיתכן שלצירוף אנ בתקופה קדומה יותר היה משמעות של "נמצא" ) דבר נוסף, הסיומת לגוף מדבר בערבית (אנא) אולי מעידה על מקורה בוא"ו (כנטיית גזרת ל"ו בערבית). שאר הגופים מעידים אולי על ה"א שהותמרה לת"ו. במקרה של אנחנו, אני משער שהה"א אולי הותמרה בחי"ת כפי שנדמה בחלק מהשורשים המסתיימים בל"ה קשה>קשח, ספה>ספח, נדה> נדח. האם אתה רואה קושי בהשערה זו?
 

nevuer

New member
אטימולוגיה זה אמנם לא מדע מדויק (בלשון המעטה)

ובכל זאת (ואולי דווקא משום כך) אני מעדיף השערות שנשענות על המסגרת התאורטית של הבלשנות ההיסטורית, כך שאפשר - לפחות במידה מסוימת - לאושש או להפריך אותן. במסגרת הזאת אי אפשר לדבר על ה"א (או וי"ו או יו"ד) שהופכת לתי"ו או לחי"ת בהתאם למצב הרוח.
 

litalit89

New member
מהידוע לי

בהקבלה לארמית ניתן לראות את הצורה הקדומה "נחנו", שמתבטאת גם במקרא במקומות מסוימים. האל"ף אני לא בטוח אם היא הייתה בגרסה מסויימת של הצורה המקורית או שהיא נוספה מאוחר יותר באנלוגיה לצורה היחיד
 
למעלה