חלקיקי אלפא, ביתא, גמא, קרינה...
בניגוד לאמור לעיל - יודעים כבר מאה שנה שקרינה אלקטרומגנטית ו - "חלקיקים" - אינם למעשה דברים שונים. בתנאים מסוימים - קרינה אלקטרומגנטית - נחשבת כ- "שטף של פוטונים" - שהם חלקיקים - רק שבניגוד לאלקטרון ופרוטון - המאסה שלהם - היא אפס (0), אבל - כשנפגשים - אלקטרון ופוזיטרון - שניהם נעלמים - ונפלטת אנרגיה אלקטרומגנטית. המאסה נעלמת כולה - ומתחלפת בפוטונים נטולי מאסה - שניתן להתייחס אליהם גם כקרינה אלקטרומגנטית. כנ"ל - בתהליך "היתוך" גרעיני (זה שמפעיל את השמש...) אטומי מימן - "מתמזגים" - והופכים לאטום הליום - ונוצר עודף אנרגיה - אשר נפלט כקרינה אלקטרומגנטית (במקרה זה - גם בתחום הנראה לעין). כל חומר רדיואקטיבי - "זוהר" בחשיכה. הפיסיקה אחרי איינשטיין (שנת 1905 - אז הצליח לפענח את האפקט הפוטו-אלקטרי - עליו קיבל את פרס נובל) - הפיסיקה כבר מזמן יודעת ש - "חלקיקים" ו- "קרינה" הם למעשה שני מופעים של אותה התופעה. התופעה הזו קשורה במושג המופשט הקרוי - "אנרגיה". לצורך העניין - יש לסכם את נוסחתו המפורסמת ביותר של איינשטיין - (לא, זה לא - E = mC²), אלא - E = ħ/λ (מקווה שהאותיות האלה יצליחו...) כאשר λ - אורך הגל, ו - ħ - הוא הקבוע על-שם מקס-פלאנק.