כח מול רכות - מה עדיף?
הוויכוח/דיון בנושא עלה כאן הרבה פעמים, והדיעות היו מאוד מאוד נחרצות (ואף עלו לטונים צורמים). אני לא רוצה לפתוח שוב את הנושא , אלא רק לספר על מקרה פרטי, מהחיים, שאני מקווה שישפיע על עוד כמה חבר'ה, במגעיהם: בחיים "האמיתיים"/מקצועיים שלי אני נמצא במשך תקופה ארוכה בסוג של "עמדת כח" ומהצד השני של המתרס (גם המקצועי וגם מכל בחינה אחרת) מול קבוצת אנשים מסויימת. מייד כשנכנסתי לתפקיד החלטתי על דרך פעולה והתנהגות מסויימת, שהתבססה בעיקר על - כמו שאומרים היפנים - "קוקוּרו לקוקוּרו", או - "לתת ללבבות לתקשר". השבוע נדרשתי למכתב המלצה לצורך העבודה ופניתי למספר גורמים מקצועיים שאיתם אני בקשר. אחד המכתבים הכי מרגשים והכי תומכים ומעריכים היה מאותה קבוצה. ולא זו בלבד, אלא שמסתבר שהדבר שהם הכי שמו לב אליו ושהכי העריכו היה צורת החשיבה הזו, של פתרון מחלוקות בצורה של לב פתוח והקשבה למצוקות הצד השני. לערי נאלצתי לברבב כאן את עצמי, אבל אבקש להתעלם מזה ולנסות להתרכז בעיקר, במסר: ברוב העימותים, רגישות ולב ישיגו השגים אמיתיים וברי-קיימא הרבה יותר מאשר כח. הכחמה והבעיה הגדולים הם לדעת מתי להשתמש במה, ובאיזו מה מידה.
הוויכוח/דיון בנושא עלה כאן הרבה פעמים, והדיעות היו מאוד מאוד נחרצות (ואף עלו לטונים צורמים). אני לא רוצה לפתוח שוב את הנושא , אלא רק לספר על מקרה פרטי, מהחיים, שאני מקווה שישפיע על עוד כמה חבר'ה, במגעיהם: בחיים "האמיתיים"/מקצועיים שלי אני נמצא במשך תקופה ארוכה בסוג של "עמדת כח" ומהצד השני של המתרס (גם המקצועי וגם מכל בחינה אחרת) מול קבוצת אנשים מסויימת. מייד כשנכנסתי לתפקיד החלטתי על דרך פעולה והתנהגות מסויימת, שהתבססה בעיקר על - כמו שאומרים היפנים - "קוקוּרו לקוקוּרו", או - "לתת ללבבות לתקשר". השבוע נדרשתי למכתב המלצה לצורך העבודה ופניתי למספר גורמים מקצועיים שאיתם אני בקשר. אחד המכתבים הכי מרגשים והכי תומכים ומעריכים היה מאותה קבוצה. ולא זו בלבד, אלא שמסתבר שהדבר שהם הכי שמו לב אליו ושהכי העריכו היה צורת החשיבה הזו, של פתרון מחלוקות בצורה של לב פתוח והקשבה למצוקות הצד השני. לערי נאלצתי לברבב כאן את עצמי, אבל אבקש להתעלם מזה ולנסות להתרכז בעיקר, במסר: ברוב העימותים, רגישות ולב ישיגו השגים אמיתיים וברי-קיימא הרבה יותר מאשר כח. הכחמה והבעיה הגדולים הם לדעת מתי להשתמש במה, ובאיזו מה מידה.
