כותבת רחל עברון מקיבוץ סעד שבעוטף: 3 עשורים מחיי, מגיל 10 עד גיל 40 בערך, הגדרתי את עצמי כדתיה.

אלפיני

Well-known member
*** הערה שלי, העניין אינו עצם האמונה אלא הדרך בה מנצלים אותה.****


כותבת רחל עברון מקיבוץ סעד

חשוב ביותר!!!
כותבת רחל עברון מקיבוץ סעד שבעוטף:
נשברתי
3 עשורים מחיי, מגיל 10 עד גיל 40 בערך, הגדרתי את עצמי כדתיה. דתיה לאומית, דתייה לייט, דתייה בדרכי שלי.
3 עשורים בזבזתי זמן על שטויות כמו קניית בגדים צנועים (יחסית), הכנות לשבת, אוכל כשר ועוד, שלא לדבר על הסבל הנוראי, ההשפלה ועוגמת הנפש שהיו כרוכים בכל מיני "מצוות" מסויטות.
עד שהחלטתי שהחיים שלי שווים יותר ממה שמישהו החליט שזה מה שטוב בשבילי, וזרקתי הכל. אבל הכל.
לא, אל תשאלו מה אני עושה ביום כיפור, התשובה בגוף השאלה.
אבל עד לפני שבוע זה היה ביני לביני.
היום התפרקתי.
לקיבוץ שלי לא חדרו מחבלים, לא ברור למה ואיך. בקיבוצים השכנים שלנו התרחשה שואה. אנחנו מכירים עשרות אנשים שנרצחו, חברים טובים איבדו את קרוביהם. אנשי כפר עזה, נחל עוז ובארי הגיבורים והאמיצים היו בקו הראשון, ואנחנו מעבר לכביש. עד שהמחבלים יימח שמם התחילו להגיע לכיוון שלנו, צה"ל כבר הגיע לאזור ותפרו אותם על הכביש, כך שאלינו הם לא נכנסו. היינו שעות בממ"ד הנעול, אבל לא היינו חלק מהזוועות בגוף ראשון.
ואז -
התחילו להסתובב ברשת כל מיני סיפורי זוועות על כך ש"לסעד לא נכנסו כי השער היה נעול, כי שבת"
(אז מה? גם במפלסים השער היה נעול, הבני עוולה פוצצו אותו)
"לסעד לא נכנסו כי הם שומרי שבת"
(אז מה? גם בעלומים הרוב שומרי שבת. והנה, אני לא שומרת שבת. ובכל זאת)
אז כל עוד זה היה ברשת, יכולתי לסנן ולהתעלם.
אבל אז אנשים התחילו לומר את זה באופן אישי. ובטלפון.
אז התרסקתי.
מי אתם בני אלף שעושים חשבונות כאלה?
מי זה האלוהים המחורבן הזה שלכם שמעלים עין משחיטת תינוקות ומשריפת ערימות של ילדים? זה הקורבן שהאפס הזה מבקש? מי זה ה"אבינו שבשמים" שלכם שמפקיר אלפי אנשים לסבל לא יתואר?
אנחנו עפר לרגליהם של אנשי כפר עזה היקרים שבזכות עמידתם בקו הראשון ניצלנו. אנחנו צריכים לנשק את האדמה שעליה הם דורכים. ומי אתם, חארות בני כלבים שמעזים לעשות את החשבונות המטונפים האלה?
כאילו לא מספיק קשה לנו גם כך, עכשיו אנחנו צריכים להרגיש רגשי אשמה על כך שהשכנים האהובים שלנו נטבחו, ואילו אנחנו לגמרי במקרה, רק בגלל שאנחנו מעבר לכביש, ניצלנו?
הלב שלי נשרף. אני לא יודעת איך לאכול את החרא הזה.
אני מאחלת לכל מחרחרי הקונספירציות המסריחות והנאלחות האלה שיישרפו באש הגהינום.
וקחו אתכם את האלוהים שלכם, כי זה כנראה מה שהוא שווה אם אתם מאמינים בו.
וטוסו לי מהעיניים, לא רוצה שום קשר איתכם.
 

