כותבי שירים

[melancholy man]

כותבי שירים

טוב.. הסתכלתי קצת בדף הראשי של הפורום וקיבלתי תחושה שרק מנהלי הפורום בעבר ובהווה פותחים הודעות חדשות, אז קודם כל חברה, אני חייב לשאול מה הקטע?? ומעבר לזה בגלל שיש לי איזה אובססיה לכתוב שרק ארנב אפליפטי יכול להתחרות בה, הנה עוד ניסיון לשרשור.. כמו שאפשר לנחש מהכותרת, השרשור מתייחס לכותבי שירים, בין כאלה שכותבים לעצמם (דילן, יאנג, לאונרד כהן, קט סטיבנס וכו') כאלה שכותבים ללהקות שלהם (ריי דיוויס, לנון ומקרטני, בארט, גילמור ווטארס, ריצ'אדס וג'אגר, פייג' ופלאנט, סטיבי ווינווד, ג'ו סטרומר וכו') או בכלל כאלה שכותבים לאנשים (לא משהו שקורה הרבה היום, אבל הצמד גופין את קינג, פורטר והייז מתקליטי וכמובן, שלישיית מוטאון Holland/Dozier/Holland קופצים לי ישר לראש) אז מי כותבי השירים האהובים עליכם? מי כתב/ו שירים שהכי קרובים אלייך? למי יש לכם פינה חמה ותשמעו כל שיר שלהם?

 

[giloni]

לא יודע אבל

אחד השירים שאני מאד אוהב נכתב על-ידי כותב מקצועי שלכאורה היה אמור לייצר להיטים בפס היצור של אמריקה. בכל זאת יצא לו שיר מקסים: ג'ימי ווב עם McArthur Park. כל ביצוע לשיר הזה נשמע טוב כי השיר הוא שיר טוב. יקי

 

[melancholy man]

יצאו לו כמה שירים מקסימים

קודם כל, הנה לינק שידעו על מה אתה מדבר, וחוץ מזה, השיר שלו שאני הכי אוהב., לא יודע למה יקי, הייתי בטוח שתכתוב משהו על כותב שירים (דווקא לא "מקצועי") אחר...

 

[giloni]

גם עליו אכתוב

בינתיים יש הצטברות לימים טובים יותר: לינדיספארן שאנשים לא אוהבים או לא מכירים ויתחילו לאהוב כתגובה למה שאכתוב, ואותו משורר דלות עלום שם שאליו אתה מתכוון, ושהוא אכן גדול המשוררים בעולם הרוק מוחף למינסוטה יקי

 

[LadyG]

ג'קי דהשנון ה- ../images/Emo47.gif שלי

כתבה המון שירי סיקסטיס מרנינים כמו Needles & Pins והיתה חלק מסיבוב ההופעות האמריקאי של הביטלס ב- 64. בתקופת שהותה באנגליה בשנת 65 הפכה להיות שותפתו לכתיבה של ג'ימי פייג', כולל כתיבת שירים עבור מריאן פיית'פול המקסימה. מאוחר יותר, חזרה בניו יורק שיתפה פעולה עם רנדי ניומן. זה ככה על קצה המזלג. When You Walk in the Room (בביצוע של ה- Searchers )

 

[melancholy man]

מלכה אמיתית.. ../images/Emo13.gif

לא מבין איך לא שמת את הדבר הקליפ המדליק הזה.. http://www.youtube.com/watch?v=1gXhzV4h3tc

 

[LadyG]

אם תתאמץ...תבין ../images/Emo13.gif

 

[melancholy man]

את צריכה כבר לדעת שהבנה זה לא הצד החזק שלי

 

[tzvika321]

פיטר סינפילד והשירים שכתב לקינג קרימזון

התקליטים הראשונים של הלהקה היו אחרים גם בגלל המילים שלו, לא רק בגלל שינוי הסגנון של פריפ. הפיבוריט שלי מהתקופה הזו הוא i talked to the wind אולי לא הקטע הכי חזק מוזיקלית, אבל המילים...

