כיבוד הורים

eclipse angel

New member
כיבוד הורים

כמה קשה זה להמשיך ושתוק ולא להגיב.. לציניות הבוטה.. להערות. להשפלות... כמה צער... כמה כאב איך אפשר להמשיך ולכבד הורים במצב הזה?
 

Nחמן

New member
מלאך יקר וחביב!

רחוק אני מלהטיף מוסר. אני קורא את דבריך בצער ומבין ללבך. למרות השאיפה לפתיחות לא כל הורה מבין את נפש בנו. בהשקפתי בעניין "יציאה מהארון" תמיד טענתי "אל תעוררו את האהבה עד שתחפץ". אינני חייב להצהיר בראש כל חוצות: "אני הומו!" גם לא השכלתי להבין, מה טעם בכך. אינני דוגל בהסתרה מוחלטת של הנטייה אבל גם לא בהכרזות בומבסטיות. לכל היותר לו היו מתעוררים סימני חשדות לנטייה, הייתי פותח בדברי כיבושין כמו: אין לי דעה מגובשת בעניין אבל בהחלט אני סבור, שיש לתת לכל אדם את הבחירה החופשית, כיצד להתנהג עם נטייתו כל עוד איננו פוגע בציבור. במשפחתי הקרובה כנראה אימי ואחותי יודעים שאני הומו אבל מעולם לא דיברנו על כך בגלוי. הייחסים בינינו הם מצוינים ובמיוחד היום - למעלה משלושה חודשים לאחר התאונה, ששינתה את מהלך חיי. אימי הקשישה למשל כך כך רוצה לעזור לי, עד שמבלי לחשוב לעומק הציעה לעבור להתגורר אצלי. במה תוכל לעזור? לתת לי אופטלגין נוסף לשיכוך כאבים? ב"ה יש לי מטפל, שמשרת אותי יפה ועושה דברים רבים, שהאמא לא תוכל לעשות. מדי יום יש בינינו חילופי שיחות טלפון להתעניינות בשלומי. אחותי, שהיא ניגוד גמור אליי מהבחינה הדתית, פועלת במישורים רבים במסירות נפש כדי לעזור לי להתגבר על כל המשוכות בדרך להשגת זכויות מהביטוח הלאומי ומחברת הביטוח של הנהגת הפוגעת. אז תאמר לי, מלאך נפלא: משפחה כזאת אפשר לעזוב? לעולם לא. יתכן, שההורים שלך טועים בגישתם כלפיך, אבל הפ ההורים שלך ואמורים לדאוג לך בכל צרה שלא תבוא. כמובן אינני מתייחס למקרים חריגים, כפי שנתגלו בעת הרצח הנפשע ב"ברנוער", כי אלה באמת מקרים חריגים, ומהורים כאלה באמת ראוי להתרחק. לא לשנוא אותם, חלילה, אלא לנהל חיים עצמאיים משלך ולהמתין, שההורים ייזכרו בבנם וישאו אותו על נס בלא כל קשר לנטייתו. מכל הדברים הללו נשמע, כאילו אני יועץ פסיכולוגי, ולא כן הוא. בסך הכל כתבתי אותם מהרהורי ליבי. אולי באמת היה כדאי, שתתייעץ עם פסיכולוג, ואם אתה עדיין חייל, תוכל לקבל במסגרת השירות הצבאי (שים לב: פסיכולוג ולא פסיכיאטר). אני רוצה לאחל לך, שבמהרה תגיעו להבנות ותתרגלו לכבד זה את זה (גם ההורה חייב לכבד את בנו). חוץ מכל זה אילו ידעת, באיזה מצב אני כותב הודעה זאת, לאחר שאמש ביצעתי תנועה סיבובית לא בריאה של הרגל החולה, ואילו הבוקר שפכתי על עצמי מים רותחים בניסיון להכנת קפה באופן עצמאי, ומשני המקרים הללו אני סובל מכאבים עזים עד כדי כך, שהיום לא יצאתי מהבית כלל אף לא לתפילות או לשיעור. ו... לא! אינני מצפה לאמפטיה או לרחמים. אני חש הקלה אישית בכל פעולה, שאני יכול למען הזולת. זה בנפשי מאז ומתמיד. שיהיה לך לילה טוב, ושתזכו אתה והוריך למצוא מסילות זה כלפי זה, והאמן לי, שבשורה טובה תקל על מצבי עוד יותר. לפחות במישור הנפשי.
 