חורזת באהבה

Well-known member
מנהל
*** הערה שלי, העניין אינו עצם האמונה אלא הדרך בה מנצלים אותה.****


כותבת רחל עברון מקיבוץ סעד​


חשוב ביותר!!!
כותבת רחל עברון מקיבוץ סעד שבעוטף:
נשברתי
3 עשורים מחיי, מגיל 10 עד גיל 40 בערך, הגדרתי את עצמי כדתיה. דתיה לאומית, דתייה לייט, דתייה בדרכי שלי.
3 עשורים בזבזתי זמן על שטויות כמו קניית בגדים צנועים (יחסית), הכנות לשבת, אוכל כשר ועוד, שלא לדבר על הסבל הנוראי, ההשפלה ועוגמת הנפש שהיו כרוכים בכל מיני "מצוות" מסויטות.
עד שהחלטתי שהחיים שלי שווים יותר ממה שמישהו החליט שזה מה שטוב בשבילי, וזרקתי הכל. אבל הכל.
לא, אל תשאלו מה אני עושה ביום כיפור, התשובה בגוף השאלה.
אבל עד לפני שבוע זה היה ביני לביני.
היום התפרקתי.
לקיבוץ שלי לא חדרו מחבלים, לא ברור למה ואיך. בקיבוצים השכנים שלנו התרחשה שואה. אנחנו מכירים עשרות אנשים שנרצחו, חברים טובים איבדו את קרוביהם. אנשי כפר עזה, נחל עוז ובארי הגיבורים והאמיצים היו בקו הראשון, ואנחנו מעבר לכביש. עד שהמחבלים יימח שמם התחילו להגיע לכיוון שלנו, צה"ל כבר הגיע לאזור ותפרו אותם על הכביש, כך שאלינו הם לא נכנסו. היינו שעות בממ"ד הנעול, אבל לא היינו חלק מהזוועות בגוף ראשון.
ואז -
התחילו להסתובב ברשת כל מיני סיפורי זוועות על כך ש"לסעד לא נכנסו כי השער היה נעול, כי שבת"
(אז מה? גם במפלסים השער היה נעול, הבני עוולה פוצצו אותו)
"לסעד לא נכנסו כי הם שומרי שבת"
(אז מה? גם בעלומים הרוב שומרי שבת. והנה, אני לא שומרת שבת. ובכל זאת)
אז כל עוד זה היה ברשת, יכולתי לסנן ולהתעלם.
אבל אז אנשים התחילו לומר את זה באופן אישי. ובטלפון.
אז התרסקתי.
מי אתם בני אלף שעושים חשבונות כאלה?
מי זה האלוהים המחורבן הזה שלכם שמעלים עין משחיטת תינוקות ומשריפת ערימות של ילדים? זה הקורבן שהאפס הזה מבקש? מי זה ה"אבינו שבשמים" שלכם שמפקיר אלפי אנשים לסבל לא יתואר?
אנחנו עפר לרגליהם של אנשי כפר עזה היקרים שבזכות עמידתם בקו הראשון ניצלנו. אנחנו צריכים לנשק את האדמה שעליה הם דורכים. ומי אתם, חארות בני כלבים שמעזים לעשות את החשבונות המטונפים האלה?
כאילו לא מספיק קשה לנו גם כך, עכשיו אנחנו צריכים להרגיש רגשי אשמה על כך שהשכנים האהובים שלנו נטבחו, ואילו אנחנו לגמרי במקרה, רק בגלל שאנחנו מעבר לכביש, ניצלנו?
הלב שלי נשרף. אני לא יודעת איך לאכול את החרא הזה.
אני מאחלת לכל מחרחרי הקונספירציות המסריחות והנאלחות האלה שיישרפו באש הגהינום.
וקחו אתכם את האלוהים שלכם, כי זה כנראה מה שהוא שווה אם אתם מאמינים בו.
וטוסו לי מהעיניים, לא רוצה שום קשר איתכם.​
איך מנצלים את האמונה?
מי מנצל את האמונה?
למי מפריע אם האחר מאמין?
 

אלפיני

Well-known member
איך מנצלים את האמונה?
לו יכולתי לקבל שקל עבור כל פרשן מטעם עצמו לגבי כוונות אלים ואלוהים הייתי האיש הכי עשיר בכדור הארץ בפער.

מי מנצל את האמונה?
סוגים שונים של אנשים הרוצים להשיג מטרה.
למי מפריע אם האחר מאמין?
לא מפריע כאשר מדובר בעניין פרטי. כן מפריע בהיבטים שונים שהאמונה גולשת מעבר לתחום הפרטי.
וכפי שאמרתי בין היתר גם בכל מני פרשנויות כמו למעלה שאין מאחוריהן שום עדות תומכת. כי הרי אף אחד באמת לא דיבר עם אלוהים לאחרונה וקיבל אישית ממנו מסר חד משמעי לגבי קיומו וכוונותיו.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
*** הערה שלי, העניין אינו עצם האמונה אלא הדרך בה מנצלים אותה.****


