כמה שמות...
קרול קינג וגרי גופין, כן כן, קרול קינג וכן היא עדיין נורא משעממת, אבל ככותבת שירים, לפני שהפכה למלכת הנערות המלאנכוליות באשר הן משלמות שכר דירה לחדר וחצי במרכז ת"א (כלומר לפני שהיא הקליטה את טאפסטרי המרדים), קרול קינג יחד עם השותף שלה, היו צמד כותבי השירים מהגדולים בהיסטוריה, בהרבה מובנים הם עזרו לנסח איך צריך להשמע שיר פופ בעולם הרוק אנד רול ועיצבו את השפה המוסיקלית של דור שלם, בין ההצלחות הגדולות שלהם, אפשר למצוא את ה Porpoise Song הפסיכדלי המופלא של המונקיס (שימו לב פסיכדלי ומופלא והמונקיס, זה לאו דווקא סתירה...) Up on the Roof ו "(You Make Me Feel Like a) Natural Woman." הקלאסים ומה שבעיני הוא יהלום הכתר של שיתוף הפעולה בינהם: Wasn't Born To Follow של הבירדס (וכמובן עוד אלפי אחרים בהם להיטי ענק). יש משהו מלא חום שמדבר לכל אחד בכתיבה שלהם, אחר כך, קינג קצת התכנסה בתוך עצמה מה שאיפשר לה להיות סוג של מלכה אינטימית כזאת, אבל כשהיא וגופין כתבו להיטי פופ לכאורה מטופשים, הם כתבו דברים ניצחיים שמרגשים אותי היום. Buddy Holly הכוכב הכי גדול בתולדות הרוק, לפחות מבין אלו שנראים כמו דרו קרי.., באדי הולי אולי עיצב יותר מכל אחד אחר (חוץ מצ'אק ברי) את דמות זמר הרוק שכותב על חייו ואיחד, אולי באופן סופי את תפקיד הכותב ותפקיד המבצע, השירים שלו הם מופת לכתיבה של רוק אנד רול ודגם לפיו כל השאר הסתדרו, לשיאו ככותב הגיע הולי בעיני ב That'll Be The Day (אותו הוא כתב יחד עם חברו Jerry Allison)
אחד משירי הרוק הפשוטים והטובים שנכתבו אי פעם, זה אולי נראה לנו תמים ולא מעניין היום, אבל זה היה לא פחות ממהפכני (בטח לבחור מלאבוק טקסס) כשהשיר יצא, ואותי זה מצליח לתפוס עד היום. בוב דילן, כן כולם כתבו דילן, אבל לעשות איזושהי רשימה של כתובי שירים ולא להכניס לתוכה את דילן, זה כמו לעשות רשימה של מחזאים אנגלים בלי שייקספיר, או של סוכני נדל"ן ירושלמים בלי אולמרט, אפשר לעשות את זה, אבל זה מחטיא את הנקודה לגמרי... דילן עם כל השינויים שלו, תמיד כותב מהבטן תמיד מצליח לשלב רגש ואינטלקט ויותר חשוב, הוא פשוט משורר, אולי אחד הגדולים במאה האחרונה. דילן הוא אמן של מילה שלא מאוהב במילים של עצמו הוא גם היחיד שיכול לכתוב "מילים גדולות" ענקיות ממש ועדיין לא להשמע מגוחך שהוא עושה את זה. לנון ומקרטני, כל מי שכתב עד עכשיו ברשור ולא הזכיר את לנון ומקרטני, שיסתכל טוב טוב במראה, אני לא הולך אפילו להסביר את זה.. ריי דיוויס, אולי האהוב עלי מכולם, איש חכם, מלא קסם שמצליח לתפוס בכמה מילים וכמה בתים, מציאות שלמה, דיוויס, מעולם לא וויתר על הפשטות, ומצד שני, גם מעולם לא ויתר על האמת האומנותית שלו, הוא אולי היחיד שהצליח לתפוס את שני אלה בבת אחת, אולי, הגדול מכולם. סיד בארט, נו באמת??? רנדי ניומן, משורר, מוסיקאי, מקורי, מרגש, מרגש, מעניין, צריך עוד? ג'אגר וריצ'רדס, גדולי הכותבים בעולם הרוק נקודה! עם מנעד ועומק רגשי הרבה יותר גדול ממה שתמיד הערסים שלהם מאפשרת ועם יכולות מוסיקליות ללא תחרות ובעיקר עם השילוב הסופר סקסי של רגישות וקשיחות. הם באמת כתבו את הספר לאיך כותבים שיר רוק, כל השאר הכי הרבה הבינו את מה שהיה כתוב שם. ניל יאנג, מה שכתבתי על דילן תקף גם כאן, בתוספת קטנה, כמוסיקאי יאנג עולה על דילן, אבל זה לא ממש חשוב אני בטוח ששניהם היו מסכימים על זה. ג'ון פוגרטי, פשוט, יעיל, חכם ומלא אנרגיה, מה צריך יותר מזה? עשרות להיטי ענק? גם זה יש לו, שירים עמוקים? אצל פוגרטי אפשר לקחת אותם לפי משקל, לחנים שמגדירים מחדש מה זה רוק? לפוגרטי יש פטנט רשום על זה, בקיצור, בואו לדוד ג'ון ותלמדו איך עושים את זה כמו שצריך. רוברט פלאנט וג'ימי פייג', באוסקר יש קטגוריה נפרדת ל"עיבוד תסריט ממקור אחר", כל לד זפלין היא עיבוד שיר לפי לחן ומילים של מישהו אחר, אבל איזה עיבוד? אין עליהם. רציתי עשר וכבר הגעתי לאחד עשרה, אני אפסיק לפני שיגרם נזק מוחי בילתי הפיך...