אתה לא חייב לצאת מהארון, מה שאתה כן חייב...

זה להסביר להוריך שאסור להשפיל אף אדם, ואסור להעיר הערות ציניות ובוטות, לא כלפי עדות שונות, לא כלפי קבוצות אתניות שונות, וגם לא כלפי הומואים ולסביות. תאמר להם שיש איסור מן ההלכה שלא להשפיל אנשים. אתה הצעיר כן יכול לחנך את הוריך בנושא השפלות של מיעוטים וגינוי שלהם.
 

eclipse angel

New member
לא יצאתי מהארון.. הוציאו אותי...

אני יודע שבסופו של דבר הכל נובע מהשקפות עולם שונות והכל בא ממקום טוב וזה מה שמשגע אותי בא ממקום טוב- אבל זה לא טוב!
 
"הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות"זה לא מספיק!

זה לא מספיק שזה בא ממקום טוב. צריך שיהיה טוב. מקווה שאתה והוריך תגיעו להסכמה. לפחות להסכם "אי-לוחמה" שלפיו הם משתדלים שלא להכאיב לך, ואתה - להם.
 

Nחמן

New member
כיצד יתכן, שאינני מסכים אתך?

חלילה! מסכים בהחלט אולם יש לי השגה על הסיפא. תפקידו של הבן איננו לכבד את הוריו (אם דנים ע"פ ההלכה) אולם הוא רשאי ובמקרים מסוימים אף חייב להשפיע על הוריו לשנות את התנהגותם. אנסה לתאר בפניך תסריט דמיוני אבל אפשר, שגם יהיה מציאותי. אין הוא מיועד למלאך זה או אחר אלא לכל אדם צעיר לאחר שירות צבאי. התסריט: אמא ואבא יקרים! דעו לכם, שאני אוהב מכל הלב ומעריך מאוד את כל מה שעשיתם למעני עד היום הזה. חלילה וחס, שלא נגיע לזה, אני אעשה את מרב המאמצים לעזור לכם בשעת הצורך מבלי לחסוך בשום פרט מהפרטים המתחייבים בייחסים שבין בן להוריו. עם זאת אני חייב לומר בגלוי, שנסיונותיכם להשפיע על מהלך חיי באמצעות איומים והשפלות לא ישיגו שום מטרה. להיפך! שני הצדדים עלולים להינזק קשה מאוד מהמהלך ולאף אחד לא תהיה תועלת מזה. אני מבין את כעסכם כלפיי על שבחרתי בדרך חיים שונה משלכם. האמינו לי, שזאת לא בחירה אלא אילוץ. עליכם להבין, שיש אנשים רבים בעולם, שהדרך המשפחתית הרגילה איננה מתאימה להם מבלי להיכנס לפרטים למה ומדוע, כי זה מסובך מאוד. אני מבין, שהשאיפה של כל הורה היא לראות את בנו וביתו תחת החופה ולאחר מכן ממשיכים את שושלת הדורות באמצעות נכדים. הלוואי יכולתי גם אני לספק את מאווייכם. רק דעו לכם, שזאת איננה מחלה אלא דבר בריא לחלוטין. אומנם שונה וחריג מהמקובל בקרב הרוב אבל עדיין קיים בקרב רבים. לכן אל תנסו לחפש מזור ל"מחלה", שאיננה קיימת. אתם עלולים לבזבז ממון רב על רופאים ועל טיפולים ולגלות לבסוף, שהתוצאה נשארה זהה לזאת שלפני הטיפולים. מה נותר לנו לעשות? לחיות בשלום זה עם זה. לא ירחק היום, שבו אמצא לי מסגרת מתאימה מחוץ לביתכם, אבל לעולם לא אשכח אתכם ואת כל הטוב שבכם. תמיד אדאג לשלומכם ולבריאותכם. רק אנא מכם! חדלו ממסכת ההשפלות המזיקה. אין שום מצווה להשפיל בן או בת. זכרו: תמיד אשאר הבן שלכם! השפלת הבן שלכם כמוה כהשפלת עצמכם והרי לא יעלה הדעת... חוץ מזה מעבר לכאב על ההשפלה האישית אני כואב עוד יותר את ההשפלה שלכם. ואם תאמרו: האם אין זאת השפלה מצד הבן, שבחר במסגרת שונה? אשיב לכם: לחיות את המסגרת, שנכפתה עליי, זאת איננה השפלה. אתם לא אשמים בזה וגם אני אשם. עלינו רק לכבד את זה ולבסוף תיווכחו, שדרך זאת הייתה החכמה והצודקת ביותר לכל הצדדים. אני מציע להפסיק לחשוב על העתיד שלי. החיים עוד לפניי והכל עדיין פתוח. חישבו רק על הבריאות שלכם, שאיננה צריכה להיפגע בגלל דרך חיים שונה מכפי שרציתם. אני מאחל לכם, שתזכו להמון אושר ושמחה בחייכם, ושתשכילו להבין, כי "חביב אדם שנברא בצלם", גם אם הוא שונה בדרכו ובהשקפתו ממה שנראה לכם נכון. אוהב אתכם מאוד המלאך הקטן שלכם למעשה זהו מונולוג והוא יכול להימסר בכתב בהזדמנות ובשעת כושר, שבה ייעלם מן הבית לשלושה ימים תוך השארת ערוץ קשר פתוח לשיחה יזומה מצד ההורים, שיזמינו אותו לחזור. אינני יכול להבטיח כמובן, שמכתב זה יפעל כמטה קסם, אבל צריך לנסות. אם לא יעזור, ניאלץ לחפש פתרונות אחרים.
 

