N a d a v 1 6
New member
כותב מהבית חולים...
היי לכם..אני פה בשניידר כבר ממוצאי שבת, רציתי לספר לכם מה עבר עליי.. מוצאי שבת היה לי ריב ענקי עם ההורים שלי..הרגשתי מיואש מהמון דברים מאוכזב היה נמאס לי מהמון דברים מצאתי פתרום ובלעתי 10 אקמול ועוד כמה דברים שדומים לאקמול..שלחתי הודעה לחבר שלי ואמרתי לו שאני אוהב אותו,אח"כ.. יצאתי לכיוון המטבח והתעלפתי התחלתי לבכות ורעדתי ואמרתי "אמא אמא אמא" וממש הרגשתי שאני עומד למות אמא שלי ואבא שלי רצו ואחותי התחילה לבכות הביאו לי כרית ושמיכה..ואז אני זוכר שהאלו מהטיפול נמרץ באו..(אמבולנס) ואני שכבתי והם נתנו לי עירו אמא שלי התקשרה לחבר שלי ואמרה לו לבוא דחוף הם בידיוק נכנסו לחדר שלי ומצאו את המכתב שהשארתי שנמאס לי ושאני אוהב אותם. אח"כ מצאתי את עצמי בבית חולים מאיר......בכפר סבא שחבר שלי מדבר איתי ואומר לי נדבוש נדבוש שלי והוא מחבק אותי ומדבר איתי...והם ניסו להשאיר אותי בהכרה..פתאום הרגשתי שאני נעלם שוב..ואז שמעתי את החבר שלי אומר לי למה הוא לא מגיב לי? למה הוא לא מגיב לי?? ואז אני הם רצו להכניס לי קטטר (על מנת להוציא שתן) והוא אמר שלא יעיזו ושהוא יעזור לי והוא באמת עזר איכשהו..והוא גרם לי להוציא שתן בכוס. אח"כ איבדתי הכרה ושמעתי אותו אומר למה הוא לא מגיב?? למה הוא לא מגיב??? ואז איבדתי הכרה ושמו לי מכונת הנשמה...הטיסו אותי (באמבולנוס כמובן),לבית חולים שיינדר בפתח תקווה,שאני מונשם,אח"כ העבירו אני זוכר שהתעוררתי עם הצינור המנשים ולא יכלתי לנשום כי הרי המכונה הזו מנשימה אותך לבד מבלי שתנשום,ואני התעוררתי כבר ונשמתי בכוחות עצמיי והתחלתי להשתולל במיטה ודפקתי וניסיתי לדבר שיוציאו לי את הצינור כי אי אפשר לנשום עם זה הבנתם?,ואז הרופא אמר נדב סובלנות נוציא לך את הצינור ואני משתולל עוד יותר כי אני בנתיים לא נושם!!! ואז אני זוכר ששוב נרדמתי והתעוררתי בארבע ורבע לפנות בוקר שחבר שלי ישן ליידי ואני מביט סביבי ולא מבין איפה אני הוא היה שם כ ל ה ל י ל ה ! ! ! עם ההורים שלי הוא בעצם גם הכיר את ההורים שלי באותו הזמן... הכי הזוי זה שלא ידעתי מה קורה.....בקיצור לא ידעתי שאני כמעט ואמות מאקמול,הכוונה הייתה אולי קריאה לעזרה עם כל הבעיות והתדמודדויות שלי עם דברים,אבל לא ידעתי!! אקמול כ"כ רעיל שזה גרם לי כמעט לאבד את הכבד..