 

[יאיר יונה1]

שמע, יש המון המון

וחבל על הניימדרופינג חסר הבושה והסוף שאנקוב פה. אבל, אם נלחצתי לפינה בשניה הזו בשעה 13:00 בצהרי יום רביעי, אני יכול לומר לך שזה - מופת לכתיבה, ויש לו עוד כאלה...

 

[giloni]

כל כך יפה שזה כואב

ותתחילו לאהוב כאן את האיש היקר הזה. מספיק להשאיר אותו בצד. פולק, רוק, רוק, פולק - מוסיקאי אחד ויחיד בדורו יקי

 

[השפם הצהבהב]

אני בטוחה שבסןף אני אחטוף מכות..

דייויד בואי הוא הכותב, המלחין, הנגן, הזמר, או כל דרך אחרת שתרצו להגדיר אותו שלי http://www.youtube.com/watch?v=XKNW_BoiAF4 My death My death waits like an old roue So confident, Ill go his way Whistle to him And the passing time... My death waits like a Bible truth At the funeral of my youth We drank for that - The passing time.. My death waits like A witch at night As surely as our love is right Lets not think of that or the passing time But whatever lies behind the door There is nothing much to do... Angel or devil, I dont care For in front of that door... There is you. My death waits like a beggar blind Who sees the world through an unlit mind Throw him a dime For the passing time... My death waits to allow my friends A few good times Before it ends Lets not think about And the passing time.. My death waits there, between your thighs, Your cool fingers will close my eyes, Lets not think about the passing time. For whatever lies behind the door There is nothing much to do... Angel or devil, I dont care For in front of that door... There is you. My death waits there among the leaves In magicians mysterious sleeves, Rabbits and dogs, and the passing time... My death waits there, among the flowers Where the blackest shadows cowers So lets pick lilacs The passing time.. My death waits there, in a double bed Sails of oblivion and my head Lets not think about The passing time. But whatever lies behind the door There is nothing much to do... Angel or devil, I dont care For, in front of that door... There is you.

 

[melancholy man]

אף אחד לא ירביץ לך

ויהיה נחמד לדעת למה דווקא בואי, אגב, השיר הזה, הוא ביצוע לשיר של ג'ק בארל ובואי רק תרגם (זאת אומרת נדמה לי שהוא תרגם אותו לא יודע).

 

[השפם הצהבהב]

אתה חכם..

ועכשיו אני נזכרת שאני יודעת את זה.. ג'יז אני אהבלה. למה דווקא בואי? כי הוא גאון. הכתיבה שלו רגישה וחכמה ויש בה אלמנטים אישיים שלא התחברתי אליהם כמו אצל אף אמן אחר.. ואני רוצה לתת דוגמא שחשבתי לשים בהודעה הקודמת, אבל אז החלטתי שלא, כי זה השיר שלי ואני לא חולקת בו. אני אתגבר: Dont believe in yourself Dont deceive with belief Knowledge comes with deaths release quicsand/ hunky dory זה הפזמון של השיר.

 

[Barmelai]