גנימדס

New member
שים גבול

לא להגיב? להערות ? השפלות? למה לא להגיב? לכבד הורים זה לא אומר להשפיל את עצמך. אפשר גם לענות להם בצורה שתכבד אותם , לא בצורה שתשפיל אותם.... כמו להגיד :"אמא, זה מעליב אותי. אבא זה משפיל אותי. אל תדבר אלי ככה." מתוך מקום של כבוד, גם להם וגם לעצמך.
 
כיבוד הורים נובע ממקום בו הנחת המוצא היא

כי ההורים מכבדים את הילדים והילדים יש להם נטיה שלא לכבד בשל אי בשלותם והעדר ניסיון החיים עדיין. ולכן, במקום בו ההורים לא מכבדים את עצמם ואת הזולת ראוי לומר להם זאת. יש גם שלב בו צריך להתנתק מההורים. לעזוב את הבית ולעוף. כשלא גרים בבית ההורים יבינו כי אם לא יבנו גשר אליך לא יהיה להם קשר איתך. ואם לא יבינו, בנה לך חיים בריאים ומאושרים משלך.
 

Nחמן

New member
גם אתך אני מסכים

גם בסיפא. רק הדבר צריך להיעשות בזהירות ולא בחיפזון ורק אם אין ברירה אחרת.
 
ערב טוב חבר יקר וחביב

/tapuzforum/images/Emo24.gif ראשית הרשה לי לשלוח אלי מכאן חיבוק חם ולבבי וגם את אהבתי אליך/tapuzforum/images/Emo23.gif אני רואה בין השיטין מה עובר עליך יקירי וזה באמת מצער וכואב, אבל מה לעשות וזה מהדיברים בהם דיברה התורה "כבד את אביך ואת אמך..." אלא אם אדם מחליט לכפור בתורה כולה וגם בזה ואני יודע ומאמין שאין זו כוונתך, על אף ההתלבטויות וההתחבטויות והדילמות הרבות שבהם חיית לא מכבר ומן הסתם גם היום. צודקים ידידיי הקודמים בדבריהם, למרות הדעות הקדומות לא רק של הוריך אלא של עוד רבים אחרים, עליך לדעתי לצאת מהבית, למצוא לך פינה שקטה, כי אני חושה שאתה מספיק בוגר כדי שתוכל לחיות את חייך כראות עיניך. גנימדס צודק בדבריו בנועם ובדרך שלא תפגע בהם, תסביר שאין רשות לבן אנוש לשפוך את דמך. אגב, מאז שהפלאפון הקודם שלי שבק חיים ואיתו נעלמו מספרי הטלפונים של החברים, אני כמעט מנותק מהעולם. למזלי כמי שמבין עניין ובתוך עמי (ההומאים/דו) אני יושב, גם אצלי נפל דבר (וזה לא המקום לפרט) ואני ב"ה התוותי את הדרך, עודדתי, נתתי גיבוי, מייעץ ומדריך את מי שצריך. אני מקווה שבעז"ה גם אתה תגיע אל המנוחה והנחלה מהרה ותהנה מהחיים שיהיו לך אך טובים ומאושרים. מגיע לך קצת... הרבה נחת רוח.
 

