הו סונגרייטר-סינגרס זה כלכך אני
טוב, אז נתחיל בניק דרייק, שנמצא בחתימה שלי משהו כמו 5 שנים ולא הוחלף מאז. זה מעיד על פינה חמה בלב (וגם על התנהגות מעט תלותית שלי, אבל נעזוב את זה
). אני אוהבת את החשיפה שלו במילים ובמוזיקה, ובעיקר בהגשה שלו את השירים. משהו עצוב-עצוב ואישי-אישי שמצליח בכל זאת לגעת, וזה הגדולה שלו. שהוא מצליח לגעת. ונעבור למספר 2 - ג'וני מיטשל (זה לא באמת דירוג). מיותר לציין ש-Blue נטחן עד אבק במערכת שלי בשבועות האחרונים, אני חושבת שאני מכורה לקול שלה. ואני כלכך אוהבת את המילים שלה, ברמות שאני לא יכולה לתאר. האמת שכמעט כתבתי כאן סקירה עליו אבל אני פשוט לא טובה בדברים האלה. פשוט תקשיבו, שבו עם החוברת, תקראו את המשפטים האלה, את I am a lonely painter, I live in a box of paints או: I wish I had a river I could skate away on. היא יודעת לפשט את הרגשות לרמה של משפטים שאני לא מבינה איך היא הופכת את זה לפשוט כלכך, כשזה בו זמנית כלכך מורכב. פשוט תעבירו לרצועה החמישית, תעצמו עיניים ותנו לקול שלה לשטוף אתכם כשהיא שרה Well, there's so many sinking, now you've gotta keep thinking You can make it through these waves. ותרגישו את הגלים האלה בקול שלה כשהיא מהדהדת Blue, I love you. כשהיא שרה ש-Songs are like tattoos, אני מרגישה שהיא פשוט מצליחה להוציא ממני את הכל עם המילים שלה ועם הביצוע שלה. עם איך שהיא יודעת למשוך כל אות שהיא כותבת עד לנקודה הכי נכונה, רגע לפני שהיא שוברת ושניה אחרי שהיא סדקה. לאונרד כהן - הוא משורר, וזה עוד לפני שהוא זמר, לדעתי. והוא עושה את זה כלכך יפה וכלכך עדין, אבל גם כלכך חזק, כשהוא שר - You got away, I never once heard you say I need you, I don't need you I need you, I don't need you והקול שלו כלכך מתאים למילים שלו, העומק הזה, החספוס שבונה את המילים ומעמיק את המשמעות שלהן. אני חושבת שאני הכי אוהבת שירה כשהיא מביעה בצורה הכי פשוטה את הדברים שתמיד קיימים בך ולא הצלחת לנסח. אז כשלאונרד כהן כתב: We are ugly, but we have the music הוא הניח מול העינים שלי משהו שבחיים לא הייתי מצליחה להוציא ממני, אבל הוא כלכך נכון וכלכך ברור, כלכך מתחבר לי. ואני אוהבת את זה, שמילים פשוט פוגעות בדיוק, שאף אחד לא היה חושב על זה חוץ ממנו, אבל הרבה מרגישים את זה גם. יש עוד הרבה: דילן, כמובן (his clothes are dirty but his hands are clean הוא אחד המשפטים שאני הכי אוהבת אצלו, בגלל הסיפור שהוא מספר, סיפור שלהם רק בתוך זה), והביטלס, שלפעמים המילים שלהם מופשות ולפעמים ההברקות האלה של She's Leaving Home ו-For No One, סיימון וגרפונקל ("Simon and Garfunkel is poetry!", ולו בגלל אמריקה, שיכול להראות לי מול העיניים את כל המסע שהם עוברים, במיוחד את הרגעים הקטנים שבו), ובטוח יש עוד שהשמטתי, אבל צריך ללכת לישון.