עשרה כותבים שובבים שאין ביניהם הרבה משותף

חוץ מזה שהם יוצרים לאורך תכל תקופת היצירה הטובה שלהם עולם פנימי עם חוקים משלו וקו מאפיין חזק, טביעת אצבע מילולית יחודית. ורצוי אינטיליגנטית. הנה חלק: רנדי ניומן מצלם במלים את הנוף העירוני האנושי של העיר הכי פוטוגנית מהבחינה הזאת. הוא למעשה כותב גלויות ברכה מזמרות רק בלי ברכות בפנים. טום וויטס הוא רנדי ניומן של הביבים, הגלויות שלו נכתבות במקומות שניומן לא חלם לבקר, על אנשים שהאוטו של ניומן משפריץ עליהם בדרך לעבודה, ובשעות שניומן בדרך כלל ישן בהן. פיטר האמיל מארגן לעצמו תרפיה נפשית בכתיבה תוך שהוא הופך את המאזין לפסיכיאטר בשבעים שקל אם קנית את הרימסטר. השירים שלו הם סיוטים במטפורות אפלות או לחילופין ישירים כמו סטירות לחי וכוללים שמות אמיתיים של אנשים אליהם הוא מדבר ישירות. לאונרד כהן הוא משורר. לא צריך סיבה נוספת להקשיב לשירים, זה שהם גם כובשים מוסיקלית זה בונוס שלא מהעולם הזה. בוב דילן הוא משורר. כל מה שאני חושב על כהן תקף לגבי דילן. אלביס קוסטלו מתמקד בשני נושאים חביבים עליו, עוולות חברתיות והזוגיות המחורבנת שהוא בונה עם נשים. כתיבה מושחזת שהתכנסה במשך הזמן ממחאה נוקבת למרירות וכעס. המלים שלו הן מהשנונות ביותר שאפשר להשיג ברוק. ניל יאנג הוא אמן המשפט הבנאלי שנתקע בראש. פשטות, פשטנות, ישירות ותמציתיות מורכבות על מלודיות בלתי נשכחות וחודרות לעומק. מוריסי כותב נפלא שמתעלה לעתים לשירה ממש. קריאת הטקסטים שלו על הנייר, במיוחד אלה מתקופת הסמיתס ותחילת קריירת הסולו היא חויה בפני עצמה. האיש פורש אג'נדה ליברלית, שנאה יוקדת לעושקי המגזרים הנחשלים באשר הם, ורחמים עצמיים אינסופיים. ניק קייב מתעניין בחלכאי החברה שמנהלים את חייהם מחוץ לחוק. הוא כותב על רוצחים אנסים וחלאות אחרים, פעמים רבות בגוף ראשון, ומתעסק באובססיביות בחטא, בעונש ובגאולה, ובאכזריותם של האנשים שומרי החוק כשנופל לידיהם פושע תמים. בנוסף לשירה הוא כתב ספרים ומחזות. ניק דרייק כתב שירים שהם כמוסות מזוקקות של בדידות וניתוק, של עולם פנימי הניזון מתוך עצמו בלבד, ועננה שחורה שתמיד מלווה אותו כמו כלב נאמן. איאן אנדרסון משלב ספורי עם, פנטזיות רוקנרול והצלפות חברתיות ארסיות, כשהוא מאמץ לעצמו דמויות קבועות של ליצן חצר וטרובדור, וכתיבה שמתעלה לעתים לשירת הייקו באנגלית. רוי הארפר, משורר חברתי שמצליח לגעת בפרטים הכי קטנים עם המלים הכי גדולות. הארפר לא מתמסר בקלות, תובע הרבה ריכוז ונכונות לרדת לעומק דעתו, אבל שווה כל מאמץ. טאונז ואן זאנדט משורר קאנטרי שכותב על מה שכותבים כשכותבים שיר קאנטרי, האשה הבוגדנית, הנדודים המתמשכים, המזל הרע בהימורים, הרכבת שמשאירה אותך מאחור והכלב הדרוס. הוא רק עושה מכל זה פואטיקה אמיתית, שירה גבוהה, וגם אצלו מומלץ לקרוא את המלים על הנייר לפני ששומעים את השירים. רוג'ר ווטרס מהכותבים המרתקים ברוק, התפתח מכתיבה פסיכדלית נהדרת בתקופת אומהגומה/MORE למסמכים חברתיים ואישיים חושפניים שאפשר לקרוא מהדף מבלי להרגיש נבוך. זה עבר לו אגב, כיום המבוכה כן מתגנבת ללב בקריאת המלים. סיד בארט מצייר עולם סגור ומסוגר של סיוט, של צעיר בשיא אונו שילד מבוהל בן חמש נוהג בו. עולם השירים שלו הוא מבוך של סיפורי אגדה למבוגרים, מבוך שכל היציאות בו חסומות במטרה למנוע מהעולם האמיתי לפרוץ פנימה.

 

[Barmelai]

היה המשך.. אבל מילא, גם זה נראה לי מספיק ../images/Emo13.gif

 

[melancholy man]

כן בהחלט

יש הרבה יותר מחמש עשרה כותבים שנכנסים לרשימת עשרת הגדולים

(בלי לנון ומקרטני? באמת? ומה יגיד על כל זה פיל קולינס?)

 

[Barmelai]

זהו שלנון ומקארטני היו ממש בפתח

מיד אחרי צביקה פיק

 

[מורנא007]

גם קולניס כתב שירי מחאה.

 

[מורנא007]

קולינס