כיוונים בסבך החיים.
רבות נכתב בפורום על רוחניות ועל החיים. כל אחד "משיג" את החסר. מי שאינו חסר אינו מחפש. מתוך הכתוב עולה תשקיף רצונו של הכותב. זו מסקנתי. יש האוחזים בדרך על מנת לשפר את חייהם. יש האוחזים על מנת להבין. יש המחפשים את המעבר לכן נקודות המוצא ונקודות המטרה שונות. יש המקדישים את חייהם ללימוד התורה, ויש המסתגפים במנזרים. יש המתבודדים בהרים, ויש בחפצים חיים רגילים. הסבל והכאב קיימים בחיים כפי שהטוב והמאושר קיימים. מנקודת מבט רוחני הכל אשליה. נו שיהיה כך אולם אשליה זו היא המציאות הנחווית בעוצמה הרבה ביותר בצורת חיינו, עד כי מזוהה היא כדבר האמיתי. החיים יפים והחיים קשים בד בבד. המחשבה כגלולת פלא יש בה די על מנת לשנותם. התפיסה הרוחנית גורסת שהרגשות והמחשבות הם ממד בפני עצמו הממשיך להתקיים גם לאחר המוות הגשמי. אולם אלו "כלים" המשמשים אותו בחייו עלי אדמות. אלו הם תכני חייו המצטלקים בנפשו המורכבת אף היא מהן. אחת המטרות בחיים היא להשיג שפע קיומי ושפע רגשי. בפועל על מנת להשיגם, עמל האדם כל ימיו מרגע לרגע והענין מתנהל כמערכה קיומית יומיומית המלווה עליות ומורדות המציינות פסגה ושפל. אומנות החיים נסתרת בתוך המאבק עד כי המאבק הופך למטרה עצמה. וככל שהמאבק קל כך החיים נתפסים כקלים וטובים ולהיפך. כאשר האדם מוציא את עצמו מתוך משוואה זו, ואין כוונתי שהינו חדל לחוות פחות או יותר אלא, שחלה בו הבנה שעל פיה מוצא הוא את מקומו הנכון. והנה עולם הרוח נפתח בפניו והנו מגלה שהאפשרויות אינן מוגבלות עבורו, אם רק יסכין לשנות את עמדותיו ולקבל ערכים (משמעויות) חדשים. אם עד כה היו ערכים אלו נוגעים בקיומו הבסיסי, ימשיכו להתקיים. אולם הערכים החדשים יתהוו על פי תפיסת עולמו החדשה. מטרת החיים תתפשט מעבר לקיום חוויתי גרידא הנחווה במציאות הגשמית. פשטוט החיים תהווה בסיס להתנסויות ללא מאבקים החורגים מקיום סביר. האדם חדל ליפול קורבן לרצונו המתמיד לשם השגת קיום בלתי מתפשר של הנאות ותענוגות בכל עת ובכל מחיר. לפתע יעלמו האכזבות והתסכולים הנובעים מכשלונות בדרך חיים זו. המעמד האישי החשיבות העצמית תפסח מרצונו. ובכך יחלו להעלם ההבדלים בינו לבין הזולת, בינו לבין עצמו. והנה מבחין הוא בעצמו ובחייו, ברצונותיו ופחדיו, ומוצא שאת הממשות בהם קבע הוא עצמו בלבד והעניק להם חיות ותוכן ששקפו את חייו עד כה. עתה יכול הוא לבחור מחדש את תוכן חייו. אין האדם קובע תמיד את נסיבות חייו מאחר וחי הוא בחברה. נקשר הוא רגשית אל שארי בשרו וחבריו. קשור הוא אל עמו בקשר חברתי קיומי ככלל, אך למרות זאת נבדל הוא וביכולתו להבחין בכך. יש והאדם הופך עבד נרצע לרצונותיו ומאוויו, וחייו הופכים לרצף חסרים הפוגמים באיכות חייו, אשר מידי פעם מגיעים לסיפוקם. האם ידע לחיות בסיפוק עם כל הקיים בכל עת, לחוות את הקיים במלואו, לקבל את הקיים בשלמות.? החומריות כובשת את האדם, האגו העצמי יצר דפוסי התנהגות הפוגעים באחידות מרקם החיים החוויתי בינו לבין הזולת והסביבה. האדם הפך אנוכי יותר מהנדרש. לחיות כולם יודעים, אולם איך ובאיזה מחיר, ועל חשבון מה ומי, ועבור מה. כיצד האדם יגיע לסיפוקו ולשלוותו.? האם באמצעות חיי הרוח, האם באמצעות חיי החומר, או באמצעות שילוב שניהם. גם השילוב ביניהם מושך לאחד הקצוות ויש למצוא את האיזון. לדעתי האיזון