אני פה כבר ממוצאי שבת בהשגחה רצינית.. אני שותה כ ל י ו ם !! תרופה מגעילה!! שמנקה את הכבד ואני אמור כיביכול להשתחרר מחר.... אני מתגעגע הבייתה.. שתדעו לכם שאולי זה סיפור לא ממש חיובי,אבל הרבה דברים חיובים יצאו מהסיפור הזה כל הדודים השומרים שלי..יודעים עליי ואני מחוץ לארון בפני כל המשפחה המורחבת וגם הדתיים שבנייהם התקשרו ואמרו שהם אוהבים אותי,אישתו של אחי חיבקה אותי ואמרה לי שהידיד הכי טוב שלה היה הומו אח שלי ואני התחברנו מאוד..אבא שלי סוף סוף נשבר והודה שהוא אוהב אותי וכל המצב..הזה..שבעצם אני מאוד מצטער עליו.. גרם לי להבין כמה שהמשפחה שלי אוהבת אותי ואני מת כבר לצאת מפה!!! הכבד שלי כמעט ונהרס מאקמול..שהוא רעיל ברמות מטורפות למי שלא יודע!! ובגלל שהמשקל שלי נמוך (גם גרמו לי לעלות פה במשקל). מעבר לזה...אני מרגיש מצויין אני פה בחדר מחשבים סוף סוף כל יום חבר שלי ישן איתי פה!!!!!!!! חחח..והיה ממש צחוקים
אתמול החבר הכי טוב שלי (יוני) היה פה והוא הביא לי בלון של בוב ספוג..אז עשינו לבוב ספוג החייאה כי החלטנו שהוא מת! חחח יש פה רופא כוסון חבל על הזמןןןןןןןןןןן ואני מפלרטט איתו חח הרמתי את כל מחלקת ילדים בשניידר..עם הנעליים של טיגר מפו הדב..אני מסתובב ועושה להם הרבה שמח
לא רציתי לשתף אף אחד מהחברים הטובים שאני פה כי לא רציתי שאף אחד יבוא לבקר אותי..הייתי כ"כ רזה ונראתי כ"כ חולה....שאיימו עליי שיישלחו אותי לתל השומר. מחר אני בבית!!!!!!!!! ואני מודיע לכם שאני מרגיש מצויין!! כל הסיפור הזה נשמע עצוב אבל בעצם הדבר ההז חיזק את הקשרים עם כל המשפחה שלי,ועכשיו מעבר לזה שהמשפחה שלי יודעת כמובן והם קיבלו מההתחלה כל המשפחה המורחבת. אז אני פה..שוב יושב ושומע מוסיקהוהחבר שלי תומך בי כ"כ ההורים שלי ואחים שלי אומרים לי "היי נדב יש לך טעם טוב". אתם לא יודעים איך הוא דאג לי ישן איתי כל לילה חיבק אותי סבל אותי..לחשוב שכמעט נפרדנו בגלל שהרגשתי חרא... קיצור ליגל אמנון וכן כולכם..אני בסדר...
ואיף באתי להתחבר למסנג'ר עכשיו! חחח והם אמרו לי להתנתק כי אסור לי
אמא שלי תכף באה לפה..ואני עוד מעט צריך ללכת לאכול!