DannyDinn

New member
תלמד מה הכוונה בלכבד הורים

אין הרבה מה להוסיף על מה שכבר אמרו לך, אבל אולי מנסיוני האישי... אמנם הורי מעולם לא לעגו לי או הציקו, אבל זאת כיוון שלא איפשרתי להם מעולם להגיע לשלב הזה. ולא בגלל שהעמדתי אותם על מקומם (כפי שעליך לעשות) אלא שעשיתי תמיד מה שרצו, בסתירה מוחלטת למה שאני רציתי, וכל זאת על מנת לכבד אותם. כיוון שחשבתי שזה זה כיבוד ההורים... הראשון שפתח את עיניי היה הפסיכולוג שלי (שאינו אורתודוקס אלא קונסרבטיבי), והוא ביקש שאלמד מה הכוונה בכיבוד הורים, על פי האורתודוקסיה. וכשלמדתי קצת, ראיתי מה הכוונה בדיוק... אז אם אתה מאמין, תלמד גם אתה, ותראה שאין להוריך כל זכות להתוות את מהלך חייך. הבחירות הם שלך ואתה יכול לבחור גם בדרכים הסותרות את דרכם. כל עניין כיבוד ההורים הוא בלמזער את הצער שתגרום להם... לדבר את דבריך בכבוד וכו. דעתי האישית - אם הם אינם מכבדים אותך כפי שאתה, אינם ראויים להיות הורים. פשוט מאוד.
 

Nחמן

New member
מסכים! מסכים! מסכים!

אין כאן מישהו, שמוכן לכתוב משהו, שלא אסכים איתו? זאת פשוט שערוריה!...
אם כולנו נסכים זה עם זה תמיד, לא יהיו מחלוקות, לא יהיה על מה לריב
ויהיה משעמם. חברי הפורום היקרים! כבר יומיים מאז שבצעתי את התנועה הבעייתית ברגל וסובל מכאבים איומים. מחר אני צריך להיפגש עם ההמטולוג (בלא קשר לאירוע זה) ואילו מחרתיים - אם לא יחול שינוי במצבי, אצטרך להגיע בעזרת ה"מכונית" שלי (בלי מנוע, בלי מראות וכו') לקפוט חולים ומשם... אולי יחזיר אותי הרופא לביתי עם מרשם לכדורי הרגעה או אוליי ישלח אותי לחדר מיון ואז אני עלולן להתאשפז שוב. מותר ורצוי להתפלל בעדי - מרדכי נח בן רחל ולצרף לאותה תפילה שני שמות נוספים של ידידים חביבים: הרב רון בן צפורה והרב חנן בן שלומית (וכמובן כל אחד רשאי להתפלל גם על כל מי שיקר לליבו). ולסיום - משהו אישי: דני דין יקר! אני אוהב אותך כאדם. לא חשוב, אם את דתי, חילוני, אתאיסט או כל דבר אחר. העיקר, שאתה בן אדם. את החשבונות עם הקב"ה אשאיר לו. סוף סוף אני צריך משהו גם לעצמי. אז למה להטריד אותו בענייני אחרים? ועוד בענייני אדם יקר כמו דני דין? חזק ואמץ! שיהיה לך רק טוב כל ימי חייך.
 

Nחמן

New member
תודה רבה!

אני משתדל מאוד אבל... כולנו בני אדם. טעות קטנה אחת גרמה למה שגרמה. מקווה, שיעבור במהרה.
 
למעלה