קיים אך ורק בנקודה בה מיקם האדם את רצונו. אומנות החיים ניזונה בעיקרה תחילה מן החיצוניות. החצוניות קיימת בפני עצמה. כאשר אנו מכילים את החיצוניות בפנימיותנו צומחים בנו חיים. ומתוך חיים אלו מחפשים אנו את פנימיותנו הבלתי מזוהה מלבד החצוניות אשר נטמעה בנו ועצבה את חיינו. האם האדם הוא ראה משקפת או יותר מכך.? אם ניקח את החצוניות כתשקיף ונסירנה תיוותר המראה ריקה. מהי אותה ריקנות, מהם מאפיינה, מהי יעודה.? כאשר יבין האדם שמציאות החיים הנה תשקיף וניתן שלא להזדהות עם כל דבר שהוא חיצוני לרבות גוף העצמי, נותר חלל ונוצרות שאלות קיומיות אשר הינן מעבר לקיום המוכר. רוב הידע הרוחני מנוצל לשם רווחתו של האדם, למען שלוותו ולמען חייו הגשמיים. אך זה צד אחד של חיי הרוח הכוללים גם תקשורת עם הלא נודע למען מטרה זו. אך האם יש יותר מכך.? הם עלינו לזכור שמראה נקייה זו לא תשקף קבעונות ותשאר כפי שהיא. החיים שמעבר אינם ידועים, אלוהים אינו ידוע למרות שהוקטן והואנש בהתאם למימדי האדם עצמו. האם החיים מעבר נושאים זהוי כלשהו, האם החיים כאן משרתים מטרה כלשהי.? להשקיף על החיים כאותה מראה, לשקף את החיים כאותה מראה, לעולם לא יפגמו בטוהרתה. האם המראה היא הדבר האמתי או הנשקף בה. לכאורה שאלה זו סותרת את שנכתב אולם בחיי הרוח הרי שהנשקף מהמראה מכיל תכנים אחרים בלבד או שונים ולמעשה אין ההבדל קיים. ושוב נוצרת מחזוריות של שקיפות תכנים המהווים את החיים (פנימיים וחצוניים) הבאים לידי ביטוי באופנים שונים. והנה נגלה שפשטוט החיים מכילים אכויות שאבדו בתוך סבך הרצונות המעוותים המכלים את נשמתו של האדם. אם כך מה נותר ומה נכון.? בברכה אביר
רבות נכתב בפורום על רוחניות ועל החיים. כל אחד "משיג" את החסר. מי שאינו חסר אינו מחפש. מתוך הכתוב עולה תשקיף רצונו של הכותב. זו מסקנתי. יש האוחזים בדרך על מנת לשפר את חייהם. יש האוחזים על מנת להבין. יש המחפשים את המעבר לכן נקודות המוצא ונקודות המטרה שונות. יש המקדישים את חייהם ללימוד התורה, ויש המסתגפים במנזרים. יש המתבודדים בהרים, ויש בחפצים חיים רגילים. הסבל והכאב קיימים בחיים כפי שהטוב והמאושר קיימים. מנקודת מבט רוחני הכל אשליה. נו שיהיה כך אולם אשליה זו היא המציאות הנחווית בעוצמה הרבה ביותר בצורת חיינו, עד כי מזוהה היא כדבר האמיתי. החיים יפים והחיים קשים בד בבד. המחשבה כגלולת פלא יש בה די על מנת לשנותם. התפיסה הרוחנית גורסת שהרגשות והמחשבות הם ממד בפני עצמו הממשיך להתקיים גם לאחר המוות הגשמי. אולם אלו "כלים" המשמשים אותו בחייו עלי אדמות. אלו הם תכני חייו המצטלקים בנפשו המורכבת אף היא מהן. אחת המטרות בחיים היא להשיג שפע קיומי ושפע רגשי. בפועל על מנת להשיגם, עמל האדם כל ימיו מרגע לרגע והענין מתנהל כמערכה קיומית יומיומית המלווה עליות ומורדות המציינות פסגה ושפל. אומנות החיים נסתרת בתוך המאבק עד כי המאבק הופך למטרה עצמה. וככל שהמאבק קל כך החיים נתפסים כקלים וטובים ולהיפך. כאשר האדם מוציא את עצמו מתוך משוואה זו, ואין כוונתי שהינו חדל לחוות פחות או יותר אלא, שחלה בו הבנה שעל פיה מוצא הוא את מקומו הנכון. והנה עולם הרוח נפתח בפניו והנו מגלה שהאפשרויות אינן מוגבלות עבורו, אם רק יסכין לשנות את עמדותיו ולקבל ערכים (משמעויות) חדשים. אם עד כה היו ערכים אלו נוגעים בקיומו