פיייכס.. אז..זהו נקווה שמחר אני בבית. ביי לכם
היי לכם..אני פה בשניידר כבר ממוצאי שבת, רציתי לספר לכם מה עבר עליי.. מוצאי שבת היה לי ריב ענקי עם ההורים שלי..הרגשתי מיואש מהמון דברים מאוכזב היה נמאס לי מהמון דברים מצאתי פתרום ובלעתי 10 אקמול ועוד כמה דברים שדומים לאקמול..שלחתי הודעה לחבר שלי ואמרתי לו שאני אוהב אותו,אח"כ.. יצאתי לכיוון המטבח והתעלפתי התחלתי לבכות ורעדתי ואמרתי "אמא אמא אמא" וממש הרגשתי שאני עומד למות אמא שלי ואבא שלי רצו ואחותי התחילה לבכות הביאו לי כרית ושמיכה..ואז אני זוכר שהאלו מהטיפול נמרץ באו..(אמבולנס) ואני שכבתי והם נתנו לי עירו אמא שלי התקשרה לחבר שלי ואמרה לו לבוא דחוף הם בידיוק נכנסו לחדר שלי ומצאו את המכתב שהשארתי שנמאס לי ושאני אוהב אותם. אח"כ מצאתי את עצמי בבית חולים מאיר......בכפר סבא שחבר שלי מדבר איתי ואומר לי נדבוש נדבוש שלי והוא מחבק אותי ומדבר איתי...והם ניסו להשאיר אותי בהכרה..פתאום הרגשתי שאני נעלם שוב..ואז שמעתי את החבר שלי אומר לי למה הוא לא מגיב לי? למה הוא לא מגיב לי?? ואז אני הם רצו להכניס לי קטטר (על מנת להוציא שתן) והוא אמר שלא יעיזו ושהוא יעזור לי והוא באמת עזר איכשהו..והוא גרם לי להוציא שתן בכוס. אח"כ איבדתי הכרה ושמעתי אותו אומר למה הוא לא מגיב?? למה הוא לא מגיב??? ואז איבדתי הכרה ושמו לי מכונת הנשמה...הטיסו אותי (באמבולנוס כמובן),לבית חולים שיינדר בפתח תקווה,שאני מונשם,אח"כ העבירו אני זוכר שהתעוררתי עם הצינור המנשים ולא יכלתי לנשום כי הרי המכונה הזו מנשימה אותך לבד מבלי שתנשום,ואני התעוררתי כבר ונשמתי בכוחות עצמיי והתחלתי להשתולל במיטה ודפקתי וניסיתי לדבר שיוציאו לי את הצינור כי אי אפשר לנשום עם זה הבנתם?,ואז הרופא אמר נדב סובלנות נוציא לך את הצינור ואני משתולל עוד יותר כי אני בנתיים לא נושם!!! ואז אני זוכר ששוב נרדמתי והתעוררתי בארבע ורבע לפנות בוקר שחבר שלי ישן ליידי ואני מביט סביבי ולא מבין איפה אני הוא היה שם כ ל ה ל י ל ה ! ! ! עם ההורים שלי הוא בעצם גם הכיר את ההורים שלי באותו הזמן... הכי הזוי זה שלא ידעתי מה קורה.....בקיצור לא ידעתי שאני כמעט ואמות מאקמול,הכוונה הייתה אולי קריאה לעזרה עם כל הבעיות והתדמודדויות שלי עם דברים,אבל לא ידעתי!! אקמול כ"כ רעיל שזה גרם לי כמעט לאבד את הכבד..אני פה כבר ממוצאי שבת בהשגחה רצינית.. אני שותה כ ל י ו ם !! תרופה מגעילה!! שמנקה את הכבד ואני אמור כיביכול להשתחרר מחר.... אני מתגעגע הבייתה.. שתדעו לכם שאולי זה סיפור לא ממש חיובי,אבל הרבה דברים חיובים יצאו מהסיפור הזה כל הדודים השומרים שלי..יודעים עליי ואני מחוץ לארון בפני כל המשפחה המורחבת וגם הדתיים שבנייהם התקשרו ואמרו שהם אוהבים אותי,אישתו של אחי חיבקה אותי ואמרה לי שהידיד הכי טוב שלה היה הומו אח שלי ואני התחברנו מאוד..אבא שלי סוף סוף נשבר והודה שהוא אוהב אותי וכל המצב..הזה..שבעצם אני מאוד מצטער עליו.. גרם לי להבין כמה שהמשפחה שלי אוהבת אותי ואני מת כבר לצאת מפה!!! הכבד שלי כמעט ונהרס מאקמול..שהוא רעיל ברמות מטורפות למי שלא יודע!! ובגלל שהמשקל שלי נמוך (גם גרמו לי לעלות פה במשקל). מעבר לזה...אני מרגיש מצויין אני פה בחדר מחשבים סוף סוף כל יום חבר שלי ישן איתי פה!!!!!!!! חחח..והיה ממש צחוקים