כותבת רחל עברון מקיבוץ סעד

חשוב ביותר!!!
כותבת רחל עברון מקיבוץ סעד שבעוטף:
נשברתי
3 עשורים מחיי, מגיל 10 עד גיל 40 בערך, הגדרתי את עצמי כדתיה. דתיה לאומית, דתייה לייט, דתייה בדרכי שלי.
3 עשורים בזבזתי זמן על שטויות כמו קניית בגדים צנועים (יחסית), הכנות לשבת, אוכל כשר ועוד, שלא לדבר על הסבל הנוראי, ההשפלה ועוגמת הנפש שהיו כרוכים בכל מיני "מצוות" מסויטות.
עד שהחלטתי שהחיים שלי שווים יותר ממה שמישהו החליט שזה מה שטוב בשבילי, וזרקתי הכל. אבל הכל.
לא, אל תשאלו מה אני עושה ביום כיפור, התשובה בגוף השאלה.
אבל עד לפני שבוע זה היה ביני לביני.
היום התפרקתי.
לקיבוץ שלי לא חדרו מחבלים, לא ברור למה ואיך. בקיבוצים השכנים שלנו התרחשה שואה. אנחנו מכירים עשרות אנשים שנרצחו, חברים טובים איבדו את קרוביהם. אנשי כפר עזה, נחל עוז ובארי הגיבורים והאמיצים היו בקו הראשון, ואנחנו מעבר לכביש. עד שהמחבלים יימח שמם התחילו להגיע לכיוון שלנו, צה"ל כבר הגיע לאזור ותפרו אותם על הכביש, כך שאלינו הם לא נכנסו. היינו שעות בממ"ד הנעול, אבל לא היינו חלק מהזוועות בגוף ראשון.
ואז -
התחילו להסתובב ברשת כל מיני סיפורי זוועות על כך ש"לסעד לא נכנסו כי השער היה נעול, כי שבת"
(אז מה? גם במפלסים השער היה נעול, הבני עוולה פוצצו אותו)
"לסעד לא נכנסו כי הם שומרי שבת"
(אז מה? גם בעלומים הרוב שומרי שבת. והנה, אני לא שומרת שבת. ובכל זאת)
אז כל עוד זה היה ברשת, יכולתי לסנן ולהתעלם.
אבל אז אנשים התחילו לומר את זה באופן אישי. ובטלפון.
אז התרסקתי.
מי אתם בני אלף שעושים חשבונות כאלה?
מי זה האלוהים המחורבן הזה שלכם שמעלים עין משחיטת תינוקות ומשריפת ערימות של ילדים? זה הקורבן שהאפס הזה מבקש? מי זה ה"אבינו שבשמים" שלכם שמפקיר אלפי אנשים לסבל לא יתואר?
אנחנו עפר לרגליהם של אנשי כפר עזה היקרים שבזכות עמידתם בקו הראשון ניצלנו. אנחנו צריכים לנשק את האדמה שעליה הם דורכים. ומי אתם, חארות בני כלבים שמעזים לעשות את החשבונות המטונפים האלה?
כאילו לא מספיק קשה לנו גם כך, עכשיו אנחנו צריכים להרגיש רגשי אשמה על כך שהשכנים האהובים שלנו נטבחו, ואילו אנחנו לגמרי במקרה, רק בגלל שאנחנו מעבר לכביש, ניצלנו?
הלב שלי נשרף. אני לא יודעת איך לאכול את החרא הזה.
אני מאחלת לכל מחרחרי הקונספירציות המסריחות והנאלחות האלה שיישרפו באש הגהינום.
וקחו אתכם את האלוהים שלכם, כי זה כנראה מה שהוא שווה אם אתם מאמינים בו.
וטוסו לי מהעיניים, לא רוצה שום קשר איתכם.
דברים חריפים אך חשובים. צודקת הכותבת בתוארה את האמירה המדוברת כטמטום (שאגב לא ממש ייחודית לדתיים דווקא כמובן ואפשר בשקט להניח שרוב המבטאים אותה אינם כאלה). השאלה אם היא עצמה דתיה או לא או מדוע, חסרת כל רלוונטיות לכך. מצד שני, בתקופה קשה אנשים נתפסים בכל מה שהם יכולים. זה כולל גם את הדת והאמונה (ע"ע שרשור נפרד בעניין האמונה שמחזקת) וגם דברים כאלה. דרכו של עולם. אין מה לתקוף את זה. בדיוק כמו לגבי דברי הכותבת כאן, לא דנים אנשים בשעת צערם. אפשר רק להרכין ראש ולהקשיב.
 
למעלה