הבסיסי, ימשיכו להתקיים. אולם הערכים החדשים יתהוו על פי תפיסת עולמו החדשה. מטרת החיים תתפשט מעבר לקיום חוויתי גרידא הנחווה במציאות הגשמית. פשטוט החיים תהווה בסיס להתנסויות ללא מאבקים החורגים מקיום סביר. האדם חדל ליפול קורבן לרצונו המתמיד לשם השגת קיום בלתי מתפשר של הנאות ותענוגות בכל עת ובכל מחיר. לפתע יעלמו האכזבות והתסכולים הנובעים מכשלונות בדרך חיים זו. המעמד האישי החשיבות העצמית תפסח מרצונו. ובכך יחלו להעלם ההבדלים בינו לבין הזולת, בינו לבין עצמו. והנה מבחין הוא בעצמו ובחייו, ברצונותיו ופחדיו, ומוצא שאת הממשות בהם קבע הוא עצמו בלבד והעניק להם חיות ותוכן ששקפו את חייו עד כה. עתה יכול הוא לבחור מחדש את תוכן חייו. אין האדם קובע תמיד את נסיבות חייו מאחר וחי הוא בחברה. נקשר הוא רגשית אל שארי בשרו וחבריו. קשור הוא אל עמו בקשר חברתי קיומי ככלל, אך למרות זאת נבדל הוא וביכולתו להבחין בכך. יש והאדם הופך עבד נרצע לרצונותיו ומאוויו, וחייו הופכים לרצף חסרים הפוגמים באיכות חייו, אשר מידי פעם מגיעים לסיפוקם. האם ידע לחיות בסיפוק עם כל הקיים בכל עת, לחוות את הקיים במלואו, לקבל את הקיים בשלמות.? החומריות כובשת את האדם, האגו העצמי יצר דפוסי התנהגות הפוגעים באחידות מרקם החיים החוויתי בינו לבין הזולת והסביבה. האדם הפך אנוכי יותר מהנדרש. לחיות כולם יודעים, אולם איך ובאיזה מחיר, ועל חשבון מה ומי, ועבור מה. כיצד האדם יגיע לסיפוקו ולשלוותו.? האם באמצעות חיי הרוח, האם באמצעות חיי החומר, או באמצעות שילוב שניהם. גם השילוב ביניהם מושך לאחד הקצוות ויש למצוא את האיזון. לדעתי האיזון קיים אך ורק בנקודה בה מיקם האדם את רצונו. אומנות החיים ניזונה בעיקרה תחילה מן החיצוניות. החצוניות קיימת בפני עצמה. כאשר אנו מכילים את החיצוניות בפנימיותנו צומחים בנו חיים. ומתוך חיים אלו מחפשים אנו את פנימיותנו הבלתי מזוהה מלבד החצוניות אשר נטמעה בנו ועצבה את חיינו. האם האדם הוא ראה משקפת או יותר מכך.? אם ניקח את החצוניות כתשקיף ונסירנה תיוותר המראה ריקה. מהי אותה ריקנות, מהם מאפיינה, מהי יעודה.? כאשר יבין האדם שמציאות החיים הנה תשקיף וניתן שלא להזדהות עם כל דבר שהוא חיצוני לרבות גוף העצמי, נותר חלל ונוצרות שאלות קיומיות אשר הינן מעבר לקיום המוכר. רוב הידע הרוחני מנוצל לשם רווחתו של האדם, למען שלוותו ולמען חייו הגשמיים. אך זה צד אחד של חיי הרוח הכוללים גם תקשורת עם הלא נודע למען מטרה זו. אך האם יש יותר מכך.? הם עלינו לזכור שמראה נקייה זו לא תשקף קבעונות ותשאר כפי שהיא. החיים שמעבר אינם ידועים, אלוהים אינו ידוע למרות שהוקטן והואנש בהתאם למימדי האדם עצמו. האם החיים מעבר נושאים זהוי כלשהו, האם החיים כאן משרתים מטרה כלשהי.? להשקיף על החיים כאותה מראה, לשקף את החיים כאותה מראה, לעולם לא יפגמו בטוהרתה. האם המראה היא הדבר האמתי או הנשקף בה. לכאורה שאלה זו סותרת את שנכתב אולם בחיי הרוח הרי שהנשקף מהמראה מכיל תכנים אחרים בלבד או שונים ולמעשה אין ההבדל קיים. ושוב נוצרת מחזוריות של שקיפות תכנים המהווים את החיים (פנימיים וחצוניים) הבאים לידי ביטוי באופנים שונים. והנה נגלה שפשטוט החיים מכילים אכויות שאבדו בתוך סבך הרצונות המעוותים המכלים את נשמתו של האדם. אם כך מה נותר ומה נכון.